בנין של שמחה צ

והעץ הנקרא שצארנע מהבאיידעק עמדה לרוחב הנהר וראיתי שמרחוק הולכת ספינה הנקרא (לאייווע) והיה שם בנימין בן משה. ועוד כמה אנשים. וכאשר ראיתי שהספינה הולכת במהירות גדולה התחלתי לצעוק אל האנשים שבספינה שישכיבו עצמם בתחתית הספינה בכדי שלא תפגש בהם השצארנע. והשכיבו עצמם כל האנשים שהיו בספינה ובנימין הנ"ל נשאר עומד בראש הספינה לעכב הספינה שלא תלך כ"כ במרוצה. ולא הי' יכול לעכבה. וכאשר הלכה הספינה בחפזון גדול תחת השצארנע הכתה השצארנע את בנימין הנ"ל והשליכו לנהר והספינה הלכה לה להלאה ג"כ במרוצה רבה ואותו המקום שהושלך הוא כולו אבנים. והנהר אינו עמוק שם. ובנימין הנ"ל עמד פניו נגד השצארנע וההכאה היתה בערך נגד לבו לפי אומדנא שלו ההכאה מהשצארנע וההשלכה על האבנים הי' בכל אחד מהם לבד כדי להמית שפת הספינה היתה גבוה מהמים שני ארשין בערך א' מינוט או שנים ראיתי שבנימין הנ"ל עומד על האבנים וחצי גופו היה למעלה מהמים. ועמד כמבולבל. ולא השמיע שום קול ובאותו רגע השליכו שבולת המים ונשאו למרחוק ובמשך שני קלאפטער להלאה ראיתי הבגד שלו ששט על המים וראשו הי' במים. והכרתי הבגד שלו בטב"ע והוא הי' לבוש בגד זה. ופרכוס שלו כמדומה לי שלא ראיתי שוב העיד לפנינו ר' יוסף בער ב"ר ישראל בתו"ע כנ"ל ג"כ כמו העד הראשון הנ"ל רק שאמר שלא הי' שצארנע. אלא דרוקאלקע עוד הוסיף קצת שעומק המים במקום שנפל שם בנימין הנ"ל לא הי' רק שלשה רבעי ארשין וההכאה לא היתה נמוכה מכנגד לבו בודאי וראה אותו עומד על האבנים שבמים והיו מגיעים לו המים למעלה מהארכוב' ופניו הי' אדום כאש להבה. ורמז לי בידיו בלא השמעת קול ותיכף נפל לנהר. והרבה אנשים הביטו על הנהר יותר משלש שעות ולא עלה. והנהר הולכת שם ביושר ווייארסט ויותר. ותומ"י שהוליכו אותו המים מן האבנים תפסו ספינות קטנות והלכו על הנהר שני ווייארסט ולא ראו אותו. כך העיד ר' יוסף בער הנ"ל בתו"ע כד"ת וע"ז חתם א"ע הרב הגדול חו"ב מ' יצחק חק ציוני נ"י מ"ץ דק' קריסלאווא ובית דינו (וכעת הוא אב"ד דק' רעזיצא) ושלח אלי גם אמרי נועמו אשר פלפל בחכמה בנדון זה ובקש מאתי לחוות דעתי בזה: וזה לשונו

כיון שהעידו העדים שהלאייווע רץ בנחיצה רבה ונחיצת הלאייווע הכה אותו על השצארנע שהיא קורה גדולה נגד חלל הגוף והקורה הפיל אותו למים נ' שבלא הטביעה לא יצא מכלל נפולה שהוא הלמ"מ כמבואר בא"ט וזה דומה למתני' טרפה לכותל וחיישינן לריא"ב. אף אם ההכאה במק"א כדאמרי' שם (נ"א א') ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא חיישי' מ' דחיישי' משום ר"א וכ"כ הר"ן ואי מחי אגבא חיישינן משום ר"א וכ"ה ברמ"א סי' נ"ח וע"ש בט"ז דבזה לא צריך גבוה י"ט אלא הכל הוא לפי האבן וע' בסי' ל"ב ס"ו ס"ק ד' בט"ז דכ' שם בשם הר"ן דצריכה שהי' ובדיקה כדין נפולה. עוד הי' בו טריפות דנפולה מחמת שנחבט על פני המים כמו עוף שנחבט על פני המים דחיישי' משום ר"א כי נלע"ד דה"ה בבהמה שייך ג"כ ד"ז [וקצת ראיה מדלא תני לוי יתר עליהם עוף שנחבט על פני המים. ויש לדחות משום דעיקר דין נפולה שוה בשניהם. משא"כ בנשבר העצם אף ששבירת עצם בעוף הוא מטעם קרום ע"ש ברש"י וניקב הקרום שוה בשניהם. אבל היא רבותא גדולה שנשבר העצם לבד טריפה בעוף עיין חולין נ"ו] ול"ד עוף דזוטר חיותי'. וכן מבואר בארוך של הש"ך עיי"ש וכ"מ קצת מהפ"מ סי' הנ"ל וכיון ששפת הלאייווע היתה גבוהה מהמים שני ארשין שייך דין נפולה ואף אם לא היתה גבוה י"ט נמי שייך ריסוק כיון שהיתה מחמת הכאה ועי' (ד' נ"א) בהנהו זכרים המנגחים וע"ש בתו' וכיון שמשאל"ס הוא רק מדרבנן דהא אם נשאת ל"ת אפשר דמקילין בספיקו. ובפרט דספק כזה שהוא סד"א כ"ז שלא בדקו אותו. דהא אף ששהתה מעל"ע כ' הר"ן בביצה (ד' לד) לענין נפולה אם ששהתה מעל"ע אם מותר לשוחטה ביו"ט וז"ל דמסתברא דנקטינן לחומרא דהו"ל סד"א וע' בשאג"א סי' ס"ד ובת' ח"ס סי' ס"ו. ואף שהעידו שראו אותו עומד על הסלעים. אעפ"כ בדיקה מיהא בעי וכ"ז שלא נבדק הוא בספק טריפה ומכש"כ בנ"ד שההכאה היתה במק"א דלא מהני אף הלכה לי"פ כמ"ש הר"ן לענין אם הכה אותה כנגד חוט השדרה. וז"ל איכא מ"ד וכו' וכ"פ הב"ח והפ"ח והפ"ת. ונראה דאף להשאג"א דסובר דאחר מעל"ע הוה הבדיקה רק מדרבנן. אבל אם היתה ההכאה רק במקום א' נראה דגם להשאג"א הוה הבדיקא מדאורייתא כיון דאפי' הלכה לא מהני לכמה פוסקים. וכיון שהיתה מתרמי בכענין זה בבהמה הי' בהדין נפולה א"כ ה"ה באדם כמו שכתבו התוס' ריש אלו טריפות וכמה מקומות דבהמה ודאדם שוים [ועיין בת' פמ"א סי' מ"ח שהשיג על הב"ש במה שכתב דאדם יכול לחיות יותר מי"ב חודש. וע"ש עוד מה שהשיג עליו עוד] ואף להסוברים דאדם דאית ליה מזלא שאני היינו בשארי טריפות אבל לא בטריפות דנפילה כדאיתא בסנהדרין (נ"ה ובב"ק נ"א). ע"ש בתוס' ד"ה נעביד על מתניתין בית הסקילה הי' גבוה שתי קומות ופריך הגמ' ומי בעי' כולי האי ורמינהו מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים אף כל עשרה כו' ע"כ. אלמא דגם באדם הוא כדי להמית בעשרה טפחים וגם משמע דמקרי רובו למיתה. דאל"כ מאי מקשה הגמרא כיון די' טפחים לא הוי רק ספק מיתה. ואף לפי התירוץ משום ברור לו מיתה יפה אבל י' טפחים אין מת כ"כ מהר ע"ש ברש"י אבל רובו למיתה (אבל ברמב"ם פרק י"א מהלכות שחיטה וברש"י דזבחים (ד' ע"ד ע"ב) משמע דלא הוי רק ספק טריפה אם שחט את הנפולה בתוך מעל"ע) א"כ כיון דהפוסקים מדמים אם הכה במקום א' כדין נפולה א"כ בנ"ד הי' שני מיני נפולה א' מה שריצת הלאייווע בנחיצה רבה הכה אותו על השצארנע ועוד מה שנחבט על פני המים. וכיון שמשאל"ס הוא רק מדרבנן הוה סד"ר. כמו שמצינו באחרונים לענין משאל"ס אם העלו להנטבע ואין יכולין להכירו אלא ע"י סימן אמצעי דמקילין מטעם זה וכ"כ בס' מראות הצובאות ס"ק קכ"ו דדעתו נוטה דמהני סימן אמצעי דמספקי לן בב"מ אי סימנין דאורייתא או דרבנן א"כ הוה ספיקא דרבנן ולקולא ועוד אפ"ת סי' דרבנן סומכים עליהם דהם אמרו והם אמרו. וכן בס"ק פ"ז הביא ראיות ע"ז והביא דעת הגאון בעל אבן העוזר שם כן וכ"פ הגאון בעל בית דוד סוף תשובה כ"ז והביא ג' גדולים שפסקו כן ועוד דיש כאן ס"ס ספק נטרף מחמת הכאה או