בנין של שמחה עו

דמיעוטא לחוד [אך מד' התוס' הנ"ל נראה להדיא דס"ל דג"ז הוה מיעוט המצוי מדאייתו ראי' לזה מרוב גוססים ודבריהם אלו באמת קשים להולמם לענ"ד] ועכ"ז אמרו דגם צו"מ לכתחי' אסור הרי מוכח דגם במיעוטא דל"ש אסרו

(יא) ולשיטת ר"ת שהביא הרא"ש בשמו בפ"ק דחולין סט"ז דלהכי לא אמרינן ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן סמוך מיעוטא לחזקת איסור שבחיי' משום דהוי מיעוט שאינו מצוי ע"ש משמע דאי הוה מיעוט המצוי אמרי' סמוך וכו' אפי' לרבנן דר"מ (ע' במכילתין קי"ט א') לפי"ז י"ל אולי דבהא הוא דפליג ר"א וכן ר"נ שם ע"ב שאמרו דצו"מ שרי במשאל"ס עם סתמא דהש"ס דאמרה על שניהם ולא היא כו' ויתיישב בזה גם לישנא דהש"ס דאמר ול"ש צו"מ כו' דיעבד אין לכתחי' לא דלמאי צריך להאריך בלשונו ולומר דיעבד אין שאינו שייך להענין כלל לכאורה אמנם נראה לומר דר"נ ור"א הוו סברי דאיסור דמשאל"ס בלכתחי' הוא משום דהוי מיעוט המצוי כמ"ש התוס' הנ"ל בפ' החולץ והמרדכי ריש האשה בתרא וסמוך מיעוטא לחזק"א א"א ואסור מדינא ודהקילו בדיעבד ע"כ הוא משום דבעיגונא הקילו בדיעבד דלא נימא סמוך וכו' כמ"ש המרדכי שם וא"כ צו"מ דרוביי' אם איתא דסליק קלא אית לי' א"כ במשאל"ס ושהא עד כדי שת"נ הו"ל מיעוטא דל"ש כנ"ל וא"כ ל"א בי' סמוך כו' כמו ברמא"ש נ"ל להכי שרי בצו"מ גם לכתחילה כיון דלא אמרינן בי' סמוך כו' כמו בשאר אינשי בדיעבד אבל סתמא דהש"ס ס"ל דגם בשאר אינשי נמי מיעוטא דל"ש הוא שינצלו ומדינא לא אמרי' בהו סמוך כו' אלא שאפ"ה אסרוה חכמים לכתחילה עכ"פ לחומרא בעלמא משום חומר א"א ולזות שפתים כשינויא בתרא דהמרדכי שם וא"כ אין שייך לחלק בין אינש דעלמא לצו"מ בלכתחילה ולענין דיעבד לחוד הוא דאוקמייהו אדינא דלא אמרי' בי' סמוך כו' ושריא ועפ"ז אפשר לומר נמי דלהכי לא א' רב אשי למילתי' הא דצו"מ שרי אלא במשאל"ס דווקא ולא גבי שום חד מהנך דמיתני במתני' ובבריי' דאין מעידין עליהן משמע ודאי דבכל הנך פשיטא לי' לרב אשי דגם בצו"מ אסור והיינו כמש"ל באות ט' ובסמוך משום דאע"ג דרובייהו דצו"מ אי סליק קלא אית לי' מ"מ מיעוט המצוי הוא דל"ל קלא ואמרי' בי' סמוך וכו' ואסור [וגם לרוב הפוסקים דסברי דלרבנן דר"מ לא ס"ל סמוך וכו' מ"מ כיון דמיעוט המצוי הוא אחמרו בי' רבנן מטעמים הנ"ל] אבל במשאל"ס דגם דאינש אחרינא הוא רק מיעוטא לחוד וא"כ בצו"מ הו"ל מיעוטא דמיעוטא ובזה כ"ע סברי דלא אמרינן בי' סמוך וכו' ולהסוברים דרבנן דר"מ לא ס"ל סמוך וכו' מ"מ הוה ס"ד דבכה"ג לא אחמרו רבנן כלל גם בלכתחילה ולכן הוה ס"ד למשרי בי' וכנ"ל]

(יב) עוד י"ל באנפא אחרינא במאי פליגי ר"נ ור"א עם סתמא דהש"ס דקאמר ולא היא וכו' ויתיישב גם לפי"ז לישנא דהש"ס שהאריך בלשונו ל"ש וכו' דיעבד אין וכו' והוא דר"א הוה דייק באמת דמדלא קתני אסורה לעולם [וכדדייק לה הר"א מווראדין לפי האמת לדינא] ע"כ היינו משום דאח"ז מרובה שלא נודע ממנו ואבד זכרו שרי באמת משום דאי סליק הי' נודע ממנו בהמשך זמן מרובה וא"כ ממילא נשמע מינה דבצו"מ גם לאלתר שרי מהך טעמא גופי' דצו"מ אי איתא דסליק לאלתר קלא א"ל כבשאר אינשי לזמן מרובה ע"ז השיב סתמא דהש"ס לדחות ראייתו וקאמר ולא היא אלא דלהכי לא קתני אסורה לעולם משום דרצה להשמיענו בזה דבדיעבד שריא ולא שכוונתו בזה להשמיענו חילוק בין לאלתר לזמן מרובה ובין שאר אינשי לצו"מ ואם נימא הכי נדחה בזה לגמרי דינו של הר"א מווראדין מכל וכל דהא לפי"ז דחה לה הש"ס גופי' להך דיוקא

עי"ל באופן ג' כל הנך ג' דקדוקים שדקדקנו והוא דהא לכאו' ק' טובא דנראין התרי מימרי דר"א כסותרין זא"ז דהכא אמר ר"א דבצו"מ אפי' לכתחילה שריא וא"כ בע"ב בעובדא דחסא לל"ק אמאי קאי ר"א גופי' עלה ש"מ הא דא' רבנן משאל"ס אשתו אסורה אי נסיב לא מפקינן לה הא חסא גברא רבה הוה כדא' שם לל"ב [וזה ודאי לא מסתבר כלל למימר דהתרי לישני דר"נ שם פליגי במציאות אי הוה חסא גברא רבה או לא] וא"כ הא ס"ל לר"א גופי' הכא דבצו"מ אפי' אי הות אתי' איתתי' למשאל אורי נמי מורינן לה לכתחילה דתנסב וצ"ל ע"כ דל"ק דבעובדא דחסא סבר דלא א' ר"א מעולם דבצו"מ גם לכתחילה שריא ודאמר הכא דר"א אמרה סובר כל"ב דהתם דעובדא דחסא הוה דאנסבה ר"נ לכתחילה ומשום דבצו"מ גם לכתחי' שריא כדאמר שם לל"ב וסובר ג"כ כר"נ ותרי מ"ד נינהו אליבא דר"א ע"ז השיב סתמא דהש"ס אמ"ד דר"א א' דבצו"מ שרי גם לכתחילה והיינו כמ"ש משום דסבר כל"ב דהתם דעובדא דחסא הוה דאינסבה ר"נ לכתחילה ולא היא וכו' ור"ל דלאו הכי הוה ההוא עובדא אלא כדא' התם לל"ק דבעצמה אינסבה לא עפ"י הוראת ר"נ ולא נשמע מהך עובדא מדלא אמרו לה ול"מ אלא דדיעבד שריא אבל בדין לכתחילה לא נשמע מזה שום היתר גם בצו"מ ופליגי מימרא דר"א דהכא עם סתמא דהש"ס דקא' ולא היא וכו' בעובדא דחסא היכי הוה אי כל"ק או כל"ב ולה"נ הוצרך להאריך ולומר דדיעבד אין לכתחילה לא ולה"נ אמרה ר"א אדין דמשאל"ס משום דעובדא דחסא הכי הוה

(יג) תבנן לדינא דלפי מה שהוכחנו בס"ד דע"כ דלא פלוג רבנן בתקנתם וגזירתם במים שאין להם סוף וגזרו גם אפי' היכא דהוא מיעוטא דל"ש שינצל או שבאמת כל הניצולין במשאל"ס הם מיעוטא דל"ש כלל וכמש"ל אות י' אין מקום כלל לפענ"ד לדעת הר"א מווראדין ז"ל ולפי עניות דעתי להביא עוד סמוכות לדעת כה"פ ז"ל החולקים על הר"א מווראדין ז"ל מעובדא דשני ת"ח (קט"ו א') דקאמר הש"ס ותסברא משאל"ס נינהו ומשאל"ס אשתו אסורה אלא ה"ד דאמרי אסקינהו קמן וכו' ור"ל דע"כ הכי מתוקמא דאל"כ אין סברא להתיר כדמוכח לשון ותסברא ואי כד' הר"א מווראדין היכי מכריח הש"ס דע"כ לא מתוקמא אלא באסקינהו קמן הא איכא לאשכוחי שריותא כשהי' בזה אומדנות מוכיחות ואחר עבור ג' או ד' שנים וא"כ דלמא באמת בעובדא דשני ת"ח הי' גם אומדנות המוכיחות ואחר זמן מרובה הוא דשרי רבי לנשותיהן והתנא דבריי' לא חש לפרש זה משום דלא איירי בה אלא בא רק להשמיענו הך דינא דהשיאן רבי עפ"י עדות נשים א"ו דלא פלוג רבנן ואסרו לעולם ובכל גווני