בנין של שמחה פז

שמא כשמה ועדים כעדים קמ"ל הרי דאע"ג דכל חד לחודי' הוי רק סי' גרוע כדמוכח כולא סוגיא דשם עכ"ז שני הדברים יחד הוי ס"מ והרי הש"ס מדמי התם ובמציעא (כ"ז ב') גט לעיגונא לענין זה ע"ש וא"כ גם בעיגונא דינא הכי ואין לדחות זה ולומר דדלמא ר' ירמי' דשני הכי ס"ל סימנים אמצעים דאוריי' ולהכי מהני לדידי' צירוף שני סימנים גרועים להיות כסימן אמצעי בלבד אבל לדידן דנקטינן דסימנים דרבנן ובעינן דוקא ס"מ ביותר שהוא דבר זר ומופלג מאד כמש"ל לא מהני אפי' מאה סימנים גרועים למיהוי משו"ה כס"מ ביותר וכהמ"ב וט"ז ז"ל אאל"כ דהא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטוש"ע כולם פסקו דסימנים דרבנן ואפ"ה הביאו גם הך שינויי' דר' ירמי' לפסק הלכה והרי"ף כ' שם דלית בה ספיקא ומתני' דתכריך שטרות דספ"ק דמציעא דשם יש ג"כ ב' סימנים היינו התכריך והמנין ועכ"ז אי סימנים לאו דאוריי' לא הוה מהדרינן כדאמר התם (כ"ח א') כ"כ מזה לעיל אות י"ד דליכא למשמע מינה לא סייעתא ולא תיובתא לדין זה ע"ש ומתני' דהאשה בתרא (ק"כ א') דתני אעפ"י שי"ל סימנים וכו' ר"ל סימנים דעלמא וכה"ג טובא אשכחן בש"ס

ולכאורה יש להקשות ע"ז ממה דהוכיח הש"ס בפ' או"ב (ע"ט ב') דס"ל לר' אבא דסימנים דאוריי' מדא' לשמעי' דלעייל לי' הנך דדמיין הדדי בסימנים דשם והא התם תלתא סימנים הוו [רברבן אודני' וזוטר גנובתי' ועבי קלי'] וא"כ הא הוי לפמ"ש ס"מ ביותר אפי' אי סימנים דרבנן וא"כ הרי מוכח לכאו' דאי סימנים דרבנן גם ב' סימנים או יותר נמי לא מהני באיסור דאו' [וקושיא זו יקשה בין לפרש"י שם ובין לפי' הר"ן שם שהבאנו לעיל בסוף הגה"ה דאות ט"ו המתחלת אמנם לפענ"ד] אך באמת לק"מ מהא לענ"ד דל"ד כלל לצירוף שני סימנים דעלמא. דהתם כל סי' יכול להמצא בלא הסימן השני משא"כ כאן דהנך ג' דברים ביחד חד סימן מקרי שחמור עבי' קלי' ורברבן אודני' וזוטר גנובתי' ואין במציאות חמור בלתי שלשת דברים אלו ביחד ובסוס אלו הג"ד הם בהיפוך

גם אין להקשות דא"כ ל"ל למימר בפ' א"מ (כ"ז ב') דסימני' בשלמה כדי נסבה וכן ל"ל לשבושי הבריי' דחמור בסי' אוכף אימא בעידי אוכף לימא דסימנים דתני בשלמה ובאוכף פירושם ב' סימנים דוקא [ואפ"ה לא תקשי לישנא דמה שלמה מיוחדת שי"ל סימנים. דודאי כל שלמה י"ל ב' וג' סימנים היינו מדת ארכה ורחבה ומשקלה] דנ"ל דוחק לומר דמתני' ובריי' כוונתם סי' היינו שנים דוקא והגם דעכ"ז אין בי כח לחלוק חלילה אהני מרנן הרמ"א ומ"ב וט"ז ומהריב"ל הנ"ל עכ"ז סניף וצירוף בעלמא יש לעשותו להני צדדי שריותא שכתבנו בלא זה ובפרט במשאל"ס דאיסורו הוא רק חומרא דרבנן כמש"ל

(כ) גם יש לצרף בנ"ד דעת הר' נתן רבו של מהרא"י הובא בפסקיו סי' קס"א שמצא בס' מתית דמצרפין סימני כלים לשאר אומדנות וסימנים גרועים אפי' אי חיישי' לשאלה והגם שמהרא"י ז"ל שם גמגם בזה הרבה ע' בת' ח"צ סי' קל"ד שדיבר בזה באורך והביא ראי' מפ' גט פשוט (קע"ב א') דלנפילה דחד ל"ח וה"ה לשאלה דיחיד ר"ל דהיכי אתרמי שהנטבע אחר שעלה השאיל או מכר מלבושיו כולם לאיש שי"ל ג"כ אותם הסימנים בגופו מכוון ע"ש והוי בצירוף כס"מ ביותר דטעמו ג"כ משום דלא שכיח כלל ולפי"ז ע"כ צ"ל דמתני' דקתני ואעפ"י שי"ל סימנים בגופו ובכליו. וא"ו דבכליו היא וא"ו המחלקת ור"ל או בכליו וכה"ג אשכחן דוכתי טובא בש"ס וא"כ בנ"ד יש לצרף סימני מלבושיו הנ"ל לסימן המכות שבגופו הנ"ל

אלא דלכאו' הוה ק"ל טובא על ראיית הח"צ הנ"ל מהך דא' בהאשה שלום (קט"ז א') דהך דתרי שטרי דחבי בר ינאי וינאי בר חבי דאגבה רבה בר אבוה ודחי לה אביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ע"ש ומדאמר בפקדון דרק משום דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' הא אי לא"ה הוה חיישי' לפקדון בזה אע"ג דהוה פקדון דיחיד וע"כ דל"ד לנפילה דל"ח לה משום דהוה נפילה דיחיד כמ"ש התוס' שם ד"ה למאי וכו' וא"כ בשאלה דיחיד דל"ש הך טעמא דהתם בפקדון שטר מוכח התם דע"כ דחיישי' לה ולא דמי לנפילה דיחיד כנ"ל אמנם באמת אפי' התחלת קושיא אין כאן מזה לענ"ד והח"צ שפיר קאמר דהא יש להעיר דאמאי שני אביי הכא לישני' ממה דאמר איהו גופי' בפ' גט פשוט שם דהתם אמר לנפילה דחד ל"ח והכא אמר הטעם דל"ח לנפילה משום דמיזהר זהיר בי' וברור לענ"ד דהיינו משום דבהנהו שטרי דחב"י במחוזא לאו נפילה דיחיד הוא כלל דהא אמר הכא דחב"י ויב"ח במחוזא שכיחי טובא וא"כ הא הוי נפילה דרבים. ולנפילה דרבים הא סבר אביי בג"פ שם דחיישי' לזה דייק אביי לישני' הכא ואמר דאדרבה דמשום דהוחזקו ושכיחי במחוזא טובא חב"י לכן ודאי מזהר זהיר בי' טפי מנפילה וסליק אדעתי' טפי למזהר בי' משום דאפשר ושכיח שימצאנו חד מהנך חבי כו' משא"כ בסתם נפילה דרבים דלא הוחזקו טובא יב"ש לא זהיר בי' כ"כ מנפילה ולכן חיישי' לה אבל בפ' ג"פ שם דמיירי דלא הוחזקו רק שני יב"ש בעיר אחת אמר אביי טעמי' משום דלנפיל' דחד ל"ח ולאו משום דזהיר בי' טפי. דלא חש כ"כ דאפי' אי נפיל מיני' דאתרמי שימצאנו דוקא אותו יב"ש. אלא הטעם דלהכי ל"ח משום דלא שכיח כלל דאתרמי כך שימצאנו היב"ש השני. ומעתה א"ש הא דאצטריך למימר בפקדון דרק דמשום דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' משום דהא פקדון דרבים הוא כמש"ל: והוו חיישי' לה אי לאו האי טעמא [ולפי"ז תמוהין מאד לענ"ד ד' התוס' שם ד"ה למאי וכו' שכ' דהא דאמר אביי אי לנפילה מזהר זהיר בי' היינו משום דהוי נפילה דיחיד וגם הח"צ ז"ל העתיק דבריהם אלו שם. והוא תמוה מאד מצד הענין גופי' וכמ"ש וגם דהא לפי"ז נדחית ראייתו לגמרי וכמ"ש]

(כא) אמנם עדיין ראייתו זאת צ"ע דכ"ז הוא רק לאביי כנ"ל אבל רבא הא פליג עלי' התם בהאשה שלום וס"ל דגם לנפילה דרבים ל"ח באיסור בלא הוחזקו עכ"פ והלכתא כרבא וא"כ ע"כ דל"ד לדידי' נפילה לשאלה דמשני הש"ם בהאשה בתרא אליבא דרבא גופי' דחיישי' לשאלה בכלים. והיינו ע"כ כמ"ש הח"צ גופי' שם משום דחילוק יש בין שאלה שהיא בכוונת