בנין של שמחה צג

הספינה במורד המים ב' ויארסט ולא ראו אותו הוה כמשיל"ס אבל לא נ"ל צד היתר זה שכתב הפ"מ דהא לא חלקו חכמים במשאל"ס אף אם א' נטבע באמצע הים הגדול ואחד ראה בכלי מחזה מד' רוחותיו כמה פרסאות וראה שהנטבע אינו שט ושהה השיעור שת"נ אעפ"כ אסרו חכמים לכתחילה גם צריכין לחוש למחילה של דגים ואף שכתב רש"י (דף קכ"א) שחוטטים סמוך לשפת הנהר ע"ש כי באמצע הים אם הדגים יעשו מחילה יכנסו שם המים משא"כ סמוך לשפת הנהר ששפת הנהר גבוה מהמים ומגביה ראשו ע"ש אבל באמצע לא שייך זה אעפ"כ לא מצינו שחלקו חכמים בזה ומה שהבאתי לעיל מקו"ע שמתיר ס"ס במשאל"ס מסופקני אם כוונתו ס"ס לבד הספק של משאל"ס או עם הספק של משאל"ס כי מביא בקיצור וגם בק"ע לא כ' בסעי' שס"ט אלא דס"ס מתירין ויוכל להיות בשארי עניני עגונה אבל במשאל"ס מתירין אף בס"א ומדברי האחרונים שהבאתי לעיל מוכח דמתירין ספק אחד במשאל"ס משום דמשאל"ס הוא רק מדרבנן ומקילין בספיקו דהוה סד"ר וכנלע"ד ראי' לדבר מקדושין (דף נ' ע"ב) גבי סבלונות דמביא התוס' והרא"ש בשם ר"ח דחיישי' למיעוטא דכ' הרא"ש וכן מרומז בזה בתוס' וז"ל ואין לתמוה אמאי חיישינן למיעוטא דמצינו נמי בכה"ג לענין איסור א"א כו' וכן לענין משאל"ס עכ"ל אלמא דמדמה הרא"ש זל"ז וכתב הרמ"א באה"ע סימן מ"ה סעיף א' דאזלינן בספיקו של סבלונות להקל א"כ גם במשאל"ס אף דיש חזקת א"א אבל מיעוט נמלטין ל"ש לגמרי ובסבלונות אף דמיעוט מקדשי והדר מסבלי שכיח קצת מ"מ יש כאן חזקת פנוי' ויש בשניהם חדא למעליותא וחדא לגריעותא ולהכי מדמה הרא"ש זל"ז כמ"ש הח"מ בשם מהרי"ק א"כ כמו דהתם מקילין בספיקו הכא נמי במשאל"ס וכ"מ מרמזי הביאור הגר"א שם ס"ק ח' ומה שכתבתי לעיל דעת הר"ן דסובר דגם אחר מעל"ע הוי הבדיקה מדאו' נראה דה"ה אם עמדה ג"כ הדין כן לדידי' דהא גם בעמדה אמרינן בחולין אמר ר"י כו' בדיקה ודאי בעי ואף דהפוסקים חולקים על הר"ן וכן סתם בש"ע א"ח סימן תצ"ח אעפ"כ כדאי הר"ן לסמוך עליו בשעה"ד ועי' בב"י סימן הנ"ל שמביא ג"כ בשם ספר הכלבו בשם ספר ההשלמה וכדאי הפוסקים לסמוך עליהם כדאיתא בגיטין י"ט כדאי ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ועיין שם ברש"י ואפילו להח"מ בסימן י"ב ס"ק ל"א דמחמיר במקום דאיכא פלוגתא היינו משום דהפלוגתא הוא בשעה"ד כגון בעיגון ע"ש אבל בנ"ד נראה דיכולין לסמוך על הר"ן וסיעתו כיון דהפלוגתא הוא בעלמא שלא בענין עגונא ומכש"כ דאף להפוסקים דפליגי על הר"ן אבל מדרבנן הם סוברים דבעי בדיקה וכיון שעיקר האיסור דמשאל"ס הוא דרבנן א"כ הוה ספיקא דרבנן וכמו שכתבתי לעיל ואף להחולקין על סי' אמצעי אבל בנ"ד נראה שיודו כמו שכתבתי לעיל ומכש"כ לדעת הט"ז והב"ש שפוסקין שסומכין על דעת יחיד במקום רבים באיסור עגונה וכן פסק הספר גט פשוט להלכה והאריך בזה

עוד יש לצדד להתיר לפי מה שמצאתי בכתבי הרב ר"נ וז"ל נגבה בעדות איך שהאנשים שהיו עם הנטבע ראו איך שהוכה על מוחו בהשצארין של הספינה ונטבע ולא עלה מן המים כלל אלא עמד פ"א ואח"כ הוכשל כחו ונכסה תחת המים והכובע נמצאה למעלה מן המים והיתה מלוכלכת בדם ע"כ ועוד כתב שבגדי קיץ הי'. עוד כתב וז"ל אך עדיין לא הוגבה שהכאה ע"ג מוח הי' עכ"ל וקצת ספק אצלי מה כוונתו אי כוונתו שלא הוגבה בבירור שהכאה היתה במוח אבל זה הוגבה בבירור שהכא' היתה בראש וא"כ יש כאן הכחשה בינם ובין העד שהעיד לפנינו כי העד העיד שההכאה היתה בערך הלב או כוונתו שלא הוגבה בבירור אלא ספק אולי היתה בגוף ואף שלפי הג"ע שגבה הרב הנ"ל יש ס"ס לחומרא א' אולי לא היתה הכאה נגד המוח ב' אף אם היתה הכאה נגד המוח אולי הלכה כדיעה הסוברת שהמוח א"צ בדיקה לנפולה הנה מלבד שהס"ס זו הוי כעין ש"א דהוא ס"א אם נהרג מחמת הכאה זו א"ל גם מלבד זה כדאי הרמב"ם שסובר שגם בהמות צריך בדיקה לסמוך עליו בשעת הדחק ובפרט שהמחבר כ"כ בש"ע סי' נ"ח וכן שתקו לו האחרונים ז"ל ועיין בביאורי הגר"א ז"ל שם גם יש ליישב דברי העדים שלא יהיו מכחישים זא"ז אפשר לומר שמתחילה היתה ההכאה נגד הלב ונשמט למטה ותומ"י הכה אותו הקורה נגד המוח וכ"ש לפי מה שנסתפקתי שמה שכתב הרב שלא הוגבה בבירור אפשר כוונתו שלא הוגבה כלל בבירור באיזה מקום היתה ההכאה ואפשר שההכאה היתה כדברי העד שגבינו ממנו שההכאה היתה בערך הלב ומה שמצאו בכובע דם אפשר שהוא מחמת שהוכה בראשו על האבנים שבמים שהמים לא הי' עמוק לכל היותר רק ג' רביעי אמה ובשטח גדול יש שם אבנים וכן העידו העדים בג"ע שיכול ליהרג מחמת ההכאה בקורה ומחמת הנפילה שנפל על האבנים וכיון שמצאו דם בכובע שייך ג"כ לומר מיא מרזי מכה

את כל הדברים הנ"ל שלחתי להרב הגאון מו"ה דוד טעבל ז"ל מד"א דק"ק מינסק ע' בספרו נחלת דוד סי' מ"ב מה שהשיב לי ע"ז וז"ל שם בקצרה ומ"ש עוד כת"ר מטעם תרי רובא יש להביא ראי' דתרי רובא לא מהני והוא מהש"ס במס' יבמות (ק"כ ע"ב) דמוקי למתניתין דקתני ואפילו ראוהו מגוייד כו' כר"ש בן אלעזר דאמר אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות ופריך ומי מצי לאוקמי כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו בים ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא ומשני שאני מיא דמרזי מכה הרי חזינן דא"ל דמרזי מכה הוה מתסרי לרשב"א אף דודאי דהא דיוכל לכוות ולחיות הוי מיעוט דאלו היתה רפואה זו ידועה לכל והכל יודעים אותה לעשותה לא הוו פליגי רבנן עליו ומדחזינן דפליגי רבנן ש"מ דאינו רק מיעוטא וא"כ גם לרשב"א א"ל דבמשאל"ס מן הארכובה ולמעלה תנשא משום דאיכא תרי רובא רובא דמשאלס"ו ורובא דאינם יודעין הרפואה דיכולה לכוות ולחיות אלא ש"מ כיון שאינם מענין אחד אין מצטרפין כו' עכ"ל גם האריך עוד

וזה אשר השבתי להרב הגאון הנ"ל ובמאי דסיים מר אפתח מה שהביא ראי' מפלוגתא דת"ק ורשב"א דגם בתרי רובא למיתה מחמירין נלע"ד דאין מזה ראי' דנראה לענ"ד דפליגי בזה דת"ק סובר דמגויד אין לו שום רפואה אפילו ע"י כוויה אפילו מיעוטא ואין מועיל כלום הרפואה של כווי' לת"ק וראי' ברורה לזה מדפריך הגמ' ריש אלו טריפות ע"ב אלא לתנא דבי ר"י כו' והא