בנין של שמחה ח

עה"ש וכן לק"ש ולר"י דדריש דאוכל והולך עד צאתך ממצרים היינו ג"כ עד עה"ש ותו דהא בכל התורה בקר [ר"ל התחלת הבקר] הוא עה"ש ע' יומא כ' ב' וריש פסחים וש"מ וא"כ מנ"ל לומר דהך בקר דבקרא דלא תצאו פירושו נה"ח. וגם הא התם גופי' כ' בהך ענינא ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר והנ' עד בקר הא לכ"ע פירושו ע"ה ואמאי נימא דהך בקר דבקרא דלא תצאו היינו נה"ח אלא ודאי דבאמת גם הך בקר נמי עה"ש קאמר וכדמסתבר נמי דהא טעמא הוה התם משום מזיקין כמש"ש ולא יתן המשחית וגו' ולא יהי' בכם נגף למשחית בהכותי וגו' ומשמע ביומא כ"א א' דעכ"פ משעלה עה"ש ליכא לשום מזיקין ואפי' מקרות הגבר שהוא קודם ע"ה ליכא משום מזיקין ע"ש [אלא שי"ל דקריאה ג' דתרנגול הוא בע"ה] ומעתה הדרן לקמייתא דקו' התוס' על רש"י שכ' שיי"ח ק"ש של ערבית בקריאה שעל מטתו חזרה למקומה דהא בעי למסמך גאול"ת דאין לומר כתירוץ השאג"א מחמת קושייתנו ע"ז מברייתא דהשכים לצאת וכו' ומעובדא דאבוה דשמואל ולוי הא מוכח להדיא דהיכי דעדיין לא מטא זק"ש לא יצא אז י"ח סגאול"ת וכן מוכח גם מהרא"ש ותר"י מדהוצרך לדחוק בדחייתו ראיית ר"ת מרב ולומר דדלמא ס"ל לרב כריב"ל דלא כהלכתא והתר"י כ' דדלמא משום מצות הוספה מחול עה"ק לא חייש לסגאול"ת ולא דחו ראייתו בפשיטות דבאמת אמר רב הברכות קודם התפלה וסמך גאול"ת. אך זה יש לדחות די"ל דהרא"ש ותר"י לא סברי בהא כהרשב"א וסברי דברכות אק"ש דוקא נתקנו ולכן ודאי דא"א לקרותם בלא ק"ש או בלא הגיע זק"ש אבל קושייתי הנ"ל מהש"ס במכילתין ל' ע"א על השאג"א ודאי קשה טובא וחזרה קושיית התוס' אפרש"י למקומה כנ"ל

(ו) גם אין לתרץ קושיית התוס' ולומר דרש"י לשיטתי' שכ' בפ' תה"ש שם אעובדא דרב אשי בד"ה וליעבד מר וז"ל ומשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דכשמתפלל קודם שהגיע זק"ש לא בעי כלל למסמך גאול"ת וכעין שרצה השאג"א שם לדחות בזה ראיית ר"ת מרב דצלי ש"ש בע"ש דכבר דחאה השאג"א גופי' שם מהמבואר בהך סוגיא ופירושו שם ע"ש וממילא נדחה עפי"ז גם הך שכתבנו אלא דלפי"ז הוה ק' לי' להשאג"א שם דא"כ למה ליה לרש"י לפרש כלל דמשום דעדיין לא הגיע זק"ש ל"ח לסגאול"ת ומנ"ל לרש"י דלא סגי בהך טעמא לחוד משום דתפלה מעומד עדיף אע"ג דכבר רמיא עלי' מצות סגאול"ת וכ' שם ע"ז שכבר יישב זאת במ"א ולענ"ד דיש מקום להסב ד' רש"י אלו בדרך אחרת לא כדסבר השאג"א בכוונתו וה"נ יש לדקדק מלישני' דרש"י דאי כדסבר איהו ז"ל בכוונתו הו"ל לרש"י למכתב כיון דמצלי קודם זמן ק"ש כו' אמנם מאחר שאין מוכרח כ"כ לומר כן בד' רש"י ז"ל בטלה דעתי נגד דעת השאגת ארי' ז"ל

והנה כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר אלעזר משה הלוי נ"י הורווי"ץ אב"ד דק"ק פינסק בהגיע לידו קונטרסי הלז כתב אלי בתוך שאר דבריו וז"ל ודברי רש"י ז"ל בפ' תה"ש הם ולשונם ומקומם עדים נאמנים על מחשבתו ז"ל שלא כד' השאג"א ז"ל בכוונתו ורוח ענוה יתירה אלבישתי' לכת"ר שביטל דעתו בזה מפני מיעוט ההכרח ולדעתי הכרח גדול הוא דכיון דבגמ' אמרו בטעמא דידהו משום תפלה מעומד עדיף למה לי' לרש"י ז"ל לאוסופי מ"ט דכיון דמצלו קודם ק"ש ועוד דאי בעי למימר הכי הול"ל אמילתייהו גופי' ואמאי נטר עד השתא וגם לישנא דרש"י בדיבור זה ושאחריו מוכיח דמשום דתפלה קודמת לק"ש קאמר ולא משום שלא הגיע זק"ש וכמ"ש גם כת"ר אלא דהוה קשה לי' לרש"י ז"ל אדמקשו לי' לרב אשי דליעבד כדאבד"ש ולוי לקשו למה לך לתפלה דמיושב דהא אבד"ש ולוי לא הוו מצלו בתר ק"ש כלל ומה ענין דרב אשי לדידהו: דאינהו הוו מקדמי משום אורחא אבל ר"א דמצלי בתר הדרשה ל"ל לאקדומי תפלה אלא דכל שלא התפלל קודם ק"ש אסור להפסיק בין גאול"ת שדומה לאוהבו של מלך שדפק על פתחו והפליג ממנו כמ"ש רש"י ז"ל ד"ד בשם הירוש' והפלוגתא דת"ק ורשב"א אינו אלא בבא להקדים התפלה ז"ש רש"י ז"ל כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי ר"ל במקום תפלה מעומד וכן ד' רש"י ז"ל בדיבור שאח"ז על אופן הלז יסובו ואולי גם כוונת כת"ר כן ואי איהו בטיל אנן לא מבטלינן עכ"ל הרב הנ"ל

(ז) אמנם לענ"ד דיש לתרץ קו' התוס' הנ"ל אפרש"י בפשיטות דרש"י ז"ל יפסוק כריב"ל ולא כר' יוחנן כדעת הסדר תנאים ואמוראים שפוסק בכל מקום כריב"ל נגד ר' יוחנן וכ"כ התוס' בפ' ואלו נאמרין ל"ט ריש ע"א בשם ר"ח וכ"כ בת' הרשב"א ח"א סי' תס"ד בסוף ד' השואל ובתשובתו שם כ' דהוא פלוגתא וכן הביא הרא"ש בפ' לולב וערבה פלוגתא בזה [וע' הגמ"י פ"ט מה' גירושין מב"ה] ואע"ג דהכא הא בריי' דקורא ק"ש ומתפלל מסייע לי' לר' יוחנן י"ל דרש"י ס"ל כרב עמרם שהביאו התוס' והרא"ש בד"ד ע"ב דר"י וריב"ל פליגי רק למ"ד תע"ח וכן הבריי' דמסייע לר"י אמרינן התם לחד שינוייא דס"ל תע"ח וי"ל דגם שינוייא הלז לא לאיפלוגי אתי על האיבעיא אלא הוסיף עוד טעם דאיכא נמי אונס שינה ולפי"ז למאי דקי"ל דת"ע רשות א"צ לסמוך גאול"ת ערבית ומה שהקשו התוס' והרא"ש על רב עמרם דא"כ הא צריכין למיפסק דתע"ח דהא רב ור' יוחנן ה' כר"י הנה לגירסתנו בפ' תה"ש כ"ז ב' ורבא אמר ה' כדברי האומר רשות לק"מ דא"כ ודאי ה' כרבא דבתראה הוא וי"ל דכן הי' הגירסא גם לפני רש"י ז"ל והשתא דאתינן להכי תו לא צריכינן למימר דרש"י ז"ל פוסק כריב"ל לגבי ר"י. כי הקשה לי ע"ז ידידי הרב הגדול מ' חיים ברלין נ"י משקלאב נכד דודי הרב הגאון החסיד מ' חיים ז"ל מוולאזין מעובד דמר זוטרא שבקדושין כ"ג א' דמוכח דפסיק כר' יוחנן לגבי ריב"ל [והגם שאינה קושיא דהא רש"י ז"ל כפי הגירסא שהי' לפניו ודלא כאבא שאול הוכרח לפרש כן ונימא דמר זוטרא סבר כר"מ דאין הלכה כאבא שאול ע"ש היטב] ומעתה א"ש גם אי יסבור רש"י ז"ל שבכ"מ ה' כר"י לגבי ריב"ל דהכא משום דלרבא לא בעי למסמך גאולת"ע גם לר' יוחנן וכן הביא הב"י בסי' ס"ט בשם ס' המנהיג שלמ"ד תע"ר א"צ לסמוך גאולת"ע ע"ש וכן פ' הרשב"א בחידושיו שם ואע"ג דהאידנא קבעוה חובה לת"ע כמ"ש הראשונים ז"ל י"ל דאדעתא דהכי קבלוה חובה דלא למסמך בה גאול"ת. דהא ע"כ צ"ל כן לד' הרשב"א בחי' י"ל כן גם לדעת רש"י ז"ל

אלא דלפי"ז אכתי תקשי דמנ"ל להש"ס להוכיח בפ' תה"ש כ"ז א' דמדר"ה ורבנן לא צלי עד אורתא