בנין של שמחה עט

לא. לאו משום דס"ל דגם אי אשתנה לאחר מיתה לא חיישי' לה דזה אא"ל. דמשמע דר' אליעזר בן מהבאי לא פליג אמתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימים. משום דאח"כ משתנה וחיישינן לה וא"כ מ"ט ס"ל בשומא דמעידין אלא ע"כ דגם התרי לישני הנ"ל ס"ל דאי הוה עשוי להשתנות לאח"מ הוה חיישי' לה אלא דס"ל דאין שומא עשוי' להשתנות לאח"מ [ולא אבין דעת הטור במ"ש ושומא לא הוה ס"מ וכו' לפי שעשוי להשתנות עכ"ל ותמוה דהא מוכח להדיא מדבריו שם שפוסק כל"ב דרבא דסימנים דרבנן. והך לישנא הא ע"כ ס"ל דאין שומא עשוי' להשתנות כמ"ש. ואין לומר דגם להך לישנא י"ל דבהא הוא דפליגי ראב"מ ורבנן דרבנן משו"ה ס"ל דלא הוה ס"מ משום דעשוי' להשתנות וראב"מ ס"ל דאין עשוי' להשתנות ולהכי הוה ס"מ. דא"כ מאי איצטריך לומר לרבנן דמשום דס"ל דסימנים דרבנן ובעינן ס"מ ביותר לכן אין מעידין על השומא. הא כיון דס"ל דעשוי' להשתנות א"כ לא הוי אפי' סי' אמצעי כלל. וראיתי שהב"ש בס"ק ע' דיבר קצת מזה וכ' שהטור מפרש דגם לל"ב טעמיי' דרבנן דלא הוה ס"מ ביותר משום דנשתנית לפעמים. ומ"מ סימן אמצעי הוה משום דאין רגילה כ"כ להשתנות ולדבריו לא ידעתי מה הכריחו להטור לפרש הל"ב בדוחק כזה. ולא כפשטי' דמשו"ה לא הוה ס"מ ביותר משום דאינו דבר זר ומופלג כ"כ וגם המ"ב שם פי' דברי הטור בזה בדוחק גדול עיין שם וצ"ע]

(ג) וכיון דמוכח דלכולהו לישני דהתם דבר העשוי להשתנות ודאי דאין מעידין עליו לכ"ע מעתה מאחר שהוכחנו דמכה עשוי' להתנפח ולהשתנות במים וא"כ בנ"ד הגם שכך נמצא כדברי העד שהמכות התחילו להקרם עליהן עור איכא למיחש דלמא אינש אחרינא הוא ובחייו לא הוקרם המכה ומחמת המים הוא שנשתנה והתנפח והקרים עלי' עור. והגם שידוע שקירום עור על מכה הוא מחמת שמתחלת לחיות ולהתרפא [וע' נדה (נ"ח ב') במשנה. ומ"ש ע"ז הרשב"א בשער הכתמים הובא בב"י יו"ד סי' ק"צ ובש"ע סעי' כ"ב] ומיא הא אדרבה מקלקלין ומתפיחין המכה כמ"ש הש"ס שם ורש"י והפוסקי' וא"כ י"ל לכאורה בנ"ד דאי איתא שהמים קלקלו המכות לא הי' להם להמצא בקירום עור עליהם הא ליתא דמאן יימר לן שאחר המצאו הי' הקירום עור על אותו אופן וענין כמו שהיה בחייו. כי אין במשמע בדברי העד כלל כפי המבואר בכתב הגב"ע. ואכתי דלמא אחרינא הוא ובחייו הוקרם יותר מקירום המכות של משה הנטבע דנ"ד. ומחמת המים נתקלקל קצת הקירום ואף על גב דהח"מ כ' בס"ק נ' דבמכה שנתרפאת בחיים לא שייך לומר דמיא מרזו מכה. הא הביא התם הב"ש בס"ק פ"א דהמ"ב לא כ"כ וגם הח"מ גופי' אולי ר"ל בנתרפאה הרבה. ובנ"ד כפי המבואר בהגב"ע כנראה שרק התחילו עדיין להקרם

ולל"ב דרבא דסימנים דרבנן ורק ס"מ ביותר הוא דאוריי' לסמוך עליו שפסקו רוב הפוסקים ככולם כוותי' הוה בעינן עכ"פ שיצמצם מקום המכה ברגל גופי' היכן כדא' אשי בפ"ק דמציעא (י"ח ב') ובפ"ג דגיטין (כ"ז ב') כגון דאמר נקב יש בצד אות פלוני וכו' אבל נקב בעלמא לא והביאו בשם העיטור וכן הביא המ"ב שם בשם הרא"ם דדוקא אות פלוני ממש אבל בצד, תיבה פלונית לא וכ"ש כאן בנ"ד ואע"ג שחילק המ"ב שם מסברא דנפשי' בין נקב ביריעה לרושם שתחת העין היינו משום דנקבים ביריעות שכיחי ורושם תחת עין ל"ש כלל כמ"ש שם [אלא שבלא"ה דבריו מגומגמים שם מאד בזה וסותרים ד"ע כמש"ל בהג"ה] ולכן א"צ לכוין אפי' תחת איזה עין הוא ע"ש אבל בנ"ד כיון דשכיח א"כ אפי' אי הוה א' שיודע בבירור שהמכות הם ברגל שמאלי נ' דלא הוה מהני אא"כ יצמצם ויכוין מקומם בראש הרגל או באמצעיתו או בסופו וכולי האי ואולי היינו יכולים לדמותו לנקב בצד א"פ אלא דאי משום הא הי' אפשר לומר דס"מ ביותר הוא דלא הוי משום הא אבל סי' אמצעי הוי וא"כ לפי מה שנכתוב לקמן אי"ה דבמים שאל"ס יש מקום לסמוך גם אסימן אמצעי אולי הי' אפשר לסמוך בנ"ד על סי' המכות אמנם כבר כתבתי לעיל דכיון דשכיח הוא לא מקרי אפי' סי' אמצעי

(ו) ומעתה שריותא דאתתא דא תליא רק בסימני הבגדים בפרטיהם והכלים שנמצאו אצלו ולכאו' עדותו של ה' יעקב בהבגדים היינו המכנסיים. והא"כ והזילעט הי' רק על צבעם וא"כ ודאי דלא הי' מועיל כלל דהא לתרוויי' לישני דהתם. סימני חיורי וסומקי לא מהני אמנם באמת נ"ד עדיף מינה דהא העיד מאיזה מין צבע פרטי של אותו הצבע הי' כל בגד שעל הא"כ העיד איזה מין טונקלע הי' וכן על הזילעט שהי' דמוקטאן שחור והקנעפלאך שהי' של עצם ולפי"ז תליא מעתה בשני דברים היינו אי חיישי' לשאלה **(הגה"ה ולכאורה הי' מקום להתיר עפ"י עדותו על סימני הארנקי שלו שנמצאו כדבריו ואמרו בהאשה בתרא ובאלו מציאות דבארנקי לא חיישי' לשאלה. וכבר חלקו האחרונים ז"ל על הב"י בתשובה. ופסקו דל"ח לשאלה בכיס וארנקי וטבעת אמנם א"א לסמוך ע"ז בנ"ד כיון דלא מבואר בכתב הגב"ע איזה סימנים אמר על הארנקי ואולי הי' סימני חיורי וסומקי [והב"ד שקבלו עדותו הי' להם לחקור מאתו בפירוש מה היו סימניו בהארנקי ולפרש זה בהגב"ע ומה לעשות דדייני דלא גמירי נינהו ואלו פירשו זה בפירוש הי' באפשרי להתירה בפשיטות עי"ז בלבד מכיבול עיגונא] א"כ יש להסתפק אולי יקרא זה חסרון ידיעה בגופה של עדות דאין אנו מקילין בו לל"ק דבפ' יש בכור (מ"ו ב') ע"ש וע' במרדכי שלהי יבמות גבי ראוהו צף ע"ג המים. וכעין שנסתפק המהר"ם פאדווא בת' סי' ל"ו ע"ש ולפמ"ש להלן בס"ד באות ז' דנראה דעת כמה פוסקים דנקטו כהאבע"א דשם ובפרט במשאל"ס שאיסורו חומרא דרבנן יש מקום לסמוך ע"ז עכ"ז אין להתיר מחמת זה בלבד:)** וגם אי סמכינן אסימנים אמצעיים ויש אתי בזה הרצאת דברים הרבה בס"ד אדברה בקוצר דעתי וירווח לי דהנה בהאשה בתרא שם ובא"מ שם פריך להך לישנא דאמר רבא סי' דאוריי' ממתני' בהאשה בתרא שם אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ומשני אכליו משום דחיישי' לשאלה ואב"א כליו בחיורי וסומקי ואם כן לל"ק לא מהני בכלים אפי' ס"מ ביות ולהאב"א מ פשטי' דהסוגי' דהדר בי' משינוייא קמא ול"ח כלל לשאלה וכ"כ להדיא התוספות ביבמות שם סד"ה כליו ובד"ה ואבע"א וא"כ דינן כסימני הגוף ותליא אי סי' דאורייתא מהני גם סי' אמצעי ואי סי' דרבנן מהני עכ"פ ס"מ ביותר כמו בגופו וכ"כ הב"י בשם הר"ן שכ' בפ"ב דמציעא בשם יש מי שאומר דלמסקנא הדרינן מפירוקא קמא ול"ח כלל לשאלה ונראה שגם