בנין שמואל מג

נפש אכן מאחר דלפי מנין המצות שלנו אינה מצוה בפ"ע רק נכללת בכלל ואהבת לכן יותר נרא' לפרש כפירוש הראשון]

והנה כתב הגר"א ז"ל בליקוטים הנדפסו בסוף יהל אור וז"ל בס"י מחלק האיכות עם האברים חכמה בעין ימין שיחה ברגל ימין, וכן כולם הענין כי האיכות כל א' תולה באבר מיוחד כמו שרואין בחוש מי שיחסר ממנו הביצים יחסור הקול וכן הזקן וכן כל אבר והן תרי"ג איכות ולא דיבר בס"י אלא הכללים שהן כ"ב וכו' וסוד הענין שכל אבר י"ל פנימיות וחיצוניות ובפנימיות פועלת האיכות ובחיצוניות האברים וכ"ה בתרי"ג מצות וכו'. והנה תרי"ג אברים בגוף ותרי"ג איכות בנפש קבועים בגוף אף לעכו"ם, ועוד יש תרי"ג שאין קבועים בנפש רק מושפעים מהרוח והן באין מעשיות המצות [נרא' שזהו סוד רוחא דשבק בגוי' כי הרוח בעצמו הוא סוד התורה ועשיות המצות הוא רוח שבמלכות], וידוע שכ"ד שהוא כפול בא השני בגולם אחד כמו י"ב תיקונים שתקון י"ג כולל בעצמו י"ב וכן כאן שתרי"ג איכות השניים באים באבר אחד והוא עטרת הברית ובו נכלל תרי"ג כמ"ש גדולה מילה ששקולה ככל התורה, וכמו שהוא חיבור להביא השפע מזכר לנקיבה בעצמות האברים כן הוא חיבור להביא השפע לאיכות האברים ע"כ תמצית לשונו, עוד שם כי לכן יש ברי"ת מצות חוץ המילה ובמצוה התרי"ג שהיא מילה נכלל ג"כ ברי"ת ופירוש הדברי' נראה עפ"י המבואר בספר הנחמד מנחם ציון על האדר"ז מהרב מהר"ם תלמוד הגר"א [דלא כנדפס בטעות על שם הרב מהר"ם תלמיד הבעש"ט שהוא בעל פרי הארץ] בשם הגר"א ז"ל שענין התרי"ג מצות הנה הת"ר מהם כנגד שיעור קומה ס"ר ששה קצוות והי"ב מצות פנימיות המבוארים בזוהר יתרו ומצות מילה משלמת לתרי"ג, ועיין בזוהר ויקהל ר"ב אינון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא תליסר אחרנין יתיר אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילין דרחמי דכלא כלילין בהו וכו'. הרי כנ"ל שהי"ג נגד י"ג מדות דרחמי

והנה לדרך הזה שמילה כולל, את הי"ג מצות בסוד מזל הי"ג ונקה יובן מ"ש בבכ"ע כי במדת ונקה הקב"ה מנקה את פגמי הברית שכתוב בזוהר שאין מועיל תשובה, אולם הקב"ה ברוב רחמיו ונק"ה את הלא ינק"ה עי"ש והוא דבר נחמד ולדברינו יובן כמין חומר לאשר מז"ל הי"ג ונק"ה מכוון נגד המילה. ועיין עוד למטה והעולה מזה כי נכלל במילה תרי"ג מצות כנגד כל התורה כמנין ברי"ת, וכן נכרתו עלי' י"ג בריתות נגד י"ג מצות פנימיות שהמילה כוללם ונלפע"ד שלכן גם בשבת שביארנו לקמן לדרך אחד ג"כ בסוד מצוה הכוללת לכן נזכר שבת י"ב פעמי' בתורה חוץ מפרשת ויכולו והם י"ג פעמי' כמו במילה י"ג בריתות, והנה כמו במזל הי"ג ג' אמ"ש מזלא כמ"ש הגר"א כן בפרשת ויכולו ג' יום השביעי ויכל וישבות ויברך כמ"ש הגר"א ז"ל, והנה יהי' לפי"ז י"ב פעמי' שנזכר שבת נגד י"ב מצות פנימים ופרשת ויכולו נגד זכור בעצמו לכן אנו אומרים ויכולו בקידוש שהיא מצות זכור את יום השבת לקדשו והוא נחמד בעז"ה. אולם נשאר לנו לדעת דכאן משמע שעם מצות מילה י"ג מצות פנימיות ובזוהר חשב י"ב ומכללם מילה ועוד דשם משמע דאנכי כוללת כולם לא מילה, והנה קושיא הראשונה נוכל לישב בב' אופנים האחד דשם חשב י"ב חוץ אנכי ומ"ש למנדע דאית דין ודיין ומשלם אגר טוב לצדיקא הוא מצוה אחרת לא אנכי ויוצאת ממ"ש כ"פ בתורה אני ד'