בנין של שמחה ט

ש"מ אין הלכה כר' יהודה דלמא אינהו נמי כר"י ס"ל כרבם רב ודלא מצלו עד אורתא הוא משום דס"ל תע"ח וס"ל נמי כר' יוחנן ורצו לסגאולת"ע וק"ש בזמן שכיבה תליא דהוא מצה"כ דוקא אח"כ ראיתי שגם השאג"א ז"ל כ' זה ליישב בזה דחיית הרא"ש ראייה ר"ת ע"ש ולפמ"ש בדעת רש"י תקשי הך טובא לפי האמת וכמ"ש [וע' מ"ש בזה עוד לקמן בדברי בס"ד בשיטת ר"ת ז"ל]

(ח) והנה לפמ"ש ההג"א מא"ז בפ"ק דמכילתין סי' יו"ד בשבת א"צ לסגאול"ת משום דשבת לאו יום צרה הוא הי' נראה לכאורה ליישב קו' זו. והוא דהא דא' דר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ר"ל דגם בליל שבת לא הוו מצלי עד אורתא בהך גווני ממש כרב דצלי ש"ש בע"ש ומשו"ה ליכא למימר דמשום סגאול"ת אחרו התפלה של ערבית עד אורתא דהא בשבת לכ"ע לא בעי כלל למסמך גאול"ת ולכן שפיר מוכיח הש"ס דע"כ היינו משום דס"ל לר"ה ורבנן דאין ה' כר' יהודה אלא כרבנן דזמן ת"ע גופי' ג"כ הוא בצה"כ דוקא. אך באמת זה לא תעלה ארוכה לקושיא זו. דנראה ברור דגם אי נימא דבשבת לא בעי כלל למסמך גאול"ת היינו רק דרשאי להפסיק ביניהם. ואין צריך להתכיפם אבל מ"מ ודאי בעי לר' יוחנן לעולם ק"ש ואח"כ תפלה מקרא דובשכבך ובקומך לפום מאי דדריש לה איהו דבענין ההיקש שכיבה לקימה מה שייך כלל לחלק בין חול לשבת. ותדע דע"כ עיקר אהקישא דקרא דובשכבך ובקומך סמיך ר' יוחנן דאי מסברא לחוד א"כ לריב"ל דסבר משום דגאולה דבאורתא לא הוה גאולה מעלייתא הא ודאי אי בעי אינש מצי גם לכתחילה לקרוא ק"ש ואח"כ תפלה והיכי דבעי מצי עביד ולישני' דריב"ל דא' תפלות באמצע תקנום הא מ' דעכ"פ לכתחילה בעי לדידי' ת"ע ואח"כ ק"ש דווקא ותו דאלת"ה מאי קא' הש"ס סייעתא לר"י מהברייתא דתני בה קורא ק"ש ומתפלל הא גם לריב"ל שרי למיעבד גם הכי אפי' לכתחילה וע"כ צ"ל לריב"ל דגם להסברא עיקרו אהקישא דקרא סמיך לפום מאי דדריש לי' איהו ומעתה הרי הדרה קושייתי הנ"ל על מ"ש לשי' רש"י לדוכתה דגם אי נימא דר"ה ורבנן לא מצלו גם ת"ע דשבת עד אורתא אכתי תקשי דמנ"ל להש"ס להוכיח מזה דס"ל לר"ה ורבנן דאין ה' כר"י דלמא אינהו נמי כר"י ס"ל ודלא צלו עד אורתא הוא משום דס"ל כר' יוחנן וכדי להקדים ק"ש לתפלה משו"ה אחרוה עד צה"כ ומשום דזק"ש תלוי בצה"כ דוקא

(ט) לזאת נלענ"ד לומר לשי' רש"י דר"י וריב"ל תרוויי' ל"פ אלא למ"ד תע"ח כדעת רב עמרם וכמש"ל באות (חית) אבל למ"ד תע"ר מלבד דלא בעי אליבי' למסמך גאול"ת וכד' רב עמרם הנ"ל וכמש"ל שם דלגירסתינו בדכ"ז ב' ורבא א' ה' כד' האומר רשות לק"מ קו' התוס' שם על ר"ע אלא דלא קפדי' נמי אליבי' להקדים ק"ש לתפלה והי מנייהו דבעי מקדים והטעם בזה י"ל כעין שכ' הרמב"ם בפ"ג מה' תפלה ה"ז שלפי שתע"ר אין מדקדקין כ"כ בזמנה ולכן רשאין להתפלל שבת בע"ש ושל מ"ש בשבת ה"נ נימ' אנן מדנפשין כה"ג לשי' רש"י דלמ"ד תע"ר אין מדקדקין כ"כ בהקדמת ק"ש לתפלה והי מנייהו דבעי מקדים. והשתא דאתינן להך סברא הנה בירוש' פתה"ש אמרי' ר' אבא ורב הונא בשם רב תפלת נעילה פוטרת של ערב וא' שם דלמ"ד תע"ר נעילה פוטרתה והביאוהו התוס' בפ' יוה"כ פ"ז ב' והרא"ש בר"פ תה"ש ע"ש. והגם שסוגיית הירוש' שם חולקת אסוגיא דש"ס דילן שבפ' יוה"כ שם כמ"ש התוס' והרא"ש שם מ"מ למדנו מד' הירוש' דר"ה ס"ל תע"ר דבהא לא מצינו בבבלי חולק אליבא דר"ה ומעתה א"ש הוכחת הש"ס מדר"ה ורבנן תלמידיו [דמסתמא סברי נמי כוותי' דתע"ר] לא הוו מצלו עד אורתא ש"מ דאין ה' כר"י דל"ל דאיחרוה משום סגאול"ת או משום קדימת ק"ש לתפלה דהא אינהו ס"ל דתע"ר כנ"ל ולדידהו הא לא בעי כלל למסמך גאול"ת ולא להקדים ק"ש לתפלה אפי' לכתחילה כמ"ש [ועיין מ"ש עוד בזה להלן בדברי בשי' ר"ת ז"ל]

(י) אך עדיין ק' טובא לשי' רש"י ז"ל דאכתי איך שרי למיכל סעודת הלילה קודם ק"ש בזמנה. דאסרוה חכמים כמ"ש בבריי' ד"ד ע"ב במכילתין. וכדהקשה עלה תר"י בריש מכילתין [ועיין בתמים דעים להראב"ד בסי' קי"ח ובסי' ר"מ] ועב"י בסי' רס"ז שתירץ ע"ז דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלהמ"נ ואילך הוי זק"ש אע"ג דמשום דאיכא מאן דס"ל דלא הוי זמנה עד צה"כ חוזר לקרותה משתחשך מ"מ לא מקרי אוכל קודם ק"ש עכ"ל עדיין אין תירוצו מספיק אלא לדידן דלדידן פלוגתא דרבוותא היא רש"י ור"ת אך לד' רש"י גופי' דס"ל דהקורא קודם לכן לא יצא י"ח כדהביא מהירוש' אכתי הקושיא באתרה קיימה לדידי' איך כ' שסומכין על הק"ש שעהמ"ט דעכ"ז איך מותר לעבור על ד' חכמים לאכול סעודת הלילה קודם ק"ש ואדרבה הי' מקום לו' דגרע טפי לענין זה אי קראה קודם זמנה בבהכנ"ס מאם לא הי' קוראה כלל קודם זמנה דאם עדיין לא קראה כלל עכ"פ הוא יודע בנפשו דחיובא רמיא עלי' וכ"ע ידעי לה האידנא משא"כ כשכבר קראה בבהכנ"ס הא לאו כ"ע דינא גמירי למידע דלא נפיק כלל בקריאה זו וסביר דכבר נפיק י"ח ולא יזהר כ"כ להקפיד לקרוא על מטתו שעיקרה אינו חיוב כ"כ ונתקנה רק מפני המזיקין אלא שכבר כתבנו בריש דברינו באות א' דע"כ דרש"י לא חייש להך חששא דשמא לא יזהר ויקפיד כ"כ בק"ש שעל המטה כי היכי דלא תקשי עליו קושיא הראשונה של התוס' כמש"ש אך איך שיהי' עכ"פ ודאי דלא קיל הך מאם לא קראה כלל. ואולי י"ל דכיון דסמכי' אק"ש שעה"מ שרי למיכל תחילה ולא חיישי' שמא ישכח מלקרותה. כיון שי"ל עת מוגבל ורגיל תמיד לקרותה עמ"ט לא חיישי' לשכחה וכן ראיתי אח"כ בט"ז בסי' רל"ה סק"ג כ' כן ונ"ל להוסיף עוד בזה ולומר דדמי ממש למ"ש הרא"ש בפ"ק דמכילתין רסי' ז' על מ"ש רש"י שגם ללמוד קודם התפלה אסור כ' ע"ז הרא"ש דאפשר דמיירי רק באדם המתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכנ"ס דאיכא למיחש דלמא מיטרד בגירסי' ויעבור זמן תפלה וק"ש ע"כ אבל מי שרגיל לילך לבהכנ"ס לא חיישינן דלמא מטרדת גירסתו ישכח רגילותו וא"כ ה"נ דכוותה כיון שהוא רגיל לקרותה עמ"ט ואין לדחות זה ולומר דא"כ תקשי באמת אמאי אפרו כלל אכילה ושתי' קודם ק"ש כיון דמסתמא ודאי יישן אח"כ וקודם השינה הא ודאי יקרא ק"ש עמ"ט: אלא ע"כ דהיינו משום אונס שינה חיישינן שמא תחטפנו שינה פתאום ולא יקראנה וכדדייק לישנא דבריי' דתני בה וחוטפתו שינה וא"כ ה"נ דאיכא למיחש לה בשקראה