בנין של שמחה פג

**(דלל"ק דמדאורייתא הכרת פדחת לחוד נמי מהני גם בעדות אשה. נפרש מתני' דסבירא לי' דסימנים לחוד לא מהני אבל בהצטרף לזה גם הכרת פדחת מהני ולהאבע"א בהכרת פדחת לחוד בלא חטם לא מהני אפי' מדאורייתא שפיר מצינן לפרש מתני' דר"ל דגם בהצטרף סימנים עם הכרת פדחת נמי לח מהני. ולפי זה הנה בדעת הרי"ף והרא"ש דתפסו ל"ב דרבא דסימנים דרבנן. נוכל לומר באמת דסבירא לי' לגמרי כל"ק דבכורות ולהכי פסקו כא"ד דרבא לחומרא דסימנים דרבנן משום דבתחילתה לא הקילו כל"ק דבכורות ובהצטרף סימנים אמצעים להכרת פדחת סברו דמהני ודלא כהרמב"ם בזה ומשום דאלמוה רבנן לסימנייהו באיסוריי' כנ"ל או כשנרצה נוכל לדחוק ולומר דאי סבירא לי' בהך דינא כהרמב"ם דלא מצטרפי סימנים אמצעים גם להכרת פדחת יש לומר דלא סבירא לי' כהרמב"ם באידך דינא דסבר דבאיסור דרבנן סמכינן אסי' אמצעים גם להא"ד דרבא כדהוכחנו בפנים באות י"א שע"כ כן דעתו ז"ל אלא דסברי דגם באיסור דרבנן לא סמכינן אסימנים אמצעים כיון שאין שום הכרע ברור בדבריהם ז"ל איך סברי בהני תרי דיני לזאת עכ"פ אין להקשות שים סתירה בדבריהם ז"ל גופיי' אהדדי אבל הרמב"ם ז"ל שפוסק בהדיא בפי"ג מגירושין שגם בהצטרפות הסימנים עם א' מאלו [היינו הכרת פדחת בלא חטם] נמי אין מעידין עליו ע"כ לומר לפמ"ש פי' מתני' הנ"ל לפי התרי לישני דבכורות שפוסק בזה כהאבע"א דבכורות בפירוש משנתנו הנ"ל וא"כ הרי מעתה דבריו ז"ל כסותרין זא"ז דהא מדלא הזכיר בדין מים שאל"ס ומגוייד וצלוב ודכוותיי' דלא מהני בהו סימני גופו וכליו. ע"כ היינו משום דאיסוריי' רק מדרבנן מהני בהו באמת סי' אמצעים דגוף וכלים וכמש"ל אות זה וע"כ דהיינו כל"ק דבכורות כמ"ש כאן דסבירא לי' בפירוש משנתנו דלהכרת פדחת מהני הצטרפות הכרת סימנים אמצעים משום דלהך לישנא הא דהכרת פדחת לחוד לא מהני הוא רק מדרבנן וא"כ איך כ' בהכ"א דהכרת פדחת לחוד לא מהני אעפ"י שיש לו עוד גם סימני גוף וכלים. והוא ע"כ כהאבע"א שם בפירוש משנתנו כמו שביארנו ואא"ל דהרמב"ם כוונתו כאן על סימנים גרועים דוקא ואין מהצורך כלל להאריך בזה ויש מקום לתרץ. דשאני משאל"ס ומגוייד ודכוותיי' דאיסורייהו אינו איסור גמור דרבנן אלא חומרא דרבנן בלכתחילה אלא דלא משנינא לך שינויא דחיקא דבאמת הא לק"מ דברווחא יש לומר דס"ל להרמב"ם דבהא ל"פ גם האבע"א וסבירא לי' ג"כ הך חילוק בין תחילת העדות לסופה ובאיסור דרבנן שפיר סמכינן גם אסימנים אמצעים ול"פ אל"ק אלא בענין הכרת פדחת בלא חטם אי מהני מדאורייתא עכ"פ גם לעדות אשה דסבירא לי' להאבע"א דלא מהני אפי' מדאורייתא ולכן לא מהני גם בהצטרף לזה עוד סי' אמצעים ג"כ משום דהן דרבנן כמו סי' אמצעים לחוד דלא מהני אבל בשאר מילי דאיסורן רק מדרבנן. יש לומר דסבירא לי' גם להאבע"א דמהני בהו אז סימנים ולמה לנו לחלק את השוין במקום שאין אנו מוכרחין כלל לומר דפליגי:)** וגם איבוד זכרו ודו"ק [ולפי"ז ממילא מוכח דס"ל גם להרמב"ם כמש"ל (אות ח') דבמשאל"ס ושהא וכו' הלך אחר המקיל בפלוגתא דהתרה גם בענין ההכרה בתחילתה כהאבע"א דבפ' יש בכור (מ"ו ב') ולא אשכחן דלפלגו עלי' בהא הרי"ף והרא"ש דאינהו לא מיירי אלא באיסור דאוריי' כגון במצאוהו הרוג או מת אבל לא במשאל"ס ודכוותי' שרובן למיתה ולמה לנו לחלק את השוין בזה]

ומעתה ע"כ דמ"ש הרמ"א בסוף סעיף ל"ב דדוקא בי"ל סימני' מובהקים בבגדיו הוא דמועיל אם רואה נטבע בבגדים אלו שנמצא אם כוונתו על ס"מ ביותר דוקא דהא בזה ודאי מועיל גם סי' אמצעי כדהוכחנו וגם באמת שבגוף ת' מהר"ם פאדווא שם לא נמצא כן אלא אדרבה פשטי' דלישנא דהתם מראה דלא אתי אלא לאפוקי סימני חיוורי וסומקי וכיו"ב דכ' וז"ל ואף לפי המסקנא דאמר ואבע"א בחיוורי וסומקי שאינם סימנים וכו' הלא בנ"ד אמר סתם שראהו במלבושיו שהי' מלובש בספינה אולי היתה לו הכרה טובה במלבושים ולא ע"י הצבע עכ"ל ולא גמגם והסתפק בזה מהרמ"פ שם ולא רצה לסמוך להתירה משום זה בלבד אלא משום ששם היה המעשה דלא הוה ידעינן כלל בבירור איזה הכרה הי' לו בהמלבושים ע"ש אבל אם הי' העו"ג אומ' הסימנים האמצעים על המלבושים נראה ברור מדבריו שם שהי' סומך להתיר גם עי"ז בלבד אלא ודאי ברור כוונת הרמ"א ז"ל על סי' אמצעי וכן נמצא לאיזה מהראשונים ז"ל דלסימנים אמצעים נמי מובהקים קרי להו ובפרט בד' הרמב"ם ז"ל וכן בש"ס באלו מציאות (כ"ז סוף ע"ב) ואנא יהיבנ' סימני' מובהקים דידה ושם (כ"ח ב') ומאי לא א' סימני' דלא אמר סימנים מובהקים דידה שפירושם סימנים אמצעים וכמ"ש התוס' שם (כ"ז ב') ד"ה ואנא ע"ש

(יב) ובר מן דין י"ל עוד לפי"ז דהא מה דתפסו הפוסקים דסימנים דרבנן הוא מספיקא אי קי"ל כל"ק דרבא או כל"ב וכן לרב אשי גיטין (כ"ח ב') ולסתמא דהש"ס ב"מ (כ"ז א') מספקא להו אי דאוריי' או דרבנן ולכן נקטו לחומרא (ואע"ג דלבתר פשיט לה רבא (שם כ"ח א') דסימנים דאוריי' מ"מ הא בתר דא תיכף קא' רבא גופי' את"ל סימנים דאוריי' הרי דלא איפשטא לי' דא בבירור וכן מוכח לישני' דרבא גופי' (כ"ז א') דא' דאי כ' רחמנא שלמה הו"א ה"מ בעדים דגופא וסימנים דגופא אבל חמור בעדים דאוכף וסימנים דאוכף וכו' וע"כ מ"ש בעדים דגופא וכן בחמור דעדים דאוכף היינו אי סימנים לאו דאוריי' וסימני' דגופא ואוכף היינו אי סימנים דאורייתא וכמ"ש התוס' שם בד"ה בעידי אוכף אלא דאיכא למדחי דמקמי דפשטה אמר הכי] מוכח קצת דלא איפשט לי' בבירור וא"כ במשאל"ס ושהא וכו' דאיסורו דרבנן כנ"ל ספיקו לקולא וסמכי' בהא אסימנים אמצעים דכליו מספיקא דלמא מהני סימנים אמצעים גם מדאוריי' ולשאלה ג"כ לא חיישינן בכה"ג אפי' אי סימנים דאוריי' ג"כ מהך טעמא גופי' דהא גם להך לישנא גופי' דסימנים דאוריית' נמי מספקא לן אי כל"ק דחיישי' לשאלה או כהאיבע"א דכליו בחיוורי וסומקי ובדרבנן לקולא נקטי' ואין לומר דהוה ס"ס לחומרא דלמא סימנים דרבנן. ואת"ל דאוריי' דלמא ה' כל"ק להך לישנא גופי' דסימנים דאוריי' דחיישי' לשאלה [והוה נמי ס"ס המתהפך] כבר כ' המהרי"ט בת' סי' ל"א דבעדות אשה לית בה דין ס"ס כלל משום דכל ספיקות שאתה מרבה בו כולא חד ספיקא הוא שמא זהו או אינו והגם שהוא ז"ל כ' זה לענין ס"ס לקולא הלא ה"ה והוא הטעם גם בלחומרא ולא שייך לחלק ביניהם

(יג) והנה לכאורה דהתוס' ס"ל דלא מהני סימנים דרבנן גם במשאל"ס שהרי כתבו בעובד' דשני ת"ח (קט"ו ב') בד"ה וקאמרי וז"ל ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים עכ"ל. אך דלא למיעבד פלוגתא בהך מלתא בין רש"י והרמב"ם להתוס' י"ל דאי משום לא אריא. דהא לישנא דברייתא דהך עובדא דתני בה שהיו באין בספינה וטבעה ברווחא יש לפרש שלא ראו אלא טביעת הספינה ולא שהו עד כדי