בנין שמואל רכו

מקבלת ע"י זיווג והוא בי"ג מדות ונ"א שאז מזדווגים ונותן לה בביאה ראשונה עצם הגבורות מה שלא קבלה מתחלה רק הארתם ובביאה ב' החסדים וה"ס הניסוך שהיו מנסכים ממש לתוך המזבח אל השיתין שיורדין עד התהום בחינות יסוד דמלכות כידוע, והנה לא באו בניסוך רק בחינות היין בחינות הגבורות שנותן בביאה א' ונעשה עצמות נפשה בסוד בנימין אבל לא בא בקרבן זכר לחסדים שנותן לה אח"כ כי החסדים לצורך הולדת הולד ואין זה ענין הקרבן בחינות מלכות רק מה שבא לצורך המלכות עצמה בסוד הרוחא דשבק בה בנימין עצמות נפשה שלכן מתה רחל בלדת בנימן כמ"ש בצאת נפש"ה כי מתה. ואולם בסוכות שהמלכות מקבלת גם חסדים לצורך בנין גופה בא גם ניסוך המים כמ"ש בחלק א' ע"ש

כ ונחזור לענין ראשון בענין החביתין שהי' י"ב חלות נגד י"ב תקוני דדיקנא והי' סמוך למנחה כמ"ש בגמרא שם מנחה כי גם במנחה בארנו למעלה בח"א וב' שהם י"ב מנחות שמנחת נסכים כוללת אותם וגם במנחת נסכים בפרטות השמן והיין לפר ולאיל ולכבש י"ג לוגין נגד י"ג מדות דדיקנא וי"ל עוד כי בחינות המנחה לא רק ללאה החיצונה תרמוז רק וגם למלכות הפנימיות שביסוד אמא כלת משה שיש לה י"ב תיקונים כמ"ש בריש הזוהר שושנה עילאה שיש לה י"ב עלין זי"ן עלין וה' ירוקים והם נמשכין מי"ג דדיקנא לכן באה אחריהם החביתין. ואולם טעם חלוקת החביתין לב' ששה מצות בבוקר וששה בערב י"ל עפ"י הידוע שהם ששה באור ישר וששה באו"ח ומז"ל הי"ג מכריע ביניהם לכן באו ששה בשחרית אור ישר וששה במנחה או"ח. אולם עיקר הענין נ"ל לפמ"ש שענין המנחה והחביתין ירמזו לזווג לאה וכתב האריז"ל שיש בב"כ י"ג יודין נגד י"ג דא"א וטי"ת ווין נגד ט"ת דז"א וששה ההי"ן נגד וא"ו דמלכות שהם בתפלה לדוד כידוע ורבינו הגראז"ל ביאר עוד שהם ששה ההין נגד לאה וד' אלפין נגד רחל שיש לה ד' תקונים. הנה מעתה לאשר נרמזו בחביתין ענין הי"ג תקוני דדיקנא ומהם נמשכים ללאה ששה לכן מחלקן ומקריב בבוקר רק ששה וכן בערב שהוא ג"כ זיוג לאה והבן. ודע כי גם בשורשן נוכל לרמוז כי החביתין בסוד י"ג דדיקנא דא"א שמהם נמשכין ואח"כ הניסוך בסוד מוחא סתימאה שורש הדיקנא ששם כחמרא דשקיט על דורדיא ולכן בא שם השיר של הלוים בסוד מקולות מים רבים שהוא בסוד אורות המוחא שנמשך לדיקנא וה"ס נימי הכנור ושירי הלוים כמ"ש בלק"ת תהלים פ"ה והנה כ"ז אע"פ שירמזו בשורשם עד א"א ומ"ס אבל עיקר כל האורות אלו בהמשכם למלכות סוד הקרבן ודוגמתו התפלה שהיא המל' כמ"ש ואני תפלה כידוע אע"פ שאנו מכוונים עד א"א ועוד זאת אומרת שגם כל המשכות שנמשכו לה מן היסוד הכל ע"י התעוררת מט"ט צדיק תחתון שהיחוד ע"י בימות החול אבל בשבת היחוד ע"י יסוד דאצילות עצמו וז"ס מוסף שבת שכתוב בזוהר בראשית י"ז שהוא ביסוד והוא כנ"ל כי כללות הקרבנות במלכות כמ"ש כאן בארוכה עד הנסכין ואח"כ באים המוספין בחינות עצמות היסוד דאצילות עיין בהקדמת הפע"ח למורינו האריז"ל פרושן של דברים מ"ש שבחול היחוד ע"י מט"ט ובשבת ע"י יסוד דז"א עצמו עיי"ש ועיין מ"ש בסוף ח"ב למעלה שזה ענין ב' כבשים שבמוסף שבת בסוד יסוד כמ"ש האריז"ל כי כב"ש אותיות שכ"ב וגם כתבנו שם כי גם כבשי התמיד מבחינה זו רק שבחול הוא רק הארה דרך דופן וגם הוא ע"י שליח מט"ט משא"כ בשבת הוא מבחינות זיווג ממש מיסוד דאצילות. וכתב האריז"ל כי עול"ת תמיד בגימ' תול"ע שם החסד דאנא בכח והוא חוט של חסד שמאיר בכל