בנין של שמחה פב

**(וה"ה וכ"ש באיסור מים שאל"ס דהוא רק חומרא דרבנן בלחוד משום סייג בעלמא דקיל מאיסור גמור דרבנן כמש"ל וע' מ"ש עוד בזה להלן באות י"א בהג"ה ושייך גם כאן:)** מושלי להו אבל ללישנא דסימנים דרבנן אתיא מתני' כפשטא גופו וכליו בחד גוונא בסימנים אמצעיים ולא צריכין נמי לפי"ז לדחוקי באוכף וכיס וכו' וה"נ מוכח ממה דפריך הש"ס בפ' אלו מציאות (כ"ז ב') ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן משמע ודאי כדרך סוגיית הש"ס ברוב המקומות שבא לחלק בזה דבריו הראשונים דפשיט ממתני' דסימנים לאו דאורייתא ודחי לי' התרצן דלעולם סי' דאוריי' וכליו משום דחיישינן לשאלה ופריך דא"כ דעעמי' משום חשש שאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ור"ל אלא ע"כ דל"ח לשאלה וטעמא דסימני כלים דלא מהני הוא משום כדאמרי' מעיקרא דסימנים דרבנן [ועפי"ז ממילא אדחי סברת הב"ש בסקס"ט שכ' דללישנא דסימנים דרבנן ובעי ס"מ ביותר ממילא מוכח דחיישי' לשאלה בכלים משום דכיון דלפעמים מושלי להו א"כ לא הוה ס"מ ביותר ולפמ"ש הרי אדרבה מוכח דללישנא דסימנים דרבנן ע"כ דל"ח לשאלה] וא"כ כיון דתפסו הפוסקים ל"ב דרבא דסימנים דרבנן תו לא צריכינן כלל ממילא לטעמא דחשש שאלה ול"ח לה באמת כלל ונראה ג"כ דמשו"ה לא הביא הרי"ף כלל הך סוגיא דחשש שאלה וכן הרמב"ם לא הזכיר הך דינא משום דכיון דהרי"ף הביא רק הא"ד דרבא דסימנים דרבנן וא"כ ע"כ דל"ח לשאלה וכמ"ש דחד באידך תליא

(י) ותו דבנ"ד כיון דראהו העד נטבע בבגדים אל שנמצאו לכ"ע ל"ח בהא לשאלה כמ"ש התו' בהאשה בתרא (ק"כ ב') סד"ה ואבע"א ובפ"ג דגיטין (כ"ח א') ד"ה מצאו בחפיסה לענין גט שנמצא ע"ש ושם וכן הרמ"א בסוף סעיף ל"ב בשם ת' מהר"ם פאדווא סי' ל"ו והגם שהב"ש שם ס"ק צ"ח כ' דמיירי דוקא כשנמצא מיד לטביעה אין דבריו מוכרחים וכן בח"מ ס"ק ס' כ' בהדיא דמהני אפי' אם נמצא אחר כמה ימים מהטביעה ובאמת ד' הב"ש תמוהים דהא הנדון דמהרמ"פ מבואר בגב"ע דשם שלא מיד לטביעה נמצא אלא ביום שני ואפי' אם נדחוק ונאמר דביום שני מקרי מיד הלשון דמהרמ"פ בתשובתו שם מראה להדיא דלאו משום דנמצא מיד דוקא הוא דמהני אם נמצא באותן הבגדים שנטבע דכל כי האי הו"ל לפרש דבריו אלא כ' סתם דחשש שאלה לא שייך בנדון דשם משום שהעובד כוכבי' הי' אתו בספינה וראהו שם מלובש בהן קודם הטביעה ע"ש ואע"ג דהרמ"א כ' דדוקא בי"ל סי' מובהק בבגדיו הוא דמועיל זה אין כוונתו על ס"מ ביותר דווקא דבאמת במשאל"ס ושהא עד כדי שתצא נפשו נפלע"ד לומר דמהני סי' אמצעי גם לפי מה שתפסו הפוסקים בפשיטות דסימנים אמצעים הן דרבנן כל"ב דרבא דכיון דעיקר איסור דמשאל"ס הוא חומרא דרבנן בלכתחי' בלבד לכ"ע וכמש"ל מסתבר ברווחא דאלמוהו רבנן לסימנייהו באיסורא דרבנן למסמך עלייהו אפי' לכתחי' וחילי דילי בזה ממ"ש רש"י בהאשה בתרא (ק"כ א') ד"ה בין כליו וז"ל אלמא סמכינן אסימנים וכו' אפי' למשרי איסור א"א דאוריי' אלמא סי' דאוריית' עכ"ל ושם ריש ע"ב בד"ה מובהק הוא כ' וז"ל ואע"ג דסימנים דרבנן אסימן כי האי סמכי' אפי' באיסור דאורייתא וכן בפ' כל הגט (כ"ז ב') ד"ה מספקא לי' כ' וז"ל ודלמא סימנים דרבנן וכו' אבל למשרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מה"ת עכ"ל וגם באלו מציאות (כ"ז ב') ד"ה סימנים דרבנן כ' וגבי א"א דאיסורא דאוריי' הוא לא סמכי' עלייהו עכ"ל. הרי שדקדק רש"י ז"ל מאד בלשונו דרק באיסור דאוריי' הוא דלא סמכי' אסימנים אי סימנים דרבנן אבל באיסור דרבנן משמע להדיא דסמכינן עליי' גם אי הוו דרבנן [ויש מקום קצת לדחותו בדוחק אך האמת יורה דרכו לפענ"ד ברור כמ"ש]

(יא) וה"נ מ' לדידי דגם הרמב"ם אית לי' סברא זו מדלא הזכיר הך דינא דסי' בגופו ובכליו דלא מהנו אלא בה' כ"א בפי"ג מגירושין במצאוהו הרוג או מת ולא הזכירוהו כלל בכל הדינים שזכר שם לעיל מהי"ו עד הכ"א וע"כ דלאו אסימנים גרועים דגופו וכליו כ' דלא מהני והם ארוך וגוץ וחיורי וסומקי דא"כ גם בכל הדינים הנ"ל ודאי דלא מהני והי"ל להזכירם גם התם אלא ע"כ דר"ל סי' אמצעים דבהו מיירי התרי לישני דרבא וע"כ היינו משום דבמצאוהו הרוג או מת דהי' עד עתה בחזקת חי לגמרי כמש"ל באו' ח' הוא דלא מהני סי' אמצעים דהוו רק דרבנן אבל במשאל"ס ושהא עד כשת"נ וכן מגויד וצלוב וכל הנך דמני התם מהי"ו עד הכ"א דכולם רובן למיתה וכמש"ל שם וכל עיקר איסוריי' רק מדרבנן שפיר סמכי' גם אסי' אמצעים דרבנן הרי מוכח בס"ד דגם הרמב"ם ס"ל סברתנו. הנ"ל דהימנו רבנן לסימניי' באיסורייהו ואין להשיב ע"ז ממ"ש הוא ז"ל בפ"ז מה' נחלות ה"ג בהדיא דגם בהי' לו סימנים מובהקים בגופו לא מהני והא התם קאי אנטבע במשאל"ס ושהא עד כדי שת"נ וכל הנך דמני התם דכולהו איסורם רק מדרבנן כמש"ש הוא ז"ל בהדיא ואפ"ה כתב דלא מהני גם סימנים מובהקים ר"ל אמצעי'] הא לא תברא דהמדקדק הטיב בלשונו שם יראה דיותר נוטין דבריו שם דמ"ש דאפי' ס"מ אין מועילין קאי רק אנדקר במלחמה ומת או נהרג דבז' לא קא' ראוהו כדא' התם בכל הנך דמני התם ע"ש והיינו ר"ל מצאוהו נדקר או נהרג דאיסורו דאוריי' לכן לא מהני בי' סימני' אמצעים ומ"ש גם ע"ז דהוא חומרא דרבנן היינו בצירוף הסימנים **(הגה"ה ולפלפולא בעלמא אמינא. דלכאורה יש להקשות ד' הרמב"ם ז"ל אהדדי דלפי מה שהוכחנו דגם הרמב"ם סבירא לי' דבאיסור דרבנן סמכינן אסי' אמצעים והא לכאורה יש להקשות ע"ז דללישנא קמא דפ' יש בכור (מ"ו ב') דמדאורייתא פדחת לחוד הוי הכירא לענין בכור ולעדות אשה ולכל מילי אלא דרבנן הוא דאחמרו בעדות אשה לחוד ובמתני' במכילתין קתני אין מעמידין אלא על פ"פ עם החטם אעפ"י שי"ל סימנים בגופו ובכליו וכענין ממש שכתבנו לעיל בהג"ה אות ט' בענין חשש שאלה בכלים ע"ש. והגם דההוכחה ממתני' יש מקים לדחותה כמש"ש אך מד' הרמב"ם בפי"ג מגירושין הכ"א שהבאתי שם לשונו ודאי יש להכריח כן בבירור ע"ש. והנה שם לענין חשש שאלה דכלים יישבנו דהרמב"ם מפרש למתני' בסימנים אמצעים הוא דלא מהני גם אפילו בהצטרף לזה גם הכרת פדחת ומשום דסי' דרבנן ולא משום חשש שאלה אבל לענין שאנחנו דנין עתה דבאיסיר דרבנן סמכינן שפיר אסימנים אמצעים. א"כ אפי' אי נימא דמתני' מיירי בסימנים אמצעים הרי לפי זה ע"כ מוכרח מינה עכ"פ דאדרבה דלא סמכינן אסימנים אמצעים שהן דרבנן אפי' באיסור דרבנן דהיינו בצירוף הכרח פדחת בלא חטם דרק מדרבנן לא מהני והנראה לומר ע"כ דפי' משנתנו בזה תלי' באמת בהנך תרי לישני גופיי' הנ"ל דבכורות)**