בנין של שמחה צח

לכתחילה דהא אנן כתבי' מתא גם אם דירתו בהבתים הבולטים ויוצאים חוץ לעיר היינו משום דבאמת גם בלשון ב"א רובם קורין גם אותם הבתים בכלל העיר. אבל מ"מ הא שמעינן ודאי מדבריו דהעיקר למיזל בהא בתר ההברה דב"א אע"ג דבעיקר לה"ק דחוק לפרשו כך וגם לדינא בש"ד אינו כך כ"ש בנ"ד שבלשונינו עתה ומכמה דורות אין כפר נקרא כלל בלשון ב"א גם למיעוטא דמיעוטא בשם מתא איך נכתוב על כפר תיבת מתא וע' עוד בת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' כ"ב בד"ה וראיתי בנוסח הגט שכ' הרמ"ה ז"ל וכו' ע"ש בכל אותו הדיבור והגם דאם דילג תיבת מתא ולא כתבו כלל הוא כשר אמנם אם כ' מתא על מה דלא אתקרי מתא גרע מינה וקרוב הוא לשינה שם העיר וכתבתי בת' אחרת בס"ד בדין זה באם שינה בגט בתורף בדבר שאם חיסרו לגמרי כשר בעובדא דהוה מה דהוה והערתי שם בס"ד אם שם המקום מקרי תורף או לא ומאין פנות עתה להאריך בזה כי בנ"ד ודאי דאם כתב מתא ובאמת לא אקרי מתא בלשון ב"א דריעא טפי טובא מאם לא כתבה כלל ובפרט שלפרש"י בעירובין שם אין ראי' כלל לומר אם גם עיקר לשון מתא כולל גם לכפר ובאם לא כתב תיבת מתא כלל ברור הוא דכשר לכ"ע בלא שום פקפוק וכמ"ש בהגהת הרמ"א בש"ע לזאת כתבתי אז שבאם הוא בכפר יותר טוב שלא לכתוב כלל תיבת מתא ועכ"ז דקדקתי אז בלשוני וכתבתי רק שיותר טוב שלא לכתבה ולא כתבתי בהחלט גמור הלכה חתוכה שלא לכתבה. ותו לא מידי: סליק חלק אבן העזר בסייעתא דשמיא אב"ה מהודא ומשבח אנא למרא עלמא שהחייני והגיעני לראות בנועם אמרי אבא מארי הגאון המחבר זללה"ה כי יצאו לאור בעזרתו ית"ש כה יגדיל ה' חסדו ויגמר בעדי להוציא לאור גם יתר תשובותיו אשר מחמת הוצאות הדפוס כי רבה עלי נשארו תח"י בכתובים וה' ישים חלקי בין מצדיקי הרבים וזכות אמה"ג ז"ל יעמוד לי שלא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וז"ז מעו"ע אמן: לקוטים מבן המחבר

יו"ד סי' נ' בש"ך סק"ג ולענד"נ דעת הרב כו' ע"ש תמוה בעיני דהא הא דנפל הבית הספק הוא שמא מתה הערוה אחר מיתת בעלה דאז בחזקת היתר לשוק קיימא ודמי ממש להא דמספקי' בנקב שמא לאח"ש דכ"ע מודו בהא דאמרי' נשחטה הותרה ומדפריך מינה אביי וס"ל דגם בכה"ג לא מוקמי' אחזקת היתר ע"כ דהכי פריך לרבה. לדידך דאזלת לקולא משום דקיימה בחזקת היתר ע"כ דמדמית לה להך דחולין להא לא תדמי' דא"כ תקשי מהך דנפל הבית דלא מוקמי' לה בחזקת היתר לשוק וא"כ ע"כ דד' התוס' הם לדינא וד' הרב בהג"ה עדיין צ"ע

בטור סי' פ"א בב"י ד"ה חלב בהמה וחיה הטהורים כו' ומיהו לד' הר' אליעזר כו' אבל יש לתמוה עליו כו' ושמא י"ל כו' עכ"ל תמיהני דהא קי"ל דאמ"ה אינו נוהג אלא בטהורים כמ"ש הטור לעיל סי' ס"ב וא"כ שפיר קמיבעי' להו במ"ר חמור אי אסור עכ"פ משום טומאה וצע"ג

סי' קכ"ד בש"ך ס"ק נ"ז וגם בקנה אפשר לומר כן שכל שקדמה כו' אין זה מגע כו' תמוה דא"כ אמאי אסרי' לעיל סי"ד בהוציא הברזא שהיתה נוגעת עד היין. דהא קדמה נגיעת הברזא ביין לנגיעת אדם בברזא והוא מוסכם מכל הפוסקים עב"י שוב מצאתי שעמד בזה הגאון בעל נו"ב ז"ל בספרו דגמ"ר ותירץ דלאו משום מגע אסרי' בסי"ד אלא משום דאסרי' בסי"ז באחז כלי פתוח ושכשך. וה"ה בהוצאת הברזא ולזה דייק המחבר וכ' שא"א שלא שכשך וע"ש ואנא שותא דמרן הגאון ז"ל לא ידענא דהא מיד שיצא הברזא מכל עובי השולים. ונתגלה פי החבית. הרי נפרד מהיין לגמרי וכ"ז שהיא תקועה במקצת הרי אין השכשוך אוסר כלל כיון שהכלי סתום והיותר תמוה דהא כ' התוס' (ס' א') בשם הריב"ם דטעמא דאסרי' באחז כלי פתוח הוא משום דדמי לנוגע ע"י קנה דמ"ל נוגע ע"י קנה או ע"י שולי הכלי. והובאו דבריהם אלו בב"י כאן ד"ה כ' הרמב"ם כו' ובסי' קכ"ה: וע"כ דס"ל דמגע ע"י ד"א בכ"ג נאסר דהא הכלי ג"כ נגעה ביין קודם נגיעתו בכלי והריב"ש שממנו מקור ד"ז דסכ"א באמת פליג אהך דסי"ז וא"כ אי לא נאסר בהך דסעי' י"ד מטעם נגיעה גם מטעם כלי פתוח אין לאסור ומדאסר בסי"ז ע"כ דס"ל דבכ"ג מקני מגע ע"י ד"א וא"כ אכתי קשיא הך דסכ"א. ומה שדייק כן מל' המחבר אינו מוכרח דמשום דלכאו' מסתבר דלא הי' שכשוך דאדרבה כל מה שמוציאו יותר מהחבית. מפרידו יותר מן היין לזה הוכרח לומר דמ"מ א"א שלא שכשך

רפ"ה מ"ע לכתוב כו' עפמ"ג באו"ח סי' ל"ח דאם נודע לו בשבת ויו"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר חייב לצאת ע"ש ונ"ל פשוט דלא מהני כאן ליתן הבית במתנה לחבירו ולחזור ולשאול ממנו [דאז פטור במזוזה כדלקמן סכ"ג בהג"ה] ול"ד לטבילת כלים דלעיל סי' ק"כ דמהני תקנה זו דהתם לא שייך מראית העין משא"כ בנ"ד דכיון דמיחזי כשלו חייב עכ"פ מדרבנן כמו בשוכר לאחר שלשים יום בססי' זה ופשוט דאם אין לו בית אחר דמחויב לעשות תקנה זו ליפטר עכ"פ מחיובא דאורייתא

רפ"ו סכ"ב השוכר וכו' נ"ל פשוט דאם אח"כ קנה הבית ונתחייבה מדאו' צריך ליטול המזוזה ולחזור ולקובעה דאל"כ הו"ל תעשה ולא מ"ה לגבי חיובא דאורייתא

חו"מ ס' ט' אם קדם התובע כו' דין זה היא תשובה לגאון הובא בטור ועב"י שם שכ' דאתיא לשיטת התוס' והרא"ש דאוהב שא"ג לא מיפסל מדינא רק ממדת חסידות וא"כ לדעת הרמב"ם שהביא הטור בסי' ז' דאוהב שא"ג נמי מיפסל מדינא גם בהך דינא דאם קדם התובע הנ"ל מיפסל מדינא וא"כ צע"ג כיון דהמחבר פסק לעיל סי' ז' ס"ז כד' הרמב"ם איך כתב כאן הך דתשובה לגאון וצע"ג

מנחות (למ"ד ע"א) ולא ירבה בדפין ולא ימעט כו' רש"י ז"ל פי' שלא יעשה הדפים קצרים ונראין כאיגרות ולולא פי' ז"ל הי' נ' לפרש איפכא דלא ירבה ר"ל שלא ירחיב הדפין והוא כדרך כתיבת איגרת בדף אחד רחב ולא ימעט לעשותן קצרים דאז עיניו משוטטות בכל רגע לאחוריו ולפניו וראי' ברורה לפי' זה מהא דדייק הש"ס בעירובין (יט:) דמדקתני בפסין דר"ל שיאריך בדיו מדין ועפי"ז אתי נמי שפיר הא דכתבה איגרת פסולה דלקמן (ל"ב:) ע"ש בתו' ד"ה כתבה: ע"כ מחידושי בן המחבר