בנין של שמחה צד

איכא בהמה שנחתכו רגלי' מהארכובה ולמעלה טריפה ותירץ סבר לה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר יכולה לכוות ולחיות עכ"ל אבל לתנא דפליג על ר"ש טריפה מוכח דסובר דלית לה שום רפואה דאי כדברי מר דלרבנן שמיעוט דיודעין הרפואה של כוויה אמאי מטרפי רבנן הא אמרינן שם (דף נ"ד) גבי רב פפא רישבא מחו בכוליא וקטלי כו' והא חזינן דקא מתה. גמירי דאי בדרי לה סמי חייא ע"כ. אלמא כיון שיש לה בעולם שום רפואה לא מטרפה ואין סברא לומר דרפואה ידועה לכל היא מדפריך והא קא חזינא דקא מתה דאכתי לא ידע דאם יש לה רפואה אין בכלל כל שאין כמוה חי'. וגם המתרץ לא השיב רק שיש לה רפואה מאיזה סם אבל זה לא השיב לו דאם יש לה רפואה היא כשרה דגם המקשן ידע מזה אלא סבר דאין לה שום רפואה ותירץ גמירי דאי בדרי לה סמי חייא פירוש שיש לחכמי הגמרא בקבלה שיש לה רפואה ואיזה סם וכן נלע"ד עיקר שמה שקבלו חז"ל טריפה אינה חיה היינו שאין לה שום רפואה בעולם אבל אם יש אחד אפי' בסוף העולם שיודע לעשות הרפואה אין בכלל זה טריפה אינה חיה כי מאי נ"מ אם שכיח או לא כיון שאין עושין לה הרפואה וכשרה בלא הרפואה ופירושו של מר בסוגיא דיבמות אינני מבין דכתב וז"ל אף דוודאי דהא דיוכל לכוות ולחיות הוי מיעוט דאלו היתה הרפואה זו ידועה לכל והכל יודעין אותה לעשותה לא הוו פליגי רבנן עליו ומדחזינן דפליגי רבנן ש"מ דאינו רק מיעוטא עכ"ל איני מבין מאי נ"מ בין מרובין למיעוטין הא אף שלא יש רק רופא אחד בעיר רופא כל החלאים שבעיר. ומאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' אלא עיקר הפלוגתא דת"ק ור"ש דת"ק סובר דרפואה של כווי' אינה רפואה כלל ורשב"א סובר דרפואה של כווי' רפואה היא אע"ג שדוחק קצת לומר דפליגי במציאות מצינו כעין זה בפרק אלו טריפות במשנה וגמרא דפליגי תנאים ואמוראים בכמה מיני טריפות אי מטרפה בחולי זה או לא אע"ג דרק שמונה מיני טריפות נאמרו למשה בסיני אעפ"כ דיעה המטרפת סוברת שאינה יכולה לחיות מחולי זה ע"כ הוא נכלל בכלל השמונה ודיעה המכשרת סוברת שיכולה לחיות י"ב חודש אע"ג דפלוגתא זו הוה כעין פלוגתא דמציאות ועיין שם (נ"ז ע"ב) אמרו עליו על ר"ש בן חלפתא וכן ביומא (דף פ"ג) פליגי ח"ק ור' מתיא בן חרש במי שנשכו כלב שוטה אי הוה רפואה גמורה החצר הכבד שלו והיינו יכולין לומר דבפלוגתא דת"ק ור"ש בהא דת"ק סובר שלא יש רק מיעוט בני אדם שמתרפאים מרפואה של כווי' אבל רוב בני אדם אינם מתרפאים. ור"ש סובר דרוב בני אדם או מחצה מתרפאים או יש לומר שר"ש סובר ג"כ דרק מיעוט בני אדם מתרפאים אלא דחייש ר"ש למיעוט דילמא הוא מהמיעוט וא"כ מוכח דגם בתרי רובא למיתה מחמירין דלא מיקל רשב"א אלא משום דמרזי מכה אבל העיקר נראה דת"ק סובר דהרפואה דכווי' אין שום רפואה כלל כמו שמוכח ממסכת חולין שהבאתי ור"ש סובר שהרפואה של כווי' היא רפואה ואזלי לשיטתייהו דפליגי בטריפות דבהמה וכיון שהוכחנו דת"ק סובר שלא יש אפילו מיעוטין שחיין מרפואה של כווי'. א"כ אין הכרח לומר שרשב"א סובר שלא יש רק מיעוטין שחיין מרפואה של כווי'

ומה שכתב מר שאין לומר בזה ספק דרבנן להקל כיון שהספק הראשון הוא דאו' (פירוש ספק הריסוק) וע"י גילגול בא לדרבנן ומדמה זאת לכלים שנתבשל בהם ספק טריפה שאסורים גם לאחר מעל"ע עכ"ל נלענ"ד דיש חילוק בדבר דהתם שאני שאין אנו יכולים להתחיל ולדבר בהיתר הכלים או באיסורן קודם שמתחילין לדבר איזה ריעותא יש בכלים וע"כ צריכים אנו להתחיל ולומר שבכלים נתבשל ספק טריפה א"כ בהתחלה מעמידים הכלים בספק תו לא אמרינן ספק דרבנן להקל משא"כ בנ"ד מאן לימא לן להתחיל בספק ריסוק כי כשמתחילין לדון בהתירא דהך איתתא אנו מתחילין תחילה לומר דמה שלא יצא מהמים הוא מחמת שמת מחמת המים ומדאו' מותרת רק שחכמים אסרוה במשאל"ס אולי יצא למרחוק אנו אומרים דאף אם יצא למרחוק אולי מת אח"כ מחמת הריסוק דמקודם והוה ספק דרבנן ולקולא ועוד דהתם שאני שהספק טריפה שנתבשלה בהכלים היא היא האוסרתן וכיון שנאסרו הכלים מאותו ספק עשאוהו כגופו של איסור ע"כ אע"פ שנתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן אין אנו יכולין לומר שהספק טריפה שאסרנו הכלים מחמתו תסייע עתה להתירן. משא"כ בשאלתנו אטו הריסוק אסרה [שנימא כמו שכתב מר כיון שהספק הראשון של ריסוק הוא מדאו' ואח"כ נתגלגל לדרבנן אין אומרים בזה ספק דרבנן ולקולא] הלא אסורה ועומדת מחמת איסור א"א אטו הריסוק מיגרע גרע אדרבה הריסוק מחליש איסור א"א [צ"ע על חילוק זה דכ"ש בנ"ד דעומדת בחזקת א"א שלא יתיר לה הספק ריסוק כיון שאח"כ נתגלגל לאיסור דרבנן במכש"כ מהכלים] אבל בלא החילוק זה יש לחלק כמו שכתבתי לעיל וכמו שאכתוב להלן ודומה קצת להא דהתיר השאגת ארי' בסי' ס"ט דישראל ועו"ג שיש להם חמץ בשותפות ועבר עליו הפסח שמתיר מטעם דחמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן ובדרבנן יש ברירה עכ"ל אלמא אע"ג דבפסח הוא אסור מדאו' ובדאו' אין ברירה ונתגלגל אחה"פ לאיסור דרבנן אלא ע"כ כיון דבפסח לא הי' אסור מטעם אין ברירה דהא אפילו חמץ של עו"ג ג"כ אסור בפסח ע"כ אין שייך לומר שאיסור דאו' נתגלגל לאיסור דרבנן משום דמה דאמרינן דבאיסור דאו' אין ברירה לא זה אסר את החמץ. ה"נ בנ"ד אין שייך לומר דספק דאורייתא נתגלגל לדרבנן דהריסוק לא אסרה. ויש לחלק דהתם אין נפקותא כלל בפסח בין יש ברירה או אין ברירה משא"כ בשאלתנו יש נפקותא גדולה בין אם נתרסק או לא ולכאורה גם שם יש נפקותא ג"כ בפסח גופא דאי אמרינן אין ברירה מחוייב בפסח לקנות ג"כ חלקו של עובד כוכבים ולבערו שלא יעבור עליו על ב"י וא"א יש ברירה יכול ליטול חלקו לבד ולבער. א"כ הדר' הראי' לדוכתה ואפשר לחלק דבעיקר דין אה"נ בפסח אין חילוק בין י"ב לא"ב וצ"ע עי"ל דאחר שנתרסק בקורה אינו נכנס בגדר ס' א"א דהא נפולה יכולה לחיות מעל"ע וכל הספיקות אנו מתחי' אחר ששהו כשת"נ שיצא מחזק' חי והיא יצתה מחזקת א"א א"כ סד"ר קדים דאיסור משאל"ס קדים מחמת ס' אולי יצא למרחוק אנו אומרים דאף אם יצא למרחוק אולי מת לאחר מעל"ע או יב"ח מ' הריסוק דמקודם ובלא"ה ראיתי באחרונים שמקי' בהכלים אחר מעל"ע ובר מ"ד מה שהחמירו בכלים וכן בס"ס אם סד"א נולד קודם אינו