בנין של שמחה פ

הר"ן ז"ל עצמו מסכים לזה וכנראה שפוסק כן להלכה כהאבע"א מדקרי לה בשם מסקנא וכן בתוס' הנ"ל קרי לה בשם מסקנא וכ"פ הנמ"י להלכה להדיא בשלהי יבמות ע"ש והגם דהב"י כ' עליהם דדברים אלו לאו דסמכא אינון משום דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והעיטור חולקים עליהם כבר עמדו בזה הש"ך בח"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו והגר"א ז"ל בביאוריו לאה"ע סי' י"ז ס"ק פ"ג שדבריו ז"ל תמוהין דהא אדרבה הרי"ף לא הביא כלל כל השקלא וטריא דהך סוגיא דקא' ולהך לישנא וכו' והביא רק הא"ד דרבא דסי' דרבנן וכו' ולא הזכיר כלל חשש שאלה לא כאן ולא בפ"ב דמציעא לענין אבידה וגם הרמב"ם לא הזכירה כלל לא בה' גירושין ולא בה' אבידה ולפענ"ד נ' עוד דאדרבה מדסתם הרמב"ם וכ' בפי"ג מגירושין הכ"א רק לשון המשנה ואעפ"י שי"ל סימנים בגופו ובכליו כייל כליו בהדי גופו וממילא משתמע דכמו דבגופו מהני עכ"פ ס"מ ביותר לכו"ע וכדפסק הוא ז"ל בעצמו בפי"ג מה' אבידה ה"ה ובפי"ג מגירושין הכ"א לפי מה שכתב הה"מ בפי"ג ופ"ג מגירושין והכ"מ בפי"ג מגירושין ובפי"ג מאבידה שם ה"ה דבכליו הני נמי עכ"פ ס"מ ביותר אלא שהרא"ש ז"ל הגם דבשלהי יבמות סי' ג' העתיק רק לשון הרי"ף ז"ל הנ"ל ולא הביא הך דבכלים חיישי' לשאלה. אמנם בפ"ק דמציעא סי' נ' ובת' שהובאה בטור ססי' קי"ח כ' דחיישי' לשאלה עכ"פ הרי"ף והרמב"ם ז"ל מדשתקו לגמרי מהך סוגיא והך דינא נראה דעתם בבירור דס"ל ג"כ כדעת התוס' והר"ן והנמ"י הנ"ל דלמסקנא באמת ל"ח כלל לשאלה וגם שהרי הר"ן והנמ"י הם מפרשי הרי"ף ז"ל ואי הוה רמיזא כלל בד' הרי"ף דס"ל דחיישי' לשאלה לא הוו שתקי מלאדכורי וכ"ש דלא הוו סתמי לפסוק להדיא היפך דעתו בסתם

(ה) וכן נראה דעת הטור בסי' י"ז שכ' וז"ל ואם אין מכירין אותו בטב"ע אפי' י"ל סימנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינן מובהקין משמע להדיא דאם הם מובהקים מהני גם בכלים ול"ח לשאלה והב"י שם דחק לפרש דהאי אם אינן מובהקין קאי רק אסימני גופו ולא אסימני כליו וכל מעיין ישפוט בצדק שהוא דחוק מאד וכי מי הכריחו להטור ז"ל למינקט כי הך לישנא ולסמוך שנפרש דבריו בפי' דחוק וגם מדשתק גם הוא ולא הביא הך דינא דחשש שאלה ש"מ דס"ל כהאבע"א ואין לומר דמשמע לי' להב"י דעת הטור כן ממ"ש הטור לעיל מזה בסמוך וז"ל כ' ר"ת וכו' או ע"י ס"מ שי"ל בגופו ומדלא הזכיר בזה כליו ג"כ משמע דס"ל דבכליו לא מהני אפי' ס"מ משום חשש שאלה אבל אין דקדוק קל כזה כדאי להוציא דבריו דכאן מפשטן ולדחוק בדבריו וגם באמת אינו דקדוק כלל דהא לא מיירי עדיין מכלים רק חילק בשם ר"ת בין כשאין שם אלא הראש לאם כל גופו שלם שאז יכולין להכירו ע"י סימנים מובהקים דגופו ומה לו להזכיר כאן כלים כיון דבכלים לא שייך חילוק זה

אמנם יש להביא קצת סמך לפי' הב"י מדשינה הטור לישני' דמתני' דקתני בה בגופו ובכליו והוא ז"ל כ' בהיפך בכליו ובגופו והיינו לרמז דמה שמסיים אם אינן מובהקין קאי רק אגופו דסמיך לי' כפי' הב"י אבל ג"ז אינו כדאי להוציא הדברים מפשטן וגם דוחק לומר דבאמת האי אם אין מובהקין קאי ודאי גם אכלים אמנם כיון דחיישינן לשאלה א"כ ממילא אין הסימנים מובהקים וכסברת הב"ש בס"ק ס"ט מלבד שהסברא בעצמה דחוקה [וע' להלן אות ט' שהוכחנו מהש"ס שסברא זאת דחוי' לגמרי ואין לה מקום כלל] הלא בדברי הטור לא רמיזא זאת כלל אכן נראה מה שדחקו להב"י לדחוק בדברי הטור כאן הוא ממה שבסי' קל"ב כ' הטור להדיא ו ודע שלא השאילו לאחר וגם כדי שלא יחלוק הטור על אביו הרא"ש ועל הרי"ף והרמב"ם שסוברים כן לפ"ד הב"י ז"ל כנ"ל ועכ"ז ודאי דלישני' דהטור כאן מוכיחין דלא כפי' הב"י ובפרט מה שלא הזכיר כאן כלל חשש שאלה והזניחו עד סי' קל"ב

(ו) והכי משמע נמי פשטי' דמתני' אעפ"י שי"ל סימנים בגופו ובכליו מדכיילינהו בהדדי משמע דחד דינא אית להו וכנ"ל **(הגה"ה וע' ב"ש סקס"ט הביא קושיית הגאון מהר"ל ז"נ מפראג דחי גם ללישנא דסימנים דרבנן נמי חיישינן לשאלה א"כ ממילא גם טכ"ע לח מהני בכנים וא"כ אמאי תני במתני' דסימני כלים לא מהני שהן מדרבנן תקשי לי' דאפי' טב"ע שהוא מדאוריי' נמי נא מהני ולא אבין זאת. דהא אי חיישי' לשאלה ע"כ דגופו וכליו לאו בחד גוונא מיירי בין ללישנא דסימנים דאוריי' ובין ללישנא דסימנים דרבנן לפי"ז י"ל דסימני כליו מיירי באמת גם בסי' מובהקים ביותר דהוו דחוריי'. ואפ"ה לא מהני ומאי עדיפיתא דטבע טפי מס"מ ביותר ואין לדחוק ולומר דנא סיימוהו קושי' וכוונת קו' הוא דהא לא הוי כלים דומי' דגופו דהא בכלים אפי' טבע שהיא דאיריי' לא מהני דא"כ בפשיטות הו"ל לאקשויי אסימנים גופיי' דגופו לא מיירי אלא בסימנים אמצעים וכליו מיירי אפי' בס"מ ביותר דהוו דאוריי' ואפ"ה לא מהני וגם אין לומר דקושייתו הוא דאמאי נקט מתני' לישנא דסימנים גם בכליו והניח מקום לטעות דכלים דומיא דגופו כפשטי' דמתניתין והיינו בסימנים מנים אמצעים אבל ס"מ מהני גם בכלים ול"ח לשאלה ליתני בכלים טב"ע ואפ"ה לא מהני וע"כ היינו משום דחיישי' לשאלה וממילא הוה ידעינן דמזה הטעם גם ס"מ ביותר לא מהני דמלבד שדחוק מאד להעמיד זאת בדבריו' יקשה עוד דא"כ הו"ל לאקשויי קושייתו זאת אסתמי' דהש"ס גם ללישנא דסי' דאורייתא ובכלים דלא מהני סימנים היינו משום דחיישינן לשאלה דא"כ אמאי נקט לישנא דסימנים גם בכלים והניח מקום לטעות וכנ"ל וכן יקשה זאת גם אם נימא דקושייתו הוא כמש"ל דאם כן לא הוה כלים דומיא דגופו דהוה לי' לאקשויי הכי אסתמי' דהש"ס לתרווייהו לישני וצ"ע:)** והגם שגם זה יש ליישב עפ"י סברת הב"ש סקס"ט הנ"ל שלפי"ז הוי גופו וכליו בחד גוונא דבתרוויי' בעינן ס"מ ביותר וממילא בכלים דלא מושלי אינשי באמת מהני ס"מ כמו בגופו ובכלים דמושלי הא לא משכחת ס"מ מחמת חשש שאלה אמנם באמת שסברתו זאת דחוקה מאד כמש"ל. ועוד תראה בד' התוס' יבמות שם ד"ה כליו דחיישי' וכו' כמה דחקו עצמם ללישנא דחיישינן לשאלה ולסוף נשארו בקושיא וכתבו שם דלמסקנא דלא חיישינן לשאלה א"ש ע"ש ועי' בקו"ע סעי' רכ"ו בשם ר' יואל דבכל פלוגתא דהתרה הלך אחר המיקל וכ"פ הט"ז גם בשם ת' מהר"מ מטראני [ע' ב"ש סקמ"ו וח"מ סקל"א] וא"כ גם כאן דאיכא תרי לישני אי חיישינן לשאלה י"ל הלכה כלישנא דמיקל. והגם דבפ' יש בכור (מו ב) אמרי' לחד לישנא דלא הקילו בעדות אשה אלא בסופה אבל לא בתחילתה בענין ההכרה ע"ש הנה נראה דעת כמה פוסקים שחתרו למצוא קולי קולות בעיגונא גם בענין ההכרה ע"כ דנקטו כהאיבע"א דשם דיש להקל גם בתחילתה ומד' הרא"ש בת' ריש כלל נ"א ובסי'