בנין של שמחה י

בבהכנ"ס קודם זמנה הא לא תברא חדא דהא הבריי' מיירי שלא התפלל ג"כ עדיין כדקתני בה וקורא ק"ש ומתפלל וא"כ אסרוה לאכילה ושתי' משום קודם תפלה ותו דגם אפי' אם כבר התפלל אלא שעדיין לא קרא ק"ש ג"כ לא תברא דמשמע דבימי התנאים עדן לא פשטה מצות ק"ש שעל המטה בין המון עמי הארץ והא דאמר בפ' הרואה (ס' ב') הנכנס לישן עמ"ט אומר משמע ישראל עד והי' א"ש נראה דלאו ברייתא היא אלא סתמא דהש"ס קא' לה כדמשמע מלישני' דריב"ל ד' ב' שהוא הוא שחידש הך מלתא דאעפ"י שקראה בבהכנ"ס מצוה לקרותה עמ"ט ואפילו אי הוה הך דפ' הרואה ברייתא ע"כ דלאו כו"ע הוו ידעי לה מדאיצטריך ריב"ל לאשמועי' לה וגם הוא לא ידע להך ברייתא דאלה"כ לא הוה לי' למימרה מימרא דנפשי' כך נ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל

(יא) ומעתה אבוא בס"ד לשיטת ר"ת ז"ל שהביאו התוס' בריש מכילתין שכ' דאדרבה ק"ש של בהכנ"ס עיקר והא דאנו קורין כ"כ מבעו"י היינו משום דקי"ל כר' יהודה דא' בפ' תה"ש דזמן תהמ"נ הוא עד פלג המנחה ומתחיל מיד זת"ע עכ"ל הא דקיבלי' לר"ת דלר"י מתחיל זת"ע תיכף מפלגה"מ ואילך ודאי הכי מוכח בבירור בפ' תה"ש פ"ז א' דמוכיח רב חסדא מדצלי רב ש"ש בע"ש ש"מ ה' כר"י ואי נימא דגם ר' יהודה אע"ג דזמן תפלת המנחה מישלם בפלגה"מ מ"מ לא מתחלא זת"ע עד צה"כ א"כ הא אדרבה ק' על רב גופי' הא עבד דלא כמאן וכן ק' לפי"ז מה דקאמ' הש"ס אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ אין ה' כר"י מאי מוכח לפי"ז דאין ה' כר"י הא גם לר"י דינא הכי אלא ודאי דלר"י תיכף דמישלם זמן תפלת המנחה בפלגהמ"נ מתחיל אז זמן ת"ע [ומוכח להדיא דעת ר"ת דסובר דהא דאמרי רבנן דר"י תפהמ"נ עד הערב היינו צה"כ דלא כתר"י שם בר"פ תה"ש דהיינו עד תחילת השקיעה ע"ש ומשם ואילך מתחיל זמן ק"ש ות"ע כנ"ל דאלתה"כ מתניתין דתני בה משעה שהכהנים וכו' והירוש' שהביא רש"י דהקורא קודם צה"כ ל"י י"ח יהי' דלא כמאן לא כרבנן ולא כר"י וכן שארי תנאי שבהברייתא דריש מכילתין דמקדמי זק"ש רק זמן מועט קודם צה"כ. הא ע"כ דסברי כרבנן דר"י רק דסברי הני תנאי דהיינו ערב דאמרי רבנן דר"י ולא צה"כ ממש ומתניתין וחכמים דבברייתא שם ס"ל דערב דאמרי רבנן דר"י היינו צה"כ ממש אבל דנימא דערב דאמרי רבנן דר"י היינו תחילת השקיעה לא אישתכח שום תנא דסבר הכי וכ"ז לדעת ר"ת שסובר דזק"ש ש"ע תליא בזמן ת"ע אבל לדעת הרא"ש וש"פ דסברי דזק"ש לא תליא כלל בזת"ע לק"מ מהא על התר"י] וע' מ"ש אי"ה להלן ודו"ק

(יב) אמנם בעיקר ד' ר"ת שסמך לומר דעבדינן כר"י משום דאמרי' בפ' תה"ש דהשתא דלא אתמר ה' לא כמר ולא כמר דעבד כמ"ע ודעבד כמ"ע יש לעיין בזה דהנה כבר הקשה עליו השאג"א ז"ל ברסי' ג' וז"ל בקיצור ואני תמה דהרי הא דקא' השתא דל"א ה' וכו' דעבד כמר עבד וכו' היינו משום דכיון דתפלה דרבנן אזלי' בספיקו להקל אבל ק"ש דהוה מה"ת הא ספיקא דאורייתא לחומרא ודלמא הלכה כרבנן ואין מתחיל זמן ק"ש ש"ע אלא מצה"כ ע"ש וכ' שם דהתוס' לטעמייהו אזלי דס"ל דהלכה כמ"ד ק"ש דרבנן כמ"ש הוא ז"ל בשמם בסי' א' וה"נ ס"ל לר"ת וכן הקשה ותירץ קו' זו ותירוץ זה בריש ס' מים חיים לבעל הפר"ח ז"ל [והוא מד' התוס' פ' התכלת מ"ג ב' ד"ה ואיזו ובר"פ ואלו נאמרין ד"ה ק"ש וע' עוד בד' התוס' סוכה י"א א' בד"ה דרב עמרם ובב"ק פ"ז א' ד"ה וכן הי' וכו'] ודבריהם ז"ל אלו צריכים ביאור דמ"ש דהא דאמרו דעבד כמ"ע ודעבד כמ"ע היינו משום דתפלה דרבנן הנה כוונתם ז"ל ע"כ אשעת הדחק לבד דאז שרי למסמך גם איחיד נגד רבים במילי דרבנן כדא' בפ"ק דנדה ו' ב' וכמ"ש השאג"א ז"ל בעצמו להלן בסי' הנ"ל בישוב שי' רש"י [וע' בפ"א דעדיות משנה ה' לפי' ראשון דהראב"ד שם ובעירובין מ"ו א' ובתוספתא שהביא הראב"ד בעדיות שם. וע' בת' הרשב"א ח"א סי' רנ"ג ורשב"ן בפסקיו לנדה שם ולענ"ד נראה דאי כוונת הש"ס דקא' והשתא דלא אתמר ה' דלא כמר וכו' דעבד כו' הוא רק אשעה"ד דוקא הו"ל להש"ס לפרושי הך בהדיא וכדא' בנדה שם כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעה"ד וכן במכילתין ט' א' ובפ' כירה מ"ה א' ובפ' המביא תניין י"ט א' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ותו מדקאמר הש"ס אתרווייהו אדר"י ורבנן דעבד כמ"ע ודעבד כמ"ע [רק שלא יעשה התרי קולי דסתרי אהדדי] והא אמאן דעבד כרבנן ודאי דשפיר עבד לכהחילה ממש גם שלא בשעה"ד דהא רבים נינהו מ' דבהך גוונא ממש הוא גם הא דקא' דעבד כר"י עבד דהא בחד לישנא אמרה הש"ס [וע' בסוף הקונטרס מ"ש עוד בענין זה] וא"כ ע"כ דצ"ל הטעם דלהכי דעבד גם כר"י עבד ואפי' שלא בשעה"ד היינו משום דס"ל לסתמא דהש"ס הכא דתע"ר ולהכי אין מדקדקין כ"כ בזמנה גם אם עושה כיחיד נגד רבים וכן הרמב"ם בפ"ג מה' תפלה ה"ד כ' להדיא טעם זה כמש"ל אות ט' [ואין להקשות דלפי"ז עכ"פ השתא דשוינן עלן תע"ח מעתה אכתי איך שרי לן למסמך לענין זמנה אר' יהודה גם שלא בשעה"ד די"ל דכיון דמשום קבלתנו לחוד אתינן עלה אדעתא דהכי קבלנוה כחובה לכתחילה דתשרי לן למיעבד בה כר"י. ותו דלפמ"ש הרא"ש בפ' תה"ש ס"ב דאע"ג דהתפלל בשאר לילית לא מקרי משו"ה שוי' כחובה לאותו פעם שעדיין לא התפלל אותה לק"מ ופ' שם ס"ז ועוד דאפשר דבאמת משום שעה"ד היינו דוחקא דציבורא הוא דנהגו כר"י וכמ"ש אי"ה בסמוך בס"ד] וא"כ לענין ק"ש דאפילו למ"ד דהוא מדרבנן עכ"פ הא חובה היא ודאי: עדיין לא שמעינן ממה דקאמר הש"ם לענין ת"ע דעבד כר"י עבדי דיהא שרי למיעבד הכי גם לענין ק"ש דחובה היא לכ"ע [ואין לומר דאי ק"ש דרבנן ממילא נשמע דכיון דלענין ת"ע מצלי אפילו שלא בשעה"ד מפלג"ה ואילך א"כ הא ע"כ דצריך אז לקרוא גם ק"ש משום סגאול"ת ומשום הקדמת ק"ש לתפלה כמש"ל אות ח' ז"א דסמיכת גאול"ת [או הקדמת ק"ש לתפלה] אינו מעכב גם לר' יוחנן כמ"ש הרמב"ן במלחמות בפירקין ח' ב' ולא קאמר הש"ס דעבד כר"י עבד אלא לענין דיוצא אז י"ח ת"ע וממצות סגאול"ת לא מיירי התם. וע"כ מוכרחין אנו לומר כן לפי מה דנקטי' דלא כר"ת ולא תלוי זק"ש בזת"ע אלא בזמן שכיבה וא"כ הלא תשאר לנו הקושיא באמת אהך גופי' דקאמר הש"ס דעבד כר"י עבד דהא לפי מה דפסקינן כר"י הא בעי למסמך