בנין של שמחה ז

כיון דלאו אק"ש דוקא נתקנו לא איכפת לן בזה ועכ"פ מקיימינן בזה מצות סגאול"ת וממילא נדחה בזה גם ראיית ר"ת מהא דרב צלי של שבת בע"ש עש"ה ולענ"ד יש להשיב על דבריו אלו דנראה ברור ומוכרח דאפי' לדעת הרשב"א היכי דעדיין לא הגיע זמן ק"ש לא מצי נפיק אז גם י"ח סגאול"ת. דאלת"ה בבריי' דבפ' תה"ש (ל' א') הביאה השאג"א גופי' שם לענין אחר דקתני השכים וכו' ומתפלל וכשיגיע זק"ש קורא ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאול"ת ומפרש הש"ס התם דת"ק סבר תפלה מעומד עדיף ורשב"א סבר מסמך גאול"ת עדיף ואי נימא דסגאול"ת אפשר לקיימה שפיר גם אם עדיין לא הגיע זק"ש א"כ גם לר' שמעון ב"א הא מצי שפיר לומר הברכות דק"ש ולהתפלל בביתו מעומד והוה מקיים תרוויי' סגאול"ת וגם תפלה מעומד ולמשבק ק"ש לחוד בלא הברכות לזק"ש וכן לת"ק ע"כ הא דקאמר וכשיגיע זק"ש קורא היינו עם הברכות מדא' הש"ס דסבר הפלה מעומד עדיף מסגאול"ת הרי דמפרש הש"ס דלת"ק ע"כ דאינו סומך גאול"ת. ולדעת השאג"א בשי' הרשב"א הא אפשר לו לקיים גם סגאול"ת כשיאמר בביתו גם הברכות ק"ש ולסמוך להם התפלה וק"ש לחודה יקרא בזמנה ואין לומר דמיירי באין לו שהות ופנאי כ"כ קודם צאתו לדרך לומר גם הברכות עם התפלה ואי אפשר לו לסמוך גאול"ת ופליגי רק אם מחוייב עכ"פ להתפלל בביתו מעומד או שיתפלל דוקא אח"כ בקרון כדי שיסמוך גאול"ת. אבל אם יש לו שהות לומר בביתו גם הברכות ק"ש עם התפלה לכ"ע צריך שיאמרם וגם יתפלל בביתו מעומד. הא ליתא דא"כ אמאי נקטה הברייתא הך דינא בגוונא דעדיין לא הגיע זק"ש כדא' ולכשיגיע זק"ש קורא הא הוה מצי לאשמועינן הך דינא ופלוגתייהו הנ"ל בפשיטות גם בהגיע זק"ש אלא דנחוץ לדרכו ואין לו שהות כ"כ. אי מחוייב הוא להתפלל בביתו מעומד או שמחוייב דוקא לסמוך גאול"ת. אלא ע"כ דמיירי גם ביש לו שהות ומשים דא"א לו לקיים אז גם סגאול"ת משום דעדיין לא הגיע זמן ק"ש פליגי ת"ק ורשב"א הי מנייהו עדיף הרי מוכח בבירור דאפי' לדעת הרשב"א הנ"ל ע"כ לומר דהיכי דעדיין לא הגיע זק"ש א"א לקיים אז גם מצות סגאול"ת וכ"ש דעדיף טובא הך דינא דעסקינן בי' מדינא דהבריי' הנ"ל דהברייתא הא מיירי אחר שהגיע זק"ש לדינא אפי' לכתחילה לכמה מהראשונים למי שהוא אנוס [כמ"ש התוס' שם דעובדא דאבוה דשמואל ולוי הי' אחר שעלה עה"ש] כדתני בברייתא דרשב"י ח' ב' שפסקוהו הפוסקים להלכה דשרי הכי גם לכתחילה במי שהוא אנוס ודיעבד אפי' בלא אונס יי"ח ק"ש מעה"ש לדעת הרי"ף והרמב"ם וש"פ והוקבע כן להלכה בטוש"ע סי' נ"ח ס"ג ואפ"ה הני ברייתא הנ"ל דבפ' תה"ש ל' א' בד' ת"ק [לגי' הרא"ש שם והיא העיקרית ע' במפרשים וכ"ה להדיא בתוספתא] שמתפלל בביתו וכשיגיע ז"ק בדרך קורא והיינו עם הברכות כמש"ל וע"כ הוא רק משום דעדיין לא הגיע עיקר זק"ש שהוא סמוך לנה"ח לא אפשר לקיים אז גם מצות סגאול"ת. כ"ש בדין דעסקינן בי' בק"ש של ערבית מבעו"י דעדיין לא הגיע זק"ש כלל אפי' לענין לצאת י"ח בדיעבד לשיטת רש"י דאיירינן בי' כדהביא מהירוש' דהקורא קודם לכן לא יצא י"ח ודאי דלא נפיק אז גם מצות סגאול"ת והרשב"א שאמר דהברכות לאו אק"ש דוקא נתקנו לא אמר אלא לענין דמשו"ה שרי למימר הברכות אע"ג דעדיין לא הגיע זק"ש ולית בי' משום לא תשא וגם יצא י"ח הברכות עכ"פ אבל לומר שמש"ה יצא אז גם י"ח מצות סגאול"ת. זה לא נמצא בד' הרשב"א בת' שם ע"ש בסי' מ"ז ובסי' ס"ט ולא בחידושיו וכן נראה להדיא דעת רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו בססי' מ"ו שעל מ"ש הטור וטוב לומר בשחרית שמע ישראל ובשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה כ' ע"ז רבינו ול"נ שאין נכון וכו' וגם מפני זה לא יסמוך גאול"ת עכ"ל ע"ש והכי מוכח לכאורה מת' רב האי ז"ל שהביאו הרא"ש ותר"י בריש מכילתין שהשיב דתפלה בציבור עדיף מסגאול"ת ואי נימא כדעת השאג"א הנ"ל הרי יכולים לומר אז גם ברכות ק"ש כדי לקיים אז גם מצות סגאל"ת ולמשבק ק"ש לחודה בלא הברכו' לצה"כ. אך זה יש לדחות כי נראה דעת רב האי ז"ל שסובר שהברכות עיקרם אק"ש דוקא נתקנו ע' מ"ש בשמו התוס' בר"פ הי' קורא והרא"ש שם ובחידושי הרשב"א שם]

מעתה עדן לא עלתה ארוכה לקושיית התוס' על פרש"י דהא בעי למסמך גאולת"ע כר"י דקי"ל כוותי' אח"כ ראיתי בס' תמים דעים להראב"ד ז"ל שכ' ג"כ בסי' ר"מ שהיו יוצאין י"ח סגאול"ת בהברכות שאמרו עם הק"ש קודם צה"כ וי"ח ק"ש לא יצאו אז והיו החברים קורין ק"ש שנית בעונתה בצה"כ כל השלשה פרשיות וההמון היו יוצאים י"ח ק"ש בעונתה בפרשה ראשונה שקראו על מטתם וגם עליו תקשי קושייתנו זו]

(ה) הן אמת שיש מקום אתי לחלק בין סגאול"ת דשחרית לסגאול"ת דערבית והוא די"ל דהא דלא יצא י"ח סגאול"ת דשחרית עד נה"ח אין הטעם משום דתליא בהגעת זק"ש דוקא אלא הטעם משום דגאולה מעלייתא דהוה בצפרא במצרים [שכנגדה תקנו סגאול"ת דשחרית כמ"ש במכילתין ד' ב' ט' א'] בנה"ח הוה לפרש"י גופי' בכ"מ שפי' דהא דאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב וכו' היינו בזריחת החמה [ערש"י ריש פסחים ותעני' י' ב' וב"ק ס' ב'] ויליף לה בב"ק שם מקרא דלא תצאו וגו' עד בקר ולפרש"י בקר דהתם היינו נה"ח זמן יציאה אבל סגאול"ת דערבית שהיא נגד התחלת הגאולה שהי' להם מבערב כמ"ש שם ושם היתה מזמן שחיטת הפסח לעיני המצריים אלוה שלהם ושתקו ואע"ג דזמן שחיטת פסח הוא מחצות היום ואילך עכ"ז כל זמן דלא מישלם זמן תפלת המנחה לא הגיע עדיין גם זמן אמירת הברכות שנתקנו לת"ע לכן ע"כ מתחיל זמנם ג"כ מזמן התחלה ח"ע [אך ק"ק לפי"ז דא"כ באמת אמאי לא תקנו הסגאול"ת דאורתא בתפלת המנחה וי"ל משום דהפסח הי' נשחט אחר התמיד שנגדו נתקן תפלת מנחה]. כן יש מקום לכאורה לחלק ביניהם מסברא לפרש"י גופי' ויתיישב בזה קושיית התוס' הנ"ל אפרש"י דהכא דהא בעי לסמוך גאול"ה כתירוץ השאג"א הנ"ל דיוצאין י"ח סגאול"ת גם קודם הגעת ק"ש וקושייתנו על ד' השאג"א בעובדא דאבוה דשמואל ולוי לק"מ לפי"ז אמנם הגם שיש מקום לחלק כן מ"מ מנ"ל לחלק כן מדנפשין בסברא בעלמא בלא שום ראי' ע"ז מהש"ס ותו יש גם להקשות על חילוק זה דאי כדאמרי' דהאזהרה דלא תצאו וגו' עד בקר היינו עד נה"ח דוקא א"כ תקשי דהא לתרוויי' תנאי בין לר"א ובין לר"י דבמכילתין ט' א' פירושו דקרא מועד צאתך ממצרים היינו עה"ש דהא לכ"ע מעה"ש נעשה נותר וא"כ לר"א דדריש מועד צאתך ממצרים אתה שורף היינו