בנין של שמחה עא

שא"י אם תחתיו או קודם ע"ז שייך שפיר למימר דמוקמינן לה בחזקת בתולה כל מה דמצינן לאוקמה ואמרי' דתחתיו נבעלה משא"כ כאן דאמרי' אימר דכלו בתולי' ממילא כפי טבע גופה שעשוי להשתנות בזה ממילא לפי רוב השנים היוצאין ולא נבעלה כלל וליכא נפקותא כלל אי כלו ממילא תחתיו או קודם לזה ודאי דלא שייך בזה כלל הך חזקה מה שהיתה מעיקרא בקטנותה ונערותה בחזקת בתולה ומעתה נשאר רק חזקת כשרות לכהונה ולכן תני בבריי' שם דא"ל טענת דמים ויותר הי' נראה לומר דלא דאיכא בוגרת דבתולי' כלין לגמרי אלא דמתמעטין הבתולים כ"כ עד שלמיעוטן מתחפין בש"ז ואינה ניכרת וכדחיישינן לה לחומרא לענין שצריך פרישה כמ"ש בטוש"ע י"ד סי' קצ"ג ולפי"ז הוה נמי א"ש טפי דלא תפלוג הך בריי' אבריי' דיבמות הנ"ל דס"ל ע"כ דכל בוגרת י"ל מקצת בתולים [דאל"כ היכי שריא בוגרת לכ"ג אי אמרי' דאפי' מקצת בתולים סני דעכ"ז הא מידי ספיקא לא נפיק דלמא היא מאותן בוגרות דכלו בתולי' לגמרי והוי ספיקא דאוריי' והיכי שרינן לי' למינסבה לכתחילה ואי דנימא דמיעוטא הוא אותן שכלו בתוליהם לגמרי ולא חיישינן להו דא"כ תקשי בהך בריי' דכתובות הנ"ל דלגי' ר"ח ס"ל הך בריי' ע"כ דפלגא ופלגא הוא וע"כ דפליגי אבריי' דיבמות אבל הא ל"ק דא"כ לוקמי הש"ס ביבמות שם פלוגתיי' דר"מ עם ר"א ור"ש בהא ור"מ לשיטתי' דחייש למיעוטא משום דאיכא למימר דאותן שאין להם בתולים הוו מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש לה] ולפי"ז הא ודאי דלא שייך כלל חזקת בתולה דמעיקרא דהא אמרינן דהשתא נמי בתולה היא אלא שנתמעטו בתולי' ולא מינכר בהש"ז ואוקמינן לה אחזקת כשרות לכהונה ולכן קאמר בבריי' דאין לה טענת דמים כלל אפי' לאוסרה עליו ומעתה כיון דקשין גירושין ובפרט דהא ודאי דאינו נאמן בזה להפסידה תוספת כתובתה אלא עיקר כיון דמכחישתו הגירושין יותר קשין לזאת הי' אפשר לצדד היתר כנ"ל הגם דבש"ע אה"ע סי' ס"ח סתם כפרש"י וגירסתו בכתובות שם. הרי הרשב"א בת"ה שהביאו הב"י ביו"ד סי' קצ"ג והרא"ש בפ' תינוקת ס"ל בהדיא כר"ח ע"ש וכן משמעין קצת ד' הטור שכ' ואפי' בוגרת שכלו בתולי' [ויש לדון בזה בד' הטור וש"ע באה"ע סי' ס"ח עם הטור ביו"ד הנ"ל והב"י שהשמיט בש"ע בי"ד שם ואפי' בוגרת וכו' ודעת לנבון נקל]

אמנם באמת אאל"כ דכבר הורה הנסיון והתפרסם מאד דבזמנינו ומהרבה דורות שלפנינו כל הבוגרות גם אם היא בת עשרים שנה ויותר י"ל בתולים הניכרים לעין וע"כ לומר או דמזה מוכח גי' רש"י או דנשתנה הטבע גם בזה [וכמ"ש התוס' והרא"ש בפ' א"ט (מ"ז א') (וע' מג"א סי' קע"ג] ולפי"ז ודאי דמעיקר הדין בנ"ד שוי אנפשי' חד"א ולא הי' צריך מע"ל לשתי ספיקות לאיסורא בנ"ד. הגם דלפמ"ש הח"מ בסי' ס"ח דבזה"ז שמקדשין תחת החופה ומיד תוך ז' ימי המשתה בועל ב"מ ואין הכלה מתייחדת עם שום אדם אינו מצוי שתזנה תוך זה הזמן **(הגה"ה מב"ה אמר ב"ה בגליון הח"מ שלי כתבתי דאישתמיט לי' ולהב"ש שכ"ה להדיא בר"ן רפ"ק דכתובות ד"ה ולפיכך כו' עיין שם)** ותולין במצוי כשלא נמצא לה בתולים דודאי זינתה קודם הקידושין ולפ"ז הוה צריכינן ודאי בנ"ד למה שגם אם זינתה קודם הקידושין עכ"ז אסורה משום דרוב העיר ורוב סיעה וכמעט כולם העיר שהיתה שם מקודם פסולין אצלה עכ"ז אין צריכין לזה בנ"ד שכ' רומע"ל שביאה ראשונה הי' ערך כחמשה שבועות אחר החופה וא"כ גם לדידן איכא לספוקי בה דאימר תחתיו זינתה לפ"ד הבעל גם אם הי' רוב העיר ורוב סיעה כשרים אצלה עכ"פ איך שהוא גם דעתי מסכמת שלפ"ד הבעל שוי' אנפשי' חד"א אך עיקר הענין מצד עצמו תמוה מאד מה שאומר שלא בא עליה אותה הלילה. אחר שהוסכם בינו ובין אבי האשה להבחין עוד אך הפעם בליל טבילה זו א"כ מפני מה לא בא עלי' אז ובפרט דהגם דרז"ל אמרו דבתר דבעיל ביאה ראשונה תו לא תקיף יצרי' כ"כ ומצי מוקים אנפשיה ר"ל רק דיכול להיות במציאות דמוקי אנפשיה אבל ודאי דאינו מצוי כ"כ ובפרט דבזה"ז גם רוב ע"ה יודעים דבליל טבילה הוא בעילת מצוה. וכנראה לעין שיש דברים בגו. והגם דמעתה גם אם יאמר ששקר ענה בה והאמת שבא עליה אותה הלילה תו לא מהימן בתר דשוי אנפשי' חד"א בדבריו הראשונים. עכ"ז עדיין יש פתח תקוה להיתר עפ"י דרישה וחקירה ברורה בזהירות גדולה בהדברים שלא ילמוד מתוכם לשקר. אולי יתברר עי"ז שהערה בה עכ"פ ונראה מד' רש"י ז"ל בסוגיא דפ"פ בד"ה מאי לאו דגם ע"י העראה יכול להיות ששיבר בתולי' והוציא דם בתולים. ואז הוות שריא ליה לענ"ד דאנן נתרץ דבריו הראשונים דמשום דרק הערה בה סובר דאינה ביאה כלל שעי"ז יצאו הדמים וכ"ש בבחור וכעין דמחלק ר"א התם (י' ע"א) בפ"פ בין בחור לנשוי וה' ישפות לו שלום כנפשו ונפש ידידו הד"ש: סימן ג נוסח גב"ע בעסק עגונה שנטבע בעלה שהוגבה בק"ק קריטשוב ונשלח אלי לעיין בשריותה וז"ל

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינן ואתא לקדמנא ר' יעקב בר אשר ענזיל ואסהיד בפנינו איך שהייתי בעיר ריגא והלכתי חוץ לעיר לראות הבאיידאקין שקורין [שטרוהעש] שעל שפת נהר (דוינא) וראיתי את ר' אפרים פישל ב"ר שלמה הלוי הלך מכלי אל כלי על הנסר שמכלי אל כלי. והלך במרוצה על הנסר ונשמט הנסר מהכלי ונפל ר' פישל הנ"ל אל הנהר דווינא. וראיתי שהושיט את ידו ותיכף נפל לעומק המים. ועכבתי שם על הנהר כמה שעות עד שנתאספו אנשים ובקשו אותו ולא מצאו דאתי לידם רק שמצאו הכובע שלו והיארמילקע שלו ור' פישל הנ"ל הי' מלובש בבגדים כבדים. והמקום אשר נפל שם היה עמוק בערך שבעה קלאפטער כל הנ"ל הגיד ר' יעקב ב"מ אשר אנזיל הנ"ל בתו"ע בפנינו ב"ד הח"מ ולראי' באנו עה"ח יום ב' י"ט כסליו תקצ"ד לפ"ק פה ק' קריטשוב יצ"ו: נאום יעקב בא"א מ' דוד זצלה"ה מ"ץ דק' הנ"ל ונאום יצחק בא"א מ' שמואל זצ"ל ד"ץ דק' הנ"ל ונאום יעקב בא"א מ' ארי' ליב זצללה"ה ד"ץ דק' הנ"ל

תשובה הנה דעת הראשונים והאחרונים ז"ל דאיסורו דמים שאל"ס אם שהה עליו עכ"פ כדי שתצא