בנין של שמחה צב

ק"י ד"ה ס"ס משם אחד אבל אחר העיון נראה דאין ספק בהריעותא מחמת כמה טעמים א' ההכאה ב' הנפילה שנפל מחמת ההכאה ג' מה שהעידו שראו אותו מבולבל ולא השמיע שום קול ומה שלא הי' יכול להחזיק עצמו שלא ישטפו המים ואף דשאני נחל דרדיפי מיא כדאמרינן ביומא (ע"ז) היינו למעלה מן המתנים כדאיתא שם גבי מים מפכים דיחזקאל אבל כאן היה המים למטה מן המתנים ואעפ"כ לא הי' יכול להחזיק עצמו ושטפו אותו המים ואף דחולה שנפל למטה נמי ה"ה בחזקת חי דאמרינן בשבת (ד' ל"ב) עלה למטה ונפל כמו שעלה לגרדום לידון ואמרינן בגיטין מי שעלה לגרדום לידון הרי הוא בחזקת חי. וכן במתניתין דגיטין (כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן בחזקת שהוא קיים ולא חילק בין מוטל למטה או לא דמשמע אף שהוא מוטל למטה ודוקא בגוסס חיישינן כדאיתא התם וכן בב"ב (קסג) ההוא שכ"מ דהוה כתיב בי' כדקציר ורמי בערסי' כו' ואמרינן שם דה"ה בחזקת חי: ואף מאן דפליג התם היינו משום דהרי מת וקברו מוכיח עלי' וכן מהא דאמרינן בעלמא רוב גוססים למיתה אבל כל מי שאינו גוסס ה"ה בחזקת חי אבל נראה דלכה"פ ריעותא מקרי ועיין בג"ע שהעיד העד בזה"ל לפי אומדנא שלי יכולין ליהרג מהכאה זו ומהנפילה על האבנים ועיין ב"ק (צ' ע"ב) מה אגרוף מיוחד שמסור כו' אף כל שהוא מסור לעדים וכן במכות אומדין אותו אם יכול לקבל אלמא שמסור לב"א לידע אם יכול ליהרג מהכאה כזו ובנ"ד לכה"פ ריעותא מקרי דומה לדבר מצינו כן בבהמה כ"ז שאינה עומדת ה"ה בחזקת מסוכנת ואם שחט את המסוכנת ולא ידע אם פרכסה ה"ה ספק נבילה. וה"נ כיון שעמד במקום סכנה גדולה כזו ולא החזיק עצמו שלא לנפול אף שהי' המים למטה מן המתנים דומה לבהמה שמעמידים אותה ואינה עומדת [ומה שראו אותו עומד רגע אחת יכול לתלות שהמים העמידו אותו על רגע אחת] ואף דיש לדחות דאפשר שאינו דומה מסוכן דאדם למסוכן דבהמה. ועוד דהתם יש טעם אחר אם לא ידע אם פרכסה משום דיצאה נשמתה קודם גמר השחיטה מחמת חלישותה מהתחלת השחיטה אבל עכ"פ דריעותא מקרי דהא בבריאה אף דלא פרכסה מותרת וכן באדם נראה דריעותא מקרי ועוד דאין לך ריעותא גדולה מזו מה שלא יצא מהמים ואבד זכרו זה יותר מעשר שנים וא"כ צריך להיות מתהפך כמו בפתח פתוח וכמו בנמצא סכין פגומה וע"ש בחו"ד שהבאתי לעיל א"כ אין אנו יכולין לומר ס"ס לחומרא כיון שריעותא לפניך צ"ל מתהפך ולקולא יש ס"ס מתהפך ואינו משם א' אבל לפי הנראה מג"ע אין אנו צריכין לזה כיון שהי' כאן דין נפולה גמורה כמש"ל וס"ס גמורה יש כאן ועיין במהרי"ק סימן קע"א (דף קנ"ב) דספק מקרי אפילו אפשר רחוק ע"ש וכן הוא בט"ז בהלכות תולעים וכן בספר מנחם עזרי' סימן קכ"ו מביא ראי' מרא"ש פ"ק דכתובות דאונסא לא שכיח ואפ"ה מכניסין אותו בס"ס ע"ש ועיין בפ"ח ובתבואת שור סימן ל"ב. עוד יש לצדד קצת דאף דאמרינן רוב חולים לחיים אבל מיעוטים יש שמתים ואף אי אמרינן שמיעוטי דמעוטי שמתים הא במשאל"ס ג"כ לא הוה רק מיעוטא דמיעוטא שיוצאים כמ"ש התוס' בבכורות שהבאתי לעיל ויותר שכיח מיעוטי דמיעוטי חולים שמתים ממעוטי דמיעוטי נטבעים שיוצאים אם לא שנאמר שחשו חכמים חששה רחוקה מאוד משום חומרא דא"א א"כ אפשר שחוששין אף בחולה שאינו יכול לעמוד שנפל למשאל"ס אולי הגלים דחפו אותו למרחוק לובשה ומחולי' ג"כ חי ואף שהמיעוט חולים שמתים ממעט המיעוט דמיעוט שיוצאין וצ"ע כד דייקינן מה דאמרינן בהאשה בתרא (קכ"א) מחילה של דגים במשיל"ס ל"ש ול"ק דליכא כלל משמע דלעתים רחוקות אפשר למתרמי שיהא מחילה של דגים אף במשיל"ס אלא דלא חשו חכמים חששה רחוקה כזו ואפשר מאי דקאמר הגמרא ל"ש פי' ל"ש כלל וליכא כלל ומ"ש דאפשר להתיר בשאלתנו מטעם ס"ס אין להקשות מדוע לא התירו ס"ס ביוחסין לכתחילה י"ל משום שהוא איסור דאורייתא והחמירו ביוחסין לכתחלה ועיין בב"ש סי' ב' ס"ק י"ד דכתב דלא הוי ס"ס גמור [ומדברי התו' אלמנת עיסה מוכח דלא סברי כן ואף לדברי הב"ש דמתיר שם בס"ס גמור אין ס"ס ראי' לנ"ד משום חזקת א"א שלא יצטרף למעוטי דמעוטי דנמלטים]. ועוד אפשר לומר דאיסור כהונה שאני כדאמרינן ביבמות (ד' פ"ח) וגיטין (ד' פ"ב ע"ב) אבל במשאל"ס מתירין ס"ס לכתחילה כמ"ש בקו"ע שהבאתי לעיל עוד יש לצדד קצת לפי מה שראיתי בשו"ת פנים מאירות שאלה מ"ח וז"ל שהעידו לאחר שנפל לעומק המים בא למעלה והתחיל לחלחל בגרונו ולא הי' יכול עוד לדבר כו' וא"כ י"ל הא דאין משיאין את אשתו כשנפל למשאל"ס היינו היכא שראינו שנפל ולא ראינו אח"ז בגופו שום חולשה די"ל דגלי אשפלוהו ואדם בריא יכול לעצור את רוחו ולשוט תחת המים אבל שראו שהמים חונקין אותו מעידים עליו וכו' ע"ש בסוף הת' שכ' מ"מ יש להתיר כו' התחיל לנחור בגרונו ולא הי' יכול לדבר מכח המים שבאו לגרונו א"כ הוה כגוסס ע"י אדם כו' וע"ש עכ"ל א"כ בנ"ד ג"כ ראינו חולשת הגוף מה שלא הי' יכול לדבר ועוד דלא הי' יכול להחזיק עצמו כדי שלא ישטפוהו המים אף שהמים היו למטה מן המתנים אף שהמעשה של הפמ"א הי' שהתחיל לנחור בגרונו אבל נ' שא"ז סימני גסיסה כי גוס' פרשו בהגהת ש"ע אה"ע סימן קכ"א סעיף ז' תרגום על צד תאמנה על גססיהן כלומר על חזה שלהן וענין גוסס כי הקרוב למיתה מעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה ע"כ אבל מה שמנחר בגרונו דהיינו חלחול הוא מחמת חניקת המים א"כ גם בשאלתנו יכולין לתלות שמה שלא הי' יכול לדבר הוא מחמת חניקת המים ואפשר שהפמ"א מדמה כמו שהגוסס אין יכול להעלות הליחה ומחמת זה הוא נחנק וע"כ הוא מנחר בגרונו כן הוא גם בנ"ד מה שהי' מנחר בגרונו הוא סימן חניקה. אף שיש לדחות אולי הגלים דחפו אותו ליבשה ושם הקיאו המים וחי' משא"כ בגוסס ע"י חולי כי מן הסתם אם היו מעלין אותו ליבשה בשעה שהי' מנחר בגרונו הי' מקיא המים וחי' אעפ"כ הקיל הפ"מ וא"כ יש לצדד קצת בשאלתנו ג"כ מה שלא הי' יכול לדבר מחמת חניקת המים עוד יש לצדד במה שכתב הפ"מ בנידון דידי' וז"ל שאח"כ רץ על חוף הנהר סמוך לגדותיו ולא ראה אותו ואם הלך מהלך רב כשיעור שא"א להחיות א"כ אין חשש שמא יצא ממק"א דהא ידוע שא"א לשוט כ"כ מהר כמו אדם הרץ ברגליו סמוך לנהר וא"כ הוי כמשיל"ס ע"כ א"כ ה"ה בנ"ד כיון שהעיד שנסעו על