בנין שמואל קנז

קמי עתיק יומין. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים ניזונים הסט"א ורוי לון. וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה כי אין רוח בעולם מבלי לבוש וסלקא אל הבהמה דרביעה על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא דאדם אתתקן אדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ד' כמ"ש בס"ד הבאתיו למעלה בפרק א' אין צורך להכפיל הדברים ועי"ש. עוד בביאורו להיכל ב' בבראשית בענין הנהר דינור שהוא בהיכל ב' עצם השמים ואעפ"י שנהר דינור הוא בהיכל ד' היכל הזכות שם התחלתו ונמשך עד כאן שהוד מקבל מגבורה כי כל המתגלה אינו מתגלה במקומו רק שיוצא מעליון ומתגלה בתחתון עי"ש. אתה הראת לדעת מכל הנ"ל כי עצם הקרבנות מד' חיות דבריאה ובסוד בהמות בהררי אלף שעולין בכל יום במ"נ אל המלכות וכ"ז נעשה בהיכל הזכות ששם נהר דינור ששם המחדש בטובו ועיקר התגלות ענין זה בהיכל עצם בשמים ששם מלאכים הנשרפין מצמיח חציר לבהמה ושם לבוש הנשמות **(הנה ביארתי בפנים שורש הנהר דינור בהיכל הזכות ועצם השמים ומשם שורש הלבושים כמ"ש שם בזוהר הבאתי בפנים וטעמו של דבר נלע"ד לומר עפמ"ש בבתי הנפש פי"ח בשם יונת אולם והגראז"ל כי שקר נחלו הפילוסופים באמרם שהחומר נוקבא לצורה, וענין הצורה שמתחלפת תמיד ואמרו כי היא כמו אשה מנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים ומזה נולד להם ג"כ שעיקר תכלית והשגת האדם לשכל הנקנה הקונה בכל יום ע"י חכמתו והוא מתקשר בשכל הפועל ונמצא לפי"ז שנצחיות הנפש הוא רק לשכל הנקנה ולא לנפש האדם העיקריות וכ"ז כפירה גמורה בדרכי התורה כמ"ש הגאון מהר"ל מפראג ז"ל. ומקבלי התורה קיבלו האמת שהדבר בהיפוך שהחומר עצמות הוית הדבר בסוד החכמה חומר קדמון, והצורה נוקבא לגבי' מסוד הבינה עולם הציור לכן היא מתחלפת תמיד, ותראה בזה כי לכן הצלם שהוא מבריאה בינה כמ"ש בבתי הנפש הוא מתחלף תמיד כי הוא מן הבירורין והנצוצין שאין לך יום שוה לחבירו כמ"ש האריז"ל שז"ס לבושין דלביש בצפרא לא לביש בפניא משא"כ עצם הנשמה שעומדת לעולם וכמו כן כתב הגראז"ל כי בהיכל הזכות שם מלאכים הנשרפין ומתחדשין בכל יום חדשים לבקרים אבל בהיכל אהבה שם מלאכים הקיימים כל ימי עולם וכבר ידעת כי בהיכל אהבה שם שורש הנשמות ושמה עומדת הנשמה קודם ביאתה לעוה"ז לכן היא עצם פשוט עומדת תמיד אבל הלבושים והצלם מהיכל הזכות לכן הוא מתחלף תמיד, ויש להעמיס זה בדברי הזוה"ק בראשית י"ט א' דמלבושי האדם בסוד האי אשא דאכלא ובתר איתהדר כמלקדמין ולכן ל"ל קיומא וכ"ז על הלבוש משא"כ הנשמה עצם נבדל פשוט ודו"ק:

)** וסלקא לקרבנא, וחוזרין ומתחדשין ע"י החסד והוא לדברינו בסוד נהורא חיוורא ובחינות הזריקה. והנה עם הנ"ל תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ז ר"ח פתח ישבעו עצי ד' וכו' אלא הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה אלין שתין אלף מלאכים דאיתבריאו ביומא תנינא דבראשית וכו' אלין אינון חציר אמאי בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא איתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין עי"ש. והנה צל"ע דמה ענין זה לפרשת פנחס וגם אינו מסיים כאן שום ענין השייך לכאן כדרכו בכמה מקומות, ולדברינו יובן היטב מחמת כי שם בפרשת פנחס באו המוספין, וקרבנות הציבור. וכן תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ד רבי אלעזר פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' ומאריך שם בענין לבושי הנשמות בג"ע ומה עניים לכאן ולהנ"ל