בנין של שמחה פו

**(דלא שייך כ"כ דניחא לי' וכו' כגון בתכריך שטרות דקתני בהדיא בבריי' דמהדרי' והיינו מהטעמים שכתבנו באות י"ד או מאיזה טעם שיהי'). ואע"ג דהרמב"ם פוסק בכל מקום כאת"ל. היינו באת"ל דבתר איבעיא משא"כ הכא דאדרבה בתר דפשטה אמר תו את"ל הרי דהדר בי' מפשיטותי' מטעם דמפרש הש"ס משום דאיכא למדחי כדשנינן דעד דרוש היינו בעדים. ונשאר בספיקו. ומתני' דתכריך שטרות מוקי בחד מהנך גווני הנ"ל ודנקט רבא בב"מ (כ"ז א') בריש דבריו עדים וסימנים ומסיים בסימנים לחוד סובר רבי' דרבא לישנא דהברייתא נקט חמור בסימני אוכף כמש"ל שם]. ומה שלא הזכיר רבינו בפי"ג מגירושין דע"י ס"מ ביותר משיאין ורק לענין החזרת הגט כ' בפ"ג שם הי"א דמחזירין ע"י סי' דנקב בצד אות פלוני י"ל דהיינו משום דבאמת ק' מאד לעמוד על בירור הדבר מה נקרא סימן מובהק ביותר. דהא רב אשי נקט דוקא בצד אות פלוני אבל בצד תיבה פלונית לא מקרי ס"מ ביותר וא"כ קשה מאד ומי הוא הבקי בזה לשער אם סי' זה דומה לצד אות פלוני או לצד תיבה פלונית לזאת לא הזכיר הרמב"ם רק מאי דאשכחינן בש"ס להדיא דנקב בצד אות פ' הוה ס"מ ביותר וההיא עובדא דעסיא שכ' בהי"ו שם פירושו הוא כדכ' ע"ז הרשב"א שם הביאו הה"מ שם ע"ש ולא מחמת שי"ל בה ס"מ ביותר. והנה במה דסבירא לי' להרמב"ם דסימנים דרבנן כ"ה דעת רוב הראשונים והאחרונים ז"ל אבל מה דס"ל ז"ל דאנן לא בקיאינן לשער מה מקרי ס"מ ביותר יחידאי הוא בדבר זה וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל בסגנון אחד מתנבאים דגם אנן אפשר לן למיקם ע"ז. והיינו כשהוא דבר זר ומופלג מאד ויותר נראה דגם הרמב"ם סבירא לי' דגם אנן אפשר לן למיקם אמלתא אלא שאין דרכו להביא בחיבורו זה דין שלא נזכר מפורש בשני התלמודים או בתוספתא כידוע ואיך שיהי' עכ"פ נתברר שדעת הרמב"ם ז"ל דסי' דרבנן

ולכאורה קשיא טובא ע"ז מסוגיא דפ' או"ב (ע"ט א' וב') דאמרינן התם א"ל כ' אבא לשמעי' וכו' אלמא קסבר וכו' וסימנים דאורייתא ועיין רש"י שם דכוונת הש"ס אהאבע"א דפ' אלו מציאות אי סימנים דאורייתא ופסקו שם הרמב"ם וכל הפוסקים כר' אבא דסמכינן אהנך סימנים דהתם ונוראות נפלאתי שלא עמדו בזה מפרשי הרמב"ם ולא שום פוסק שראיתי ולפענ"ד דהם מפרשים דמאי דקאמר דסבירא לי' לר' אבא דסימנים דאורייתא לאו לנפקותא בכ"מ כפרש"י אלא דר"ל דהנך סימנים דכלאים הוו דאורייתא אחר כתבי זאת מצאתי להר"ן ז"ל שפירש כן בסתם הגם שידוע דרכו שנמשך עפ"י רוב אחר פי' רש"י ואולי שכיון למ"ש:)** שיש מקום להתיר בזה ולא אכפיל הדברים כאן אחר שבנ"ד אין מהצורך כלל לזה דהא החשש דאשתהי אחר עלייתו מהמים אמר בהאשה בתרא שם משום דמתפח תפח [והוא הטע' ודאי גם באשתהי זמן מרובה במים] ולא שייך זה רק בסימני גופו לד' הרמב"ם או בט"ע דגוף לד' המרדכי אבל לא בט"ע או סימני המלבושים דאין משתנין ודאי גם אי אשתהי זמן מרובה במים או אחר ההעלאה מהמים. ומועילין גם במי שראה הטביעה ולית ביה חשש אמירת בדדמי (ע' ש"ע סעיף כ"ח)

ומעתה בנידון דידן שכפי הלשון שבהגב"ע ברור שאחר שהגיד ה' יעקב סימני הבגדים הראוהו לו. ודאי הכיר מלבושיו בט"ע גמור ע"י אלו הסימנים. וא"כ הגם דעצם סימני הבגדים לחודייהו אולי דלא מהנו משום דאולי מצוים הם וכנ"ל. אמנם הא ודאי דט"ע ע"י אלו הסימנים מהנו דט"ע עדיף מסימנא והוא דאוריית' לכ"ע כדאמרי' בפ"ק דמציעא (י"ט א) ובפ' כל הגט (כ"ז ב') ובפ' גיד הנשה אית לי' לרבא גופי' הכי [וכעין שפירשו התוס' בהאשה שלום (קט"ו ב') ד"ה וקאמרי בתירוצם השני וז"ל א"נ מהני עפ"י ט"ע עכ"ל וע"כ דר"ל טב"ע ע"י סימנים דהא טב"ע לחודי' כ' התו' בעצמם שם בתחילת דבריהם דלא מהני וכן בפ' כל הגט שם ד"ה סד"א כ' וז"ל דע"י סי' מכירים העדים בט"ע] ועי' בת' ח"צ סי' קל"ד וכבר כ' התוס' שם והסכימו כן כה"פ דכל אדם אפילו ע"ה יש לו טב"ע גמור ולשאלה כבר כתבתי בס"ד דלהלכה נקטי' דל"ח ליה כלל אפי' באיסור דאורייתא. וכן מצאתי בת' מהרי"ט ח"ב סי' ל"ה שהביא כן גם בשם הריטב"א בחי' שכ"כ בפשיטות דלא חיישינן לשאלה [והב"ש בסק"ט כ' שהב"י הביא בשם הריטב"א דחיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי וחפשתי זאת בב"י על הטור ולא מצאתי ואולי הוא בת' הב"י. והוא תמוה שהרי מהרי"ט הביא בשמו בפשיטות דל"ח כלל אפי' בכלים דמושלי] והאוסרי' מהראשונים ז"ל המה רק הרא"ש והטור יחידאי נינהו נגד כל הני רבוותא הנ"ל ולא לאפושי גברא קאתינא אלא דלפענ"ד האמת יו"ד למעיין הישר שסוגיית הש"ס מוכחת כהני רבוותא דל"ח לשאלה וכ"ש בנ"ד מים שאל"ס ושהא עד כדי שת"נ כמ"ש בס"ד להלן דהוא חומרא דרבנן לבד

(יז) וגם יש לצרף בזה דעת מהרי"ט בת' שם דציצית הוה ג"כ חפצים דלא מושלי אינשי ע"ש [והוא הטעם דלא חיישי' בהו גם לאבידה ומכירה]

(יח) גם יש לצרף לזה דעת מהרי"ט בת' שם. דגם לל"ק דחיישי' לשאלה בכלים. היינו רק בחפץ א' או ב' אבל בכל בגדיו לא חיישינן לשאלה ואע"ג דבעל כה"ג חלק עליו בזה משום דבש"ס סתמא אמרינן בל"ק דחיישינן לשאלה וכמדומני שכן ראיתי זה, כביר גם בת' ב"ח החדשות בסי' ס"ה בדברי הרב מ' אברהם בנו של המ"ב ז"ל שכ' כן בפשיטות דגם בכל הבגדים חיישינן לפענ"ד הדין עם מהרי"ט דהא חזינן דאע"ג דבש"ס אמרינן בתחילה סתמא דחיישי' וכן במתני' סתמא קתני אעפ"י שי"ל כו' ובכליו עכ"ז אמרו לבתר הכי דבכלים דלאו אורחא להשאילם כגון אוכף וכיס וארנקי וטבעת והדומה להם ל"ח לשאלה הרי ע"כ דנמסר הדבר לחכמים כפי ראות עיניהם לפי הענין והזמן שזה אין דרכו להשאילו ל"ח בי' לשאלה וכדמצינו באיזו תשובות שדנו בזה כפי הענין והזמן אם לחוש בהם לשאלה וא"כ אנן סהדי דכ"ש וק"ו שאין מדרך כלל שישאיל אדם כל בגדיו מראשו ועד רגליו לאדם אחר וישאר הוא שלוח ערטילאי ויקח לו בגדי' אחרים או שיחליף כל בגדיו על בגדים אחרים ועדיף טובא מכיס וארנקי ודומיו דאמרו בש"ס להדיא דל"ח בהו לשאלה ובזה מפשט ספיקי' דהח"מ בסעי' ל"ב ס"ק ס' ע"ש

(יט) וכיון דל"ח לשאלה מעתה עוד יש לצרף בנ"ד גם דעת המ"ב והט"ז (עב"ש ס"ק ע"ג) וכ"פ דצירוף שני סימנים בגוף אחד הוי ס"מ ביותר משום דל"ש אפי' אחד מאלף שיתרמו כמ"כ שני סימנים אלו מכוונים יחד גם באדם אחר ושאותו אדם נטבע ג"כ והוא הוא שנמצא עתה וא"כ ה"ה והוא הטעם לצרף גם כמה סימני מלבושים יחד דליהוו כס"מ ביותר והגם שהם ז"ל כ' דדוקא סימנים אמצעים מצטרפים אבל לא גרועים וע' עוד בח"מ בס"ק נ"ה בסוף התשובה שם מ"ש בזה ובקו"ע סעי' ל"ד בשם מהריב"ל כ' שלמעשה אין לסמוך ע"ז ולפענ"ד להביא לזה סמך גדול דגם ב' סימני' גרועי' מצטרפים מהש"ס בגיטין (כ"ז ב') דאמרי' התם מ"ד ליחוש דלמא אתרמו