בנין של שמחה פח

שואל ומשאיל לנפילה שהיא בלתי כוונת מאביד וגם המוצאה בהיסח הדעת באה לו. והגם שהח"צ גופי' הרגיש בזה וכ' וז"ל ואף רבא לא פליג עלי' דאביי בהך סברא אלא דרבא עדיפא קאמר דאף לנפילה דרבים ל"ח אבל הא פשיטא דרבא ל"פ אהך סברא דאביי וכו' ע"ש ולפענ"ד אינו מוכרח כלל דהא רבה ע"כ דלא ס"ל בהא כאביי דבפ' ג"פ שם מייתי רבה ראי' דל"ח לנפילה מהא דשני יוסף ב"ש בעיר אחת דיכול אחד מהם להוציא שטר על אחרים ומאי מייתי ראי' מנפילה דיחיד אנפילה דרבים דלמא רבא כרבה רבי' ס"ל בהא ולא כאביי ומעתה בשאלה להך לישנא דחיישי' לה כיון דחיישי' לשל רבים ממילא ה"ה דחיישי' גם לשאלה דיחיד. ותו דהא ע"כ דלהך לישנא אליבא דרבא דחיישי' לשאלה רבא לא מדמי שאלה לנפילה. דהא לפי מה שהוכחנו לעיל באות כ' הנהו שטרי דמחוזא דבהאשה שלום שם נפילה דרבים היא. ואפ"ה סבר רבא התם דל"ח לנפילה וליכא למימר דסבר דחיישי' לנפילה דרבים ושטרי דמחוזא ה"ט משום דסבר ג"כ כאביי דלנפילה לא הוה לן למיחש התם מששום דמזהר זהיר בי' [משום דשכיחי חב"י טובא במחוזא משא"כ בשאר נפילה דרבים] ולפקדון נמי ל"ח משום דשמי' כשמי' כאביי ודמייתי ראי' מינה היינו משום דס"ל דאותיות אין נקנין במסירה והכי מייתי ראי' מדלא חייש רבה ב"א דאגבי להו לדלמא מסר לי' בלא קנין ושמא יחזור בו אע"ג דהוחזקו לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא ל"ח אא"ל כן. דהא רבא אית לי' בפ' ג"פ (קע"ג א') דאותיות נקנין במסירה וגם א"צ להביא ראי' כלל שמסרו לידו ע"ש וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מאי ראי' מייתי רבא מהנהו שטרי דמחוזא ועכ"ל דראייתו מדל"ח בהו לנפילה הרי דל"ח רבא אפי' לנפילה דרבים וא"כ ע"כ דלהך לישנא אליבא דרבא דחיישי' לשאלה ל"ד לנפילה וא"כ הדרא קושיא ראשונה דילן הנ"ל לדוכתא דמנ"ל דסבר רבא בחשש שאלה סברת אביי בחשש נפילה לחלק בין שאלה דרבים לדיחיד דלמא כרבה ס"ל בנפילה דס"ל ע"כ לפי מה שהוכחנו דאי הוה חיישי' לנפילה דרבים גם לנפילה דיחיד הוה לן למיחש וא"כ ממילא ה"ה בשאלה כיון דס"ל לרבא להך לישנא דחיישי' לדרבים ה"ה דחיישי' לדיחיד. אך בנ"ד א"צ לזה רק לסניף וצירוף בעלמא לרווחא דמלתא כי גם בלא זה אתתא דא שריא לענ"ד כמש"ל בס"ד

(כב) ולענין בכמה נקרא שהא עליו עד כדי שתצא נפשו דליהוי משו"ה לכ"ע איסורו דרבנן לחוד כבר כ' מהרי"ט בת' ח"ב סי' כ"ו דמ"ש רש"י ז"ל בפ' הפרה (נ' ע"א) בענין בתו של נחוניא חופר שיחין ששעה שלישית א"ל עלתה ופרש"י דהו"ל שהות כדי שת"נ אם ישנה שם ע"כ לו' דאותן שעות אינם מן הכ"ד שעות במעל"ע אלא ר"ל שעה קלה ע"ש ומסיק מהרי"ט שם שהשיעור הוא כפי שב"א משערים שבאם הוא עדיין במים אינו יכול לחיות עוד ועמ"ש תר"י בר"פ אין עומדין על מ"ש שם חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כ' וז"ל אעפ"י שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר"ל שעה דוקא זמן מועט כהכא וכו' ופליאה דעת ממני לעמוד ע"ד הריב"ש בת' בסי' שע"ה ור"א ששון ס"א והרח"ש שהביאו האחרונים בשמם דס"ל דשלש שעות ממש קאמר. ולא הקיל הרח"ש אלא עד תחילת שעה שלישית (וספרי תשובותיהם אינם תח"י) דא"כ מאי מועיל מה שעמד כל השתים או השלש שעות וראה שלא עלה דליהוי משו"ה איסורו דרבנן לכ"ע דהא גם בתוך שעה ראשונה וכ"ש בשני' הי' שהות הרבה שישאוהו שאון מיא דרדיפי למקום רחוק יותר מכפי ראות עיני אדם ואולי משם עלה ומאי איכא בין שהא ללא שהא אלא ע"כ דר"ל שעה קלה כדעת מהרי"ט. והוא כפי שב"א משערים שאינו יכול לחיות יותר מזה במים לפי הענין. והשתא א"ש תועלת דשהא עליו עד כדי שת"נ משום דמסתמא רובא דרובא הנטבע מתחזק עצמו בכל כוחותיו תיכף לעלות מהמים ומיעוטא דמיעוטא הוא שישוט או שישאוהו המים תוך כדי יציאת הנפש שהיא שעה מועטת למקום רחוק יותר משיעור ראיה והוא ע"י סיבות רחוקות כגון ע"י גלים או דף וכיו"ב לכן שרי מדאורייתא אם לא ראוהו עולה תוך כדי יציאת הנפש. וכן משמע קצת בת' הרמב"ן סי' קכ"ח שהביא הב"י שלא מיעט אלא אם אינו מעיד רק שראה ספינה שנשתברה ולא טביעה ממש. משמע דאם מעיד שראה הטביעה מסתמא היינו שהא עד כדי שת"נ. ויותר מוכח כן קצת גם בש"ס בעובדא דחסא (קכ"א ב') דמשום דא' העובד כוכבים טבע חסא לא אפיק ר"נ לדביתהו דאינסבה [והביאו גם המהרי"ט שם] והיינו משום דמסתמא דמלתא רובא דרובא הרואה אדם שטובע משתדל בכל יכולתו להצילו ממילא מחמת זה הרי שהא עליו עד כדי שת"נ שהיא שעה מועטת כמ"ש [אלא שבקל יש לדחות ראיה זו]

ומעתה בנ"ד שאמר העד ששהא עליו הוא ועוד שני אנשים לערך א' שעה וחצי ויותר. והציצו והביטו עליו מכל הד' רוחות ולא ראוהו עולה כנראה ששהו עליו הרבה יותר מכדי שתצא נפשו במים וא"כ הרי איסורו דרבנן לחוד לכ"ע מחמת חומרא לבד כמש"ל לזאת הנלע"ד שעכ"פ בצירוף כל הלין טעמי וצדדי קולות שנתבארו בס"ד שיש בנ"ד יש מקום מרווח להתיר אשה זו להנשא. אך זאת ודאי לא למימרא בעי שלא לסמוך ח"ו על דעתי בלבד עד יסכימו ע"ז שני רבנים גדולים המפו' למובהקים בהוראה ואז יושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה להנשא ולראיה בעה"ח אור עש"ק ך"ה טבת תקצ"ו לפ"ק פ"ק מסטיסלאוו יצ"ו: תשובה הנ"ל שלחתי להגאון המפורסם מ' יעקב ז"ל מקארלין ושלח אלי תשובה ארוכה ונדפסה בספר שו"ת "משכנות יעקב'' חאה"ע סי' ט' ובמכתבו אלי מלא אחרי בהיתר אשה זו: סימן ה

בעסק עגונה אחת שנטבע בעלה במים שאל"ס כפי הגב"ע שנשלחה אלי מכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מ' מאיר ברלין נ"י מד"א דק"ק מאהילאוו ובנו הרב הגדול חו"ב מ' חיים נ"י עם תשובה ארוכה מהם בפלפולא דאורייתא ובקשו מאתי לחוות דעתי בזה ופרטי גופא דעובדא יובן מתוך תשובתי: