בנין של שמחה צה

לד' ר"ת ריש ביצה כמבואר בטוב"י סי' נ"ז. ומ"ש הפר"ח דדוקא אם נולד ביחד היינו לד' ר"י. וע' פמ"ג במ"ז סי' ק"י שכ' דמדינא ה' כר"ת אלא שראוי לחוש לד' ר"י ע"ש. וכ"כ הב"א בשער הקבוע סי' מ"ז. וכ"מ בטור ססי' נ"ז שסיים ומ"מ גמגם לאיסור. וכ"ד הר"ש פ"ג דערלה וכ"ד הה"מ ע' ביאורי הגר"א ז"ל סי' ק"י. ונ' דיש להקל בעגונא כדאמרי' בעלמא כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד. וכ"ש דמדאו' אין חילוק כמ"ש האחרו' וע' ג"פ בכללים סוף כ"ו וא"כ בנ"ד כדאי הן כל הני רבוותא לסמוך עליהם בשעה"ד גם יש לצרף לסניף במה שהמעשה היא יותר מעשר שנים וגם לפ"ד הש"ך והאחרונים דאם לא נודע הס"א קודם הב' יש להקל בהפ"מ א"כ גם בנ"ד אולי מקרי זאת לא נודע דמסתמא לא היתה האשה בשעה שנתרסק בהקורה. וגם העדים אינם יודעין אי שייך בזה ריסוק רק אח"כ בעת הגב"ע נתעוררתי להסתפק בזה. הרי לא נודע הס"א קודם הב' ומ"ש מר דיש לחלק בין שהאבן נפל עליו ובין שהוא מתקרב להקורה. דבזה אפשר דבהתקרבו אלי' הטה עצמו מעט ולא הי' כשיעור ריסוק. והאיש שראהו מרחוק אולי אמר בדדמי עכד"ק איני מבין. כי לא עצינו שיש חילוק בין אם עמד מרחוק או מקרוב. כיון שהעיד שראה שההכאה היתה בערך הלב מה לנו לחשוב בזה ומה שרמז מר שאומר בדדמי נלע"ד דבדדמי ל"ש אלא בעד שראה הטביעה ומעיד שהעלוהו מן המים והכירו בטב"ע וא"ל סימנים עליו אז שייך בדדמי שסובר שמסתמא זה שנפל זהו שהעלוהו אבל במשיל"ס והעיד ששהא כשת"נ מתירין ע"י. ול"ש לו' שאומר בדדמי וכן לענין ההכאה ג"כ ל"ש בדדמי ותו דבתרי ל"ש בדדמי כדכ' הרא"ש ובש"ע ס"נ ומה שחילק מר בין אם הוא בבגדים לא ערום בלי לבוש לא נעלם מאתי ג"כ וכן מחלק הש"ס בחולין (א' ב') לענין עוף גלימא מתיח חיישי' עייף מיעף ל"ח (יעו"ש ברש"י שכ' ע"ג יתידות באויר א"כ לא מוכח כ"כ) ובעת הגב"ע שאלתי באיזה בגדים הי' לבוש והשיב לי א' שהי' לבוש בבגדים קלים. וא' אמר שאותו היום הי' יום חם ולא כתבתי הדברים בגב"ע מחמת שאינם יודעים דבר ברור ובכתבי הרב ר"נ כ' שהעידו שהי' לבוש בגדי קיץ. רק שעיקר סמיכתי הוא על ההכאה שנראה שהכל לפי כח ההכאה כמ"ש הט"ז בסי' נ"ח. גם מסנהדרין (מ"ה) מ' דגם בבגדים יכולים לקיים מצות סקילה רק שמת מהר בלא בגדים. דאל"כ מה צריך קרא אותו בלא כסותו גם ברש"י שם בזיוני דאינשי עדיף ליה כו' הלכך נוח לה שתסקל בלבושה ותשהה למות כו' עכ"ל מ' שמתה אף בבגדים. רק שאינה מתה כ"כ מהר. וכ"ה בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ע"ש. וע"כ כתב הרמב"ם שמניחין עלי' רק חלוקה משום שתמות מהר משום ואהבת לרעך וגו' ואין לחלק ולומר דש"ה דבה"ס היה גבוה ב' קומות אבל בי"ט או פחות מב"ק דוקא ערום ודקשי' ליה לגמ' ומי בעי' כ"ה היינו לפי מה דנסקל ערום וכן מה שצריך קרא אותו. היינו משום דאי לאו מיעוטא היינו אומרים שיסקל בכסותו ויגביה הרבה (או דדי לזה ב"ק) דמנ"ל לחלק דפשט הסוגי' מורה דאין חילוק בין י"ט לב"ק ובין לבוש או לא. אלא שערום בב"ק מת מהר ובבגדים וי"ט שוהה למות וכן לענין מעקה שחסה תורה שלא יפול מי"ט וימות. ומסתמא חסה לפי דרכן של ב"א שהולכין מלובשין (ע' ח"מ סי' תכ"ז ס"ז) הן אמת שבודאי יש חילוק בין בגדים עבים לקלים מהסברא וגם ממאי דאמרי' בב"ק (דף נ) א"ש וא"ת לחבטו ולא להבלו התורה העידה על הבור אפי' מלא ספוגין ש"צ. אבל ההכאה בודאי שייך בה ריסוק. גם החבט ע"פ המים מידי ספיקא ל"נ ואני שואל ובא אם הי' מתרמי ההכאה והחבט כזו בבהמה הכרוכה בבגדים כמדומ' שהיו מורין שצריכה לכה"פ בדיקה וא"כ באדם יכולין להכניס זה בס"ס כמש"ל מד' הרא"ש בפ"ק דכתובות דאונסא ל"ש ואפ"ה מכניסין אותו לס"ס וכ"כ הט"ז סי' פ"ד סק"ז. ונ' דאף להסוברים דאדם דאית ליה מזלא יכול לחיות יותר מיב"ח. אבל בנ"ד שייך לומר מיא מרזו מכה. ומכ"ש בטריפות דנפילה דמוכח דאדם ובהמה שוין. שוב בא לידי שו"ת באר יצחק מהגאון האמיתי מ' יצחק אלחנן נ"י אב"ד דק' נוואהרדאק (וכעת הוא אב"ד דק' קאוונא) והביא שם שהתיר מעשה כזו וכמעט לרוב דבריו ועיקר יסודתו כוונתי ת"ל לדעתו. עכ"ל הרב הנ"ל: וזהו אשר השבתי לו

אשר כ' ידידי דלפי העדאת העדים שנחיצת הלאייווע הכה אותו על השצארנע נגד חלל הגוף ה"ה בכלל נפולה בבהמה וה"ה באדם לד' התוס' ר"פ א"ט ואף לר"ת שם היינו בשאר טריפות אבל לא בטריפות דנפולה וכדמוכח בסנהדרין (מ"ה) דפריך הגמ' שם מהא דמה בור שהוא כדי להמית י"ט אף כל י"ט אלמא דגם באדם קרי לי' כדי להמית ועוד האריך בזה לענין מה שיש לחלק בין ערום למלובש ובין גובה ב' קומות לי"ט ושוב דחה זה מהא דמעקה דגם במלובש ורק גובה י"ט חייב ע"כ תוכן ד' ידידי אמנם לענ"ד לכאורה יש לדחות גם ראי' זו ולו' דע"כ דולא תשים דמים אין פירושו מיתה דוקא דהא אמרו בברייתא פ"א דב"ק (ט"ו ב') ובכ"מ ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו וכו' ת"ל ולא תשים דמים וכו' ולא מסתבר לומר שנשיכת כלב רע אעפ"י שאינו כלב שוטה יהא בו סכנת מיתה ומה שת"א דין דקטול הוא משום דרובא דרובא של בתים גבוהים הרבה יותר מי"ט ולפרש תיבת דמים ולכן כתבה גם התורה לשון דמים כי דיבר הכתוב בהוה רוב בתים אבל אין מוכרח מזה לו' דגם בית שהוא גבוה רק י"ט יש בו כדי להמית הנופל ממנו מלובש אלא רק כדי שיוזק וחייב במעקה גם בגבוה רק י"ט שלא יוזק אדם עכ"פ אמנם מלשון הרמב"ם שהובא בח"מ סי' תכ"ז שכ' בה' רוצח ה"ד אחד הגג ואחד כ"ד שי"ב סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות וכו' כדי שיפול בה אדם וימות כו' נראה להדיא שמפרש הולא תשים דמים היינו סכנת מיתה ממש וכפשטי' דתרגומו ומפרש דגם נשיכת כלב רע הוא סכנת מיתה ונ"ל שיצא לו זה להרמב"ם ז"ל מדא' במתני' ס"פ מרובה (ע"ט ב') לא יגדל אדם את הכלב אלא א"כ קשור בשלשלת ולא הזכירה מתני' ע"ז קרא דולא תשים דמים והיינו אפי' בסתם כלב שאין בנשיכתו סכנת מיתה ואפי' החשש שמא תפיל אשה מאימת נביחתו שהזכירו בגמ' שם בסוף הפרק לא מקרי סכנת מיתה כיון שקודם לזה עדיין לא יצא הולד לאויר העולם וזה לא אסור מה"ת משום ולא חשים דמים ואיסורו הוא