בנין שמואל מד

ופ' חכז"ל אני ד' נאמן לשלם שכר ומצות אנכי היא לידע שיש בורא עולם, אולם כדי שלא יהי' דברי הזוהר סותרין מנין המצות שלנו י"ל באופן ב' כי מ"ש למינדע הוא מצות אנכי בעצמה כמ"ש שם למעלה מזה אנכי רזא למיהב אגר טב לצדיקיא דקא מחכאן לי' ונטרי פיקודי אוריתא **(וכן כתוב בתורה כמה פעמי' אני ד' ודרשו חכמז"ל נאמן לשלם שכר ושורש כולם הוא אנכי כמ"ש בזוהר כאן ובאמת גם פירוש הרמב"ם אמת שפירש לידע שיש בורא ומנהיג העולם, ואולם ידיעה זו הוא למעלה מן המצות בסוד ידיעת השי"ת וידיעת התורה, עיין לקמן סי' כ' בהג"ה, ועיין בסה"מ להרמב"ם והרמב"ן ז"ל מה שהליץ הרמב"ן על ה"ג שלא מנה אנכי במנין המצות עפ"י המכילתא קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות שאנכי שורש קבלת אלקותו יתברך ואינו בכלל המצות, ולדברי הזוהר שפירש אנכי לידע שהבורא משלם שכר טוב לעובדיו (והוא מי"ג עיקרים כידוע) ניחא ואתא שפיר דברי הרמב"ם ז"ל ולא מטעמי'.)** אולם מצוה הי"ג י"ל שהיא שבת כמ"ש שם למטה מזה די"ב מצות אינון כללא דזכור, וי"ב ל"ת פנימים כללא דשמור, ועמ"ש שם הגר"א דיש שני בחינות שני מצות שכוללין כל התורה ע"ז ושבת שהם אנכי נגד ע"ז, וכן זכור את יום השבת ששקולה שבת כנגד כל התורה ונשאר לנו עוד לישב קושיא שני' דהרי כאן שני כתובים המכחישין זא"ז אנכי ושבת איזה מהם כולל כולם ובא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן הוא מצות מילה לדעת הגר"א שכוללת כולם, ונלע"ד בדרך אפשר לתרץ מה שכתוב בספרי' דהעיקר דיבור ומעשה, ומחשבה לא עביד מידי והרי כל מצוה צריכה להיות במחשבה ודיבור ומעשה, אבל כי באמת בגמרא איתא פלוגתא אי הרהור כדיבור דמי, וזה דוקא הרהור אבל לא מחשבה והענין כמ"ש האריז"ל שיש רצון ומחשבה והרהור וקול ודיבור בסוד ה' פרצופין הידועים א"א חו"ב זו"נ והרהור נגד הבינה. וידוע שיש ג' כלים לז"א בינה ת"ת ומלכות הרהור קול ודיבור וכולם באותיות כי גם ההרהור הוא שמחשב באותיות הדיבור כידוע, ואולם המחשבה הוא בסוד החכמה שאין לה כלי שה"ס האותיות והוא ג"כ בסוד עצמות הנפש שהיא רק בחינות שכל פשוט ומתפשטת בכל הג' כלים. והנה ידוע כי הנפש שיתופא דגופא, הנה מתלבשת הנפש בג' כלים הנ"ל הרהור דיבור מעשה והרוח מאיר בה בג' בחינות הנ"ל וה"ס תורה ומצות כמ"ש בזוהר הרקיע ויחי שיש ג' כלים וצלמים מן מחשבה דיבור ומעשה, ותורה הוא הפנימיות מזון הנשמות, וה"ס מזון ולבוש, שאר כסות [עיין למעלה פרק ה' בהג"ה בשם אוצה"ח דרך אחר שיש ג' כלים וג' צלמים וג' צלמים הפנימים חשמ"ל פנימי עי"ש בפ"ט בהג"ה]. והנה לפי"ז י"ל כי שבת מחברת בין רו"נ דבחינות מעשה, והוא בכללות בחינות נפש שמשכנה בלב שמשם כל מעשה האברים והוא בעצמו שובת מכל מלאכה, **(הגם כי מצות זכור היא בפה עכ"ז עיקר מצות שבת היא במעשה כמו שביארנו וכן זכור זכרהו על היין הוא בכניסתו שבת דמעלי שבתא שבת בראשית מלכות כנגד מעשה כי מחשבה דיבור מעשה כנגד בינה ת"ת מלכות וגם זכור הוא בלב ג"כ וזהו ענין מאמר חכז"ל התמוה שנאמר זכור את יום השבת וזכור את אשר עשה לך עמלק, יכול שניהם שוים וכו' זה זכרהו לאבדו וזה לקדשו. והקשו)** והשני בין רוח ונפש דבחינות דיבור ה"ס המילה ברית הלשון וברית המעור כמ"ש תלמידי הבעש"ט בסוד