בנין של שמחה פא

ב' שם נראה דגם הוא תפס כשינוייא בתרא הנ"ל דגם לענין ההכרה הקילו עש"ה אח"כ מצאתי בס' תשובה גאוני בתראי שאלה י' לאא"ז הגאון בעל תוי"ט ז"ל שהעיר קצת מהקצת מזה ע"ש וכן הרמב"ם ז"ל לפמ"ש עליו הכ"מ בפי"ג מגירושין פוסק גם הוא כל"ב דרבא דסימנים דרבנן ודלא כמ"ש הה"מ בדעתו בפ"ג מהל' גזילה ואבידה ה"ה ע"ש וכן נפלענ"ד ברור כמ"ש אי"ה באורך להלן (אות ט"ו) בהג"ה הרי מוכח דגם הוא סובר דבפלוגתא דהתרה בענין ההכרה הלך אחר המחמיר אם האיסור הוא דאוריי' כל"ק דבכורות שם וא"כ הא התרי לישני דחשש שאלה נמי בענין ההכרה הוא והוה לן למינקט לחומרא אך עכ"ז לפענ"ד דפסקי' בהא כל"ב דל"ח לשאלה משום דהסוגיא מוכחת כל"ב וכמש"ל (אות ו') בשם התוס'

(ח) ועוד נראה לומר דגם לפמ"ש הב"י דחיישי' לשאלה יש לחלק ברווחא דדוקא כשמצאוהו הרוג או מת דמדאו' הוא בחזקת חי לגמרי ואזלי' בתרי' אפי' לקולא לענין גט כמ"ש במשנה גיטין (כ"ח א') דאפי' הניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת חי וכן הנך תלתא דר"א בן פרטא דבמתני' שם ע"ב שהן בחזקת קיימין ואפי' לקולא וסימני כליו אתו לאפקי' מחזקת חיים דאורייתא בהא שפיר י"ל דחיישי' לשאלה ואין ספק מוציא מידי ודאי דאוריי' ואפי' אי נימא דשאלה וה"ה מכירה ואבידה (ע' ח"מ סקכ"ב) חששות רחוקות נינהו ולא ספק השקול נינהו מ"מ אחמור בי' רבנן שלא להוציא עי"ז מחזקת חיים דאורייתא ולא עדיף מכל הדברים שרובן למיתה כגון משאל"ס בלא סימנים ושהא עד כדי שת"נ או גוב אריות ונמרים וצלוב ומגוייד שמנה הרמב"ם בפי"ג מגירושין הט"ז י"ז י"ח שרובן למיתה כמש"ש הי"ד דבכל אלו אעפ"כ לא תנשא לכתחי' דהחמירו בהם משום חומר איסור א"א וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' נחלות ה"ג ע"ש. וה"נ החמירו חכמים משום איסור א"א בכלים דניחוש לשאלה ומכירה ואבידה אבל בראוהו נטבע במשאל"ס ושהא עליו עד כדי שת"נ ולא ראהו עולה דמדאו' הוא בחזקת מת לגמרי דלכן אם נשאת ל"ת כמפורש בש"ס פרק האשה בתרא קכ"א א' וב') וכמ"ש הרמב"ם בפי"ג מגירושין הי"ט וכ' (עי' דברי הה"מ והכ"מ שם) והיינו משום דרובן למיתה כמ"ש הרמב"ם שם והתוס' בפ' החולץ (ל"ו ב') וכל הפוסקים ולכן מורידין יורשיו לכחלה בכל אלו הדברים הנ"ל שרובן למיתה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' נחלות ה"ג והטוש"ע ח"מ סי' רפ"ד ס"ג ודאין משיאין את אשתו הוא רק חומרא דרבנן בלכתחילה מחששות רחוקות דלמא גלי אשפילוהו או דף נזדמן לו ועלה כדאמרי' בהאשה בתרא והטעם אי משום חומר איסור א"א כמ"ש הרמב"ם בה' נחלות שם או גם משום לזות שפתים כמ"ש המרדכי בשלהי יבמות א"כ ברווחא מסתבר למימר דאם יש מצורף זה גם סימני כליו דלכתחי' נמי שריא לאנסובי ול"ח לשאלה דספיקא דרבנן לקולא וכ"כ בקו"ע סרמ"ז בשם ר"ב אשכנזי דכל הספיקות במשאל"ס כולם לקולא **(הגה"ה ואע"ג דבספק אי אישתהי אחר עלי' מן המים החמיר הר"ן ז"ל בת' סי ע"א במשאל"מ שלא לסמוך תו אסימנים והובאה בב"י ואי דרבנן הוא הא ספיקא להקל הא לא תברא דהמעיין שם בגוף הת' בל' השאלה בעיניו יראה דההוא עובדא הוה שלא הי' שום אדם רואה בעת טביעת אנשי הספינה וא"כ ה"ה סד"א בעצם. אלא דהו"מ להקל בזה כמו בספיקא דתוך ג"י שכ' החו' (קכ"א א') דתלינן להקל שהוא עדיין תוך ג"י ע"ז כתב הר"ן שם דל"ד לדהתם דכאן יותר מצוי ששהא יותר משעה א' ועוד נ"ל דכיון דיותר מצוי ששהא יותר משעה. הא לאו ס' השקול הוא וא"כ גם אם הי' שוהה כדי שת"נ אסור במשאל"ס אבל בס' השקול ודאי שרי במשאל"ס משום דאיסורו דרבנן וכמ"ש:)** [ועיין ב"ש ס"ק ק"ה שהביא כעין זה בשם הט"ז להקל בספק אם הוא משיל"ס או שאל"ס משום דסד"ר הוא וגדולה מזו ע' בקו"ע סרכ"ט ור"ל בשם ת' המבי"ט מה שעלה ע"ד שיש באפשרי להתיר במשאל"ס משום דהוא דרבנן] ואם הקילו התוס' וכמה מהראשוני' בספק אם הוא תוך ג"י אע"ג. דהספק בעצמו הוא בדאוריי' רק משום דהחשש הוא דרבנן עמ"ש בזה כ"ש כאן דעיקר הספק הוא בדרבנן וכ"ש אי נימא דשאלה ומכירה ואבידה חששות רחוקות נינהו ודאי ברור דלא חיישינן להו בדבר שעיקר איסורי' הוא רק חומרא דרבנן לבד כמ"ש בס"ד

(ט) ועוד דגם להפוסקים דחיישי' לשאלה היינו משום דמספקא להו כהי מהני תרי לישני נקטינן אי כל"ק דחיישי' כהאיבע"א דל"ח כפשטי' דסוגיא וסברת כמה מהראשונים כמש"ל אות ד' ופסקו לחומרא וא"כ בנ"ד דסד"ר הוא נקטי' לקולא כהאבע"א דל"ח ועוד דהא הא דאצטריך הש"ס לאוקמא דהא דסימני כלים לא מהני הוא משום חשש שאלה הוא רק ללישנא דסימנים דאוריי' וכמו שהוכיח כן הב"ש בס"ק ס"ט מהתוס' ע"ש. והגם דהוא גופי' דחיק שם לדחותה אשינוי' דחיקא לא סמכי' להל' למעשה ומחוורתא כדבריו הראשונים שם וכ"מ נמי מהש"ס דקא' דוקא ולהך לישנא דא' רבא סימנים דאורייתא וכו' והוי קשיא לי' דאפי' סימנים בכליו אמאי לא מהני ודחיק לי' לאשכוחי סימנים גרועים בכלים והוכרח ע"כ לומר דהוא משום חשש שאלה ולא הוה לפי"ז דומיא דסימנים בגופו דטעמי' משום דמיירי בסימנים גרועים ארוך וגוץ. וגם נדחק לפי"ז לאוקמא ע"כ טעמי' דאוכף וכיס וארנקי וטבעת משום דלא **(הגה"ה ולכאורה יש לדקדק ממתני' דגם באיסור דרבנן חיישינן לשאלה בכלים להך לישנא דפ' יש בכור (מ"ו ב') דמדאו' פדחת לחוד הוה הכירא לענין בכור ולענין עדות אשה ולכל מילי אלא דרבנן הוא דאחמרו בעדות אשה לחוד וקתני במתני' אין מעידין אלא על פ"פ עם החטם ואעפ"י שי"ל סימנים בגופו ובכליו ומ' ג"כ דאפי' סימני כלים בצירוף הכרת פ"פ בלא חטם ג"כ לא מהני הרי דגם באיסור דרבנן דהיינו הכרת פדחת בלא חטם דרק מדרבנן לא מהני ואפ"ה לא מהני בי' גם בהצטרף לזה עוד סימני כליו וע"כ היינו משום חשש שאלה. הרי לכאו' דגם באיסור דרבנן ע"כ דחיישינן לשאלה וא"כ ה"ה במשאל"ס דאיסורו דרבנן עכ"ז חיישינן לשאלה. והגם דיש לדחות ולומר דמתני' ר"ל דסימני כלים לחוד הוא דלא מהני משום חשש שאלה. משום דבדאוריי' חיישינן לשאלה אבל בהצטרף להם עוד גם הכרת פדחת אפי' בלא חטם סמכינן שפיר אסימני כלים. ונ"ח לשאלה משום דאיסורו דרבנן אך הרי הרמב"ם ז"ל כ' להדיא בפי"ג מגירושין הכ"א וז"ל אם פדחתו וחוטמו ופ"פ קיימין וכו' מעידין עליו ואם ניטל א' מאלו אעפ"י שיש לו סימנים בגופו ובכליו וכו' אין מעידין עליו. הרי פירש דבריו להדיא דלא מצטרפי סימני כלים גם להכרת פדחת עמו וי"ל דמיירי בסי' אמצעים לכן לא מהני גם להכרת פדחת עמו משום דס"ל דסימנים אמצעים הן דרבנן. ולא משום חשש שאלה דל"ח לה באיסור דרבנן.)**