בנין של שמחה עג

הך דסימנים בגופו ובכליו דלא מהני אלא בהלכה כ"א במצאוהו הרוג או מת ולא הזכירו בכל הדינים שזכר שם לעיל מזה מהי"ו עד הכ"א. וע"כ דלאו אסימנים גרועים דגופו וכליו כ' דלא מהנו. והם ארוך וגוץ וחיוורי וסומקי דא"כ גם בכל הדינים שמהי"ו עד הכ"א נמי ודאי דלא מהנו והי"ל להזכירם גם התם. אלא ע"כ דר"ל סימני' אמצעיים דבהו מיירי התרי לישני דרבא. והיינו משום דס"ל לחומרא דסימנים דרבנן (וע' בתשו' שאחר זה באורך בס"ד בגוף הדין אי סמנים דאורייתא או דרבנן. ובדעת הרמב"ם בזה) ולכן במצאוהו הרוג או מת דמדאורייתא הוא בחזקת חי לגמרי ואזלי' בתרה אפי' לקולא לענין גט כדאי' במשנ' גיטין (כ"ח א) דאפי' הניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא חי וכן הנך תלתא דר"א בן פרט' דבמתני' שם ע"ב שהן בחזקת חיים ואפי' לקולא וסימני גופי' וכליו אתו לאפקי' מחזקת חיים דאוריי' נקט לחומרא כל"ב דרבא אבל בראוהו נטבע במשאל"ס ושהו עליו עכ"פ עד כדי שת"נ דמדאוריי' הוא בחזקת מת לגמרי כמש"ל וכן מגוייד וצלוב וכל הנך דמנו התם הרמב"ם מהט"ז עד הכ"א דכולם רובן למיתה וכל עיקר איסוריי' הוא רק מדרבנן שפיר איכא למיסמך אל"ק דרבא לקולא דמהני סימנים אמצעים וא"כ מוכח ממילא דס"ל גם להרמב"ם דבפלוגתא דהתרה בענין ההכרה הלך אחר המחמיר אם האיסור הוא מדאו' כל"ק דבכורות שם

(ד) אלא שי"ל דהא לפמ"ש עכ"פ הרי יצא לנו מד' הרמב"ם גופייהו הנ"ל דבמשאל"ס עכ"פ שפיר סמכי' אסי' אמצעים משום דאיסורו דרבנן וא"כ ע"כ דס"ל דבמשאל"ס אזלינן לקולא בפלוגתא דהתרה גם בענין ההכרה כהאיבע"א דשם ולא אשכחן דליפלגי עלי' בהא הרי"ף והרא"ש דאינהו לא מיירו אלא באיסור דאו' כגון במצאוהו הרוג או מת אבל לא במשאל"ס ודכוותיי' שרובן למיתה ולמה לנו לחלק בזה את השווין וא"כ הרי יש קצת מקום לסמוך אהר"א מווראדין הנ"ל להקל

אמנם עכ"ז לא הונח לנו בזה דהא דאזלינן בדרבנן בתר המיקל היינו רק יחיד נגד יחיד או רבים נגד רבים אבל לא ביחיד נגד רבים והרי כאן רבים חולקים אהר"א מווראדין כמו שהביא המרדכי שם אך הגאון ר"א מזרחי ז"ל (הביאו הח"מ בס"ק ל"א) הביא ראי' דבשעה"ד עכ"פ אזלינן לקולא בפלוגתא גם ביחיד נגד רבים גם באיסו' דאוריי' ממתני' דעדיות פ"א מ"ה ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הל' אלא כד' המרובין שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו (עח"מ שם וב"ש סקמ"ו) ולפי"ז בנ"ד אם היא ילדה וסתמה רדופה להנשא אולי מקרי שעה"ד. א"כ לכאורה יש לסמוך בזה אהר"א מווראדין גם נגד רבים החולקים עליו אמנם לענ"ד אין ראייתו זו של הר"א מזרחי ז"ל מכרעת כלל דהא לפי' הרמב"ם שם שפי' דהיינו בדיעבד דוקא כשכבר עשו ב"ד כדעת היחיד וכן לפי' השני של הראב"ד שם שפי' דהיינו שאם יראה לב"ד האחרון דברי היחיד יכולים לסמוך עליו כדאשכחן שאמורא פוסק לפעמים כיחיד נגד רבים משום דמסתבר לי' טעמי דהיחיד ופי' זה תפס שם לעיקר אין ממשנה זו שום ראי' (אלא שי"ל שגם לפי' זה דהראב"ד יש להוכיח זה עכ"פ מהתוספתא שהביא הראב"ד שם ע"ש וצ"ע) ורק לפי' הראשון של הראב"ד שם שפי' שר"ל דבשעת הדחק יכול לסמוך על דברי היחיד יש להביא קצת ראי' א"כ הא אין הראי' מוכרחת עכ"פ. כיון שהוא בעצמו פירשה בדרך אחר ותפסו לעיקר כנ"ל וכן לפי' הרמב"ם ג"כ הא אין ראי' כנ"ל

(ה) אמנם עדיין יש מקום אתי לשריותא דאתתא דא דנ"ד משאל"ס אם שהא עליו עכ"פ עד כדי שתצא נפשו איסורו הוא ודאי מדרבנן לחוד לכ"ע כנ"ל ויש להביא ראי' לכאורה דבשעה"ד מצינן למסמך אפי' אדברי יחיד נגד רבים ממאי דאמרי' בפ"ק דנדה (ו' ב') דאמר רבי כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעה"ד אע"ג דרבים פליגי עלי' משום דלא אתמר הלכתא בהדיא לא כמר ולא כמר ע"ש והתם בטומאת מעל"ע שבנדה איירי דהוא מדרבנן **(הגה"ה מב"ה על מדוכה זו כבר ישב הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת הוראת או"ה ע"ש באורך:)** וגם ממה דאמרי' בפ"ק דברכות (ט' א) אריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשה"ד לצאת י"ח ק"ש דלילה אחר עה"ש קודם הנץ ואע"ג דזמן ק"ש הוא דאורייתא מובשכבך אולי סובר ריב"ל כשמואל שם (כ"א א') דק"ש גופי' דרבנן היא או י"ל בפשיטות דהא ק"ש עצמה אין איסור בדבר לקרותה גם אחר שעברה זמנה דתיהוי כקורא בתורה והנפקותא הוא רק לענין הברכות דק"ש דאי עדיין זמנה שרי למימר עלה אז גם הברכות ואי עברה זמנה אסור לומר אז הברכות ואע"ג דבק"ש דשחרית הא תנן בהדיא דגם הקורא מכאן ואילך שעבר זק"ש לא הפסיד הברכות כדמפרש עלה בבריי' שם וע"כ הטעם הוא כמ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' מ"ז וס"ט בשם הגאונים ז"ל משום דברכות עיקרן לאו אק"ש נתקנו. הא באמת גם שם פסק ר"ה גאון ז"ל דרק עד ד' שעות דעדיין הוא זמן תפלת השחר הוא דשרי לומר אז ברכות ק"ש אבל לא אח"כ. וא"כ גם כאן דזמן תפילת ערבית כבר עברה מעה"ש ולא הי' רשאי לומר הברכות רק משום דבשעה"ד סמכינן אר"ש דסובר דעדיין זק"ש הוא עד הנץ לכן שריא לדידי' למימר אז הברכות ומשום דברכות ק"ש הם דרבנן לכן מצינן למסמך בשעה"ד אר"ש נגד רבים דפליגי עליו משום דלא אתמר הלכתא בהדיא לא כמר וכו' [ואולי יש להסמיך מזה דעת רה"ג הנ"ל להוכיח דינו הלז מזה דאלת"ה קשה טובא למאי נ"מ בענין כלל לסמוך אר"ש דוקא ומשום שעת הדחק דוקא הא גם בלא"ה תהוי הק"ש כקורא בתורה והברכות נמי הא לא הפסיד גם אי עברה זמנה כנ"ל אלא ודאי מוכח דלא הפסיד הברכות רק עד זמן תפלה אלא שבאמת הוכחה זו בקל יש לדחותה די"ל דברכות ק"ש דערבית שאני דלהכי לא מצי למימרינהו לרבנן דר"ש אחר עבור זמן תפלת ערבית מעה"ש משום דנוסחייהו מעריב ערבים וגולל אור וכו' לא שייכים כלל אחר עה"ש דהוי אז יום לכל מילי כדתנן בספ"ב דמגילה משא"כ ברכות ק"ש דשחרית דנוסחתם שייך כל היום י"ל דאפשר דזמנה כל היום] ואיך שיהי' עכ"פ הא ודאי ע"כ דהנפקותא הוא רק לענין הברכות דק"ש ומשום דהברכות הן דרבנן לכן שרי למסמך בהו בשעה"ד ואיכא אר"ש אע"ג דרבים פליגי עלי' **(הגה"ה מבה"מ ואע"ג דאי נימא דעבר זמנן הו"ל ברכה שאינה צריכה)**