בנין של שמחה צא

מחמת החבט שנחבט על פני המים ואת"ל דלא נטרף אולי מת מחמת הטביעה ומתהפכת ואת"ל דעלה מן המים אולי מת מחמת הנפילה ואף דהוא שם א' אולי מת או חי מלבד דיש פוסקים דאף משם א' הוה ס"ס וכן דעת הכו"פ. וגם הסדרי טהרה הביא בשם ת' ב"י ססי' קפ"ח דכה"ג מקרי ס"ס ואע"ג דמתחלה חולק ע"ז ומסיק כן ע"כ אפשר דיכולין להקל במשאל"ס דלא הוה רק מדרבנן ומשום חומרא דא"א חשו רבנן למלתא למעוטא דמיעוטא כמבואר בתוס' בכורות (כ' ע"ב) וכ"כ הרא"ש שם ופ"ק דחולין סימן י"ב וברא"ש פ' האשה בתרא ועיין בתו' ריש פרק כל הצורות דסותר למ"ש בבכורות דמשמע דסובר דמשאל"ס הוי מיעוט דשכיח. וכן בהחולץ (ל"ו ע"ב) ד"ה האלו וכו' מספקי להו אם הוא מיעוט דשכיח או לא ונראה דזה הוא דברי ר"י ובבכורות הוא דברי ר"ת וגם הרא"ש הוא סותר קצת בפרק החולץ סי' ה' דבריו שכתב בחולין ובהאשה בתרא. כי בהחולץ משמע דסובר דמשאל"ס הוי מיעוט דשכיח. ויש ליישב קצת ואף להסוברים שהוא מיעוט דשכיח אבל עכ"פ לא הוי רק איסור דרבנן דהא אם נשאת ל"ת. דאל"כ אמאי לא סמכינן חזקה דא"א למעוטא דנמלטין ואיתרע לה רובא אלא ע"כ צ"ל דלא הוי רק מיעוטא דמיעוטא אפשר דכ"ע מודים דמקילין בס"ס כזה עוד י"ל דכאן לא מקרי שם אחד. דספק א' מתיר יותר מחבירו דמספק דאולי נתרסקו איבריו אינה רשאה לינשא אלא אחר מעל"ע משום דריסוק אינו חי יותר ממעל"ע ומחמת ספק שמת מחמת הטביעה רשאה לינשא תיכף אחר שתצא נפשו ואף דב"כ וב"כ אינה רשאה לינשא עד ג' חדשים היינו מדרבנן אבל מדאורייתא רשאה לינשא מיד. אבל אי אמרינן דמת ע"י הריסוק אם נשאת בתוך מעל"ע הראשון ה"ה ספק א"א דלמא עדיין הי' חי ותצא מבעלה השני דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. אבל אי אמרינן דמת ע"י הטביעה א"צ לצאת מבעלה רק מהני בריחה ג"ח זהו הקולא שיש בספק הטביעה על ספק הריסוק. ואפשר לומר דיש קולא בספק הריסוק על ספק הטביעה כגון אם נתקדשה בתוך מעל"ע של הנפילה אחר כדי שת"נ דמחמת ספק הטביעה היא מקודשת גמורה ואם בא עלי' אחר לאחר מע"ל ה"ז חייב מיתה. ואם אמרינן דמת מחמת הריסוק אולי לא מת אלא אחר מעל"ע וא"כ הקדושין לא חלו. ואם בא עלי' אחר לאחר מעל"ע אינו חייב מיתה כיון דהקדושין שנתקדשה בתוך מעל"ע לא חלו ואחר מעל"ע כבר מת בעלה הראשון. והרי היא פנוי' עוד יש חלוקים בין ודאי מקודשת לספק אף בזמן הזה א"כ אינה משם א' וגם מתהפכת כמש"ל ועיין בקונ' עגונות סעיף שס"ע. וס"ס המתהפכת מהני אפילו בדאורייתא. כ"ש לגבי עגונה. ולפע"ד דאפי' להפוסקים דסימן אמצעי ל"מ במשאל"ס ש"ה דאינו רק ס"א אם האיש שמוצאין בו עתה הסימן אמצעי אם זהו הנטבע או לא א"כ הוא ס"א. ומחמירין משום חומרא דא"א. ואף שיכולין לומר ס"ס. אולי הוא זה שנטבע. ואת"ל שאין זה הנטבע אלא נטבע אחר. אולי הנטבע שנטבע בפנינו מת במים אבל לא תוכל להפכו ולומר את"ל שהנטבע לא מת הא כיון שלא מת אסורה להנשא ועוד י"ל דבסימנים שאני כמו שראיתי בספר א' וז"ל דאת"ל סימנים דרבנן אמרינן דסימנא לאו מילתא כלל וכלל לסמוך להתיר שום איסור אפילו דרבנן אלא גבי אבידה דוקא תקינו רבנן משום הפקר ב"ד הפקר כדפירש"י כו' ע"כ משא"כ בשאלתנו. ועוד נלפענ"ד שיש כאן ג' ספיקות. א' מחמת הכאה שריצת הלאייווע הכה אותו על הקורה וחקרתי ודרשתי ואמרו לי שריצת הלאייווע הוא כמו (עקשטערנע פאצט). ב') מחמת החבט שנחבט על פני המים. אף אם לא היתה מחמת הכאה. וכ"ש שהיתה מחמת הכאה. אף אם לא הי' יו"ד טפחים ג"כ שייך דין נפולה. וכאן הי' יותר מי' טפחים עד המים. ומכש"כ שאפשר שנתרסק איבריו על הסלעים שהוא תחת המים וגובה המים על הסלעים לא היה רק ג' רביעי אמה. ומחמת חוזק הנפילה ומחמת ההכאה אפשר שלא הי' כח בהמים להחזיקו ונפל תיכף על האבנים ג) עיקר הדין של מים שאל"ס ועיין כללי ס"ס של הש"ך סעיף י"ט ואם היו יכולים לומר כיון שיש כאן שני מיני נפילה דכל אחת בפני עצמה הוי ס"ט אפשר דשניהם ביחד הוי רובא למיתה [די"פ דמה שמתירין ס"ס הוא מטעם רובא] ומשאל"ס ג"כ רובא למיתה. א"כ הוא תרי רובי למית' אפשר שהיינו מרויחין טובא דאמרינן בכתובות לענין יוחסין מחמירין ובעינן תרי רובא לכתחילה ואם נשאת אפילו בחד רובא לא תצא וכתבו התוס' (ד' י"ד) סוף ד"ה אלמנת עיסה וז"ל אע"ג דבעלמא מקילין בס"ס הכא מעלה עשו ביוחסין כי היכי דמצריך לקמן תרי רובא אע"ג דבעלמא סגי בחד רובא עכ"ל אלמא אע"ג דלענין יוחסין מחמירין דלא מהני חד רובא אבל תרי רובא מהני וה"נ לענין משאל"ס וכש"כ הוא דלענין יוחסין לא מהני ס"ס ותרי רובי מהני ומשאל"ס דמהני ס"ס כ"ש דמהני תרי רובא וצ"ע מהא דכתבו התוס' ביבמות (קכ"א) ד"ה ולא היא וז"ל אע"ג דרובא דצו"מ אי סליק קלא אית לי' וכו' עכ"ל אלמא הגם בתרי רובא אין מתירין לכתחילה ויש לחלק דבנ"ד יש תרי רובא שיכולין לתלות מיתתו וכן לענין יוחסין יש ג"כ תרי רובא שיכולין לתלות הבעילה ויעוין בת' קהלת יעקב שמביא בשם מורו הגאון החסיד מו"ה חיים זצ"ל מוואלאזין שהתיר בתרי רובא למיתה באחד שנפל מהגשר שהי' גבוה שתי קומות על הקרח ונתגלגל אל המים ע"ש. וראיתי בשו"ת מהרי"ק וז"ל דאין נראה כלל להחמיר בא"א יותר מביוחסין שהרי ביוחסין החמירו מאד כדפרישית עכ"ל כ"ז כתבתי לפי הנראה מהגב"ע דזה מקרי וודאי נפולה והוה ס"ט אולי נתרסקו איבריו ואף אם הי' ע"ז גופא ס' אם היתה ההכאה כ"כ בכח שיכולין להכניס בגדר נפולה דאין זה מן הסברא דאם הכה במקל הכאה קלה דיהא מקרי ריסוק לדעת הסוברים דאף אם לא נפלה מחמת ההכאה מקרי נפילה] א"כ יש כאן ס"ס לחומרא. א' אולי לא מקרי נפולה ב' דאף אם מקרי נפולה אולי לא נתרסקו איבריו ולכאורה י"ל דאא"ל ס"ס לחומרא משום דאינו מתהפך דאין אתה יכול לומר את"ל דנתרסקו אבריו הא כיון דנתרסקו אבריו א"כ בוודאי מת ועיין בפמ"ג בכללי ס"ס אות ט"ו ד"ה ונראה וד"ה והוי אבל זה אינו כלום כיון דמתחלה צריך אתה לדון אם נכנס זה בגדר נפולה א"כ מקרי ס"ס אף שאינו מתהפך ועיין בש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו וכיון דאין אנו יכולין להתחיל ולומר דלמא נתרסקו איבריו עד דאמרינן הריעותא דנפולה וכיון דיש ספק בהריעותא שפיר מקרי ס"ס אף דאינו מתהפך ואף משם א' ויעוין בחו"ד סוף סימן ק"י בבית הספק בסעי'