בנין של שמחה עח

הגב"ע דהב"ד דק"ק קרעמענטשוק שהובאה לפני וז"ל

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינן ואתא לקדמנא ה' יעקב ב"ר יוסף ואמר לנו בתו"ע באליו"ע בזה"ל אנכי הלכתי עם ר' משה ב"ר יואל הלוי מק"ק מסטיסלאוו על הבאיידיק לק' קרעמענטשוק על נהר דניעפר בימות הקיץ דשנת תקצ"ג. עד שבאנו לק' האראדושטעש הסמוך לקרעמענטשוק. ובשלנו שם. ובא ר' משה הנ"ל ולקח הקדירה. והעמידה על המדרגה תחתונה שסמוך להמים לקררה. ואנכי חפשתי המדרגה העליונה. ותיכף שעמד ר' משה הנ"ל על המדרגה ונטה לנהר. הוחלקו רגליו מהמדריגה ונפל לנהר והמדריגה נשמטה מתחתיו ונפלה למרחוק ונגעה בי. הבטתי אנה ואנה. ושמעתי קול נפילת ר' משה הנ"ל במים אך הנפילה עצמה לא ראיתי. ותיכף נאבד ר' משה הנ"ל אח"כ עליתי על הבאיידעק. וראיתי שצף ר"מ הנ"ל על המים וראיתיו בפניו והכרתיו. ורציתי ליתן לו השאסט. ולא קיבל. אח"כ שט מהבאיידעק ערך שלשה קלאפטער ויותר. ואח"כ ירד לעומק הנהר ולא ראיתיו עוד. עמדתי אנכי ור' שמעון בעל הספינה ור' בנימין מקרעצים לערך א' שעה וחצי ויותר והבטנו על הנהר למרחוק לכל צד. ולא ראינוהו כל הנ"ל הי' בסוף חדש סיון. ואח"כ לערך ג' שבועות וחצי מצאוהו בקרילאוו. ושלחו לקרעמענטשוק שיבואו להכירו ונסעתי אני ולא הראוהו לי עד שאמרתי עליו סימנים. ואלו הן. בעת שרחצתי עמו בנהר ראיחי שהי' על רגלו אחת כמדומה לי על רגל שמאל פצעים שהתחילו להתרפאות וניכר מקומם ונמצאו כדברי על רגל שמאל ב) הי' עליו ארבע כנפות מן דומע (פאסקוואטע טונקלע). ג) הלך במכנסיי' מן (לייווינט פארשיננע) ארוכים ד) הלך בזילעט ממוקטאן שחור עם קנעפלעך שחורים ביינענע אך לא מצאו רק קנעפל אחד וכנראה שמחמת שנתנפח מחמת המים הי' צר עליו הזילעט ומחמת זה נפרדו הקנעפלעך מהזילעט. ה) בכיס של הזילעט הי' לו סכין קטן עם שני קלינגלעך. גם הי' לו בכיס הזילעט כיס קטן. כל הנ"ל הגדתי בקרילאוו ונמצא כדברי

כל הנ"ל העיד ה' יעקב ב"ה יוסף הנ"ל ממסטיסלאוו בתו"ע באליונ"ע וע"ז באנו עה"ח יום ו' עש"ק יו"ד אדר שני תקצ"ד לפ"ק פ"ק קרעמענטשוק יצ"ו: נאום פסח בר"מ סג"ל זללה"ה מ"צ דפ"ק קרעמענטשוק ונאום נחום נח במ' משה ז"ל מ"צ דפ"ק הנ"ל. ונאום אורי במ' דוב בער זצ"ל כל זה העתקתי מלה במלה מגוף הגב"ע שתח"י בח"י הב"ד הנ"ל

ואשא לבבי אל כפים אל אל בשמים. טוב טעם ודעת למדני ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ואשתעשע בחקיך תמיד. אמן כי"ר

תשובה (א) הנה הסימן דהמכות של הרגל נראה ברור דעלה לחודה לא סמכינן כלל דאפי' אי נימא דעדיף קצת מארוך וגוץ דלא הוה סימן כלל לכו"ע כדאמרי' בהאשה בתרא (ק"כ ב') ובאלו מציאות (כ"ז ב') וגם אי נימא דסימנים דאורייתא וסמכינן אסי' אמצעי מ"מ סימן המצוי לא מקרי אפי' סי' אמצעי כדמוכח להדיא שם ושם דהברייתא דאין מעידין על השומא וכו' אוקמה רבא דכ"ע סימנים דאור' והכא בשומ' מצוי' בב"ג קמיפלגי. וכן להאיבע"א שם א' דכ"ע שומא אינה מצוי' בב"ג והכא וכו' הרי דלתרווי' לישני דהתם אי הוה מצוי בב"ג לא הוה סמכי' עלה. אע"ג דקיימינן התם למ"ד סימנים דאורייתא. ומכות ופצעים נראה שהוא מצוי בכמה אנשים וא"כ לא הוה אפי' סימן אמצעי ולא סמכינן עלה אפי' למ"ד סימנים דאורייתא [וע' בת' הר"ן סי' ע"א הביאו הב"י ומ"ש עליו הב"י בענין סי' צלקת ובתה"ד סי' רל"ט ובמ"ב סי' ס"ג ומ"ש עליהם הט"ז בסקל"א]. ואע"ג שמכוין העד באיזה אבר הם המכות. דכה"ג בשומא אי לאו משום ב"ג או משום דעשוי להשתנות לאח"מ הוה סי' אמצעי. דהא פרש"י ז"ל במציעא (כ"ז ב') בפלוגתא דשומא הנ"ל דמיירי שאמרו שומא הי' בו באבר פלוני [וע"כ דבב"ג היא מצוי' באותו אבר ממש] ובנ"ד הא א' העד שכמדומה לו שהמכות הם ברגל שמאל וכנראה שקרוב לודאי הי' לו זאת. וכן נמצא מ"מ נראה דמכות שכיחי טפי משומא בהרבה בני אדם. ולכן אפי' אם העיד באיזה אבר הם לא מקרי סימן אמצעי. ואפי' בצלקת כ' הט"ז שם דהוא שכיח בהרבה ב"א אלא שאם מצמצם ומכוין מקומו בפרטיות באותו האבר עצמו אז הוה אפי' סימן מובהק ביותר ע"ש. וכל שכן מכות בעלמא ודאי דמצוי טפי: **(הגה"ה וסי' מובהק ביותר דסמכי' עליה אפי' אם סי' דרבנן כמ"ש הנמ"י ביבמות שם והתוס' (קט"ו ב') ד"ה וקאמרי ושם (ק"כ א') סד"ה אמר רבא וכמו שהוכיח הב"י בר"ס י"ז מהש"ס ע"ש. והוסכם כן מכל הפוסקי' הלכה רווחת [וע' ב"י שם ונוראות להפליא על שהוכרח שם להביא ממרחק להוכיח היכן ס"ל להרי"ף כן. דהלא כן מבואר להדי' במקומו מדהביא הרי"ף ל"ב דרבא שם ושם דכ"ע סי' דרבנן ובשומא ס"מ קמיפלגי וכו' ע"ש] הוא דוקא כשלא ימצא רק בא' מאלף והוא דבר זר ומופלג מאד כמו שכ' הב"ש ס"ק ע"ב בשם המ"ב. והסכימו כן כל האחרונים. ועיינתי בח' המ"ב בסי' ס"ג וראיתי שכ' זה רק מסברא דנפשי' ומהתימא שלא הביא ע"ז ראיה ברורה ומוכרחת מהש"ס במקומו וכמ"ש משום דאל"כ מאי איכא בין סי' אמצעים דהוו דרבנן להך ל"ב דלא מקרו סי' אלא כשאינם מצוים כנ"ל לס"מ ביותר דהוו דאו' גם להך לישנא. ולא עוד אלא שכ' שם וז"ל ולפיכך מוכרחים אנו לומר דסי' רושם וכה"ג דשכיחי הרבה חשובים סי' בינונים וכו' ע"ש והוא נגד הש"ס לגמרי דמוכח להדיא דבשכיח טובא לא הוי אפי' סי' בינוני וגם הוא סוחר בזה ד"ע שכ' שם למעלה מזה וז"ל אבל רושם שתחת העין לא שכיח כלל עכ"ל הרי שכ' בעצמו דלא שכיח

כלל

)** (ב) ותו אמינא. דכיון דאמרי' התם (ק"כ ע"ב וקכ"א א') דמיא מרזו מכה. ופרש"י דמקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח. וכ"פ הפוסקים דאי איכא מכה בפנים [ועט"ז ס' קל"ג] משתנ' עי"ז במים צורת הפנים ואין מעידין. [ובעניותי נפלא בעיני על הרמב"ם בפי"ג מגירושין הכ"ב שלא הזכיר כלל הא דאם יש מכה בפנים אין מעידין. ומפרשיו לא העירו בזה כלום] וא"כ כ"ש הוא לפענ"ד שצורת וענין המכה עצמה משתנה במים והו"ל כההיא דאמרי' התם בדק"כ סע"א) ובאלו מציאות שם לחד לישנא דמ"ד אין מעידין על השומ' היינו משום דסב' דשומא עשוי' להשתנות לאחר מיתה. וגם לל"ק התם דאמר דפליגי אי מצוי' בב"ג או לא. וכן לל"ב דפליגי אי הוה ס"מ או