בנין של שמחה ע

שישכור לה דירה הגונה עם שומר כנ"ל [גם לדעת הרמב"ם כנ"ל] וגם שיתן לאביה או משפחתה בטחונו' ראוים על מזונו' ורפואות סך כפי ראות עיני ב"ד הגון ומפורסם [לדעת הראב"ד והרמ"ה והרשב"א שהוקבע הלכה כמותם כנ"ל] וגם שיחזיר לה כל בגדי' ותכשיטי'. אם לא יקיים כ"ז הרי חרגמ"ה עליו במקומו עומד ואין מועיל כלל ע"ז התרת מאה רבנים. וכמבואר להדיא בגוף התקנות המועתקים בסוף ת' מהר"ם מרוטנבורג ובתשו' מהר"ם מינץ ובכלבו עיי"ש. וכן הביאו הח"מ והב"ש בסי' קי"ט בשם הב"ח וע' בת' ב"ח הישנות סי' צ"ג. וגם הגט שסדרו לר"ש הנ"ל אינו כלום להתירו עי"ז לישא אחרת בלא ההשלשה והחזרה הנ"ל כיון שלא נמסר הגע לידה בעת חלימתה עכ"פ וברצונה דוקא. וגם צרוף מאה רבנים אינו מועיל בזה מלבד מה שיש לפקפק הרבה בענין שם המקום כנ"ל. וכ"ז פשוט וברור

אך לטפויי קאתינא בנ"ד דגם אפי' אם יקיים עתה ככל הנ"ל עכ"ז עדיין חל עליו חרגמ"ה מלישא אחרת עלי' עפ"י התרת מאה רבנים שקיבץ או יקבץ עפ"י הגב"ע הנ"ל דנלע"ד דכיון דהתקנה והגזירה כך היתה שלא יהא היתר לגזירתו זו דשתי נשים גם ע"פ מאה רבנים אם לא באופן כשיראו טעם מבורר דוקא להתיר כמבואר להדיא בת' מהרמ"מ ומהר"י מינץ ובכלבו שם. א"כ בנ"ד שכל סמיכות המאה רבנים המסכימים לר"ש הנ"ל הוא אך רק על הגב"ע שמראה להם ר"ש שהיא שוטה גמורה ושאינה בת רפואה מעתה. ואם אמת הדבר שעדיו הנ"ל הם מאנשי ר"ש היושבים על אדמתו. וכפי שידעתי הטיב בירור ענינו עם אנשיו הנ"ל עפ"י דיניהם שבידו לדחות לגמרי מעל אדמתו את מי ומי שירצה בכל עת וגם ללחצם ולנוגשם בעניניו אתם. ומוכרחים לעשות ולקיים ציוויו עליהם ופקודתו תשמור רוחם. ברור לענ"ד שאין בעדותם כלום בדבר עניניו והוא דהנה ודאי דלא עדיף עדותם לו מעדות משרת ובן בית להבעה"ב שלו וכבר כתבתי לעיל בחלק ח"מ סי' א' דדעת האו"ת והעיר שושן להכשיר ודעת הסמ"ע והש"ך [וכן נראה להדיא דעת הר"י ן' מיגש והרמב"ן ז"ל. ושכן יש לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ג"כ] דפסולים. והעליתי שם דהעיקר להלכה כדעת הסמ"ע והש"ך ז"ל שמשרת וב"ב פסולים להעיד להבעה"ב שלהם וע' בנו"ב קמא חאה"ע סי' כ"ז עש"ה. ומעתה ודאי דאנשי ר"ש הנ"ל היושבים על אדמתו דפשיטא דלא עדיפי ממשרת פסולים המה להעיד לר"ש לענ"ד. וגם אין יכול ר"ש לטעון בזה קים לי כהע"ש והאו"ת נגד הסמ"ע והש"ך והנו"ב. כיון דסוגיא דעלמא עתה כוותייהו אזלי. וכ"ש נגד הר"י מיג"ש והרמב"ן. כיון שהע"ש לא ראה דבריהם כמ"ש שם. ולפי מה שכתבתי שם גם הרמב"ם סבר הכי וגם דהאו"ת גופי' בסי' צ' דחה ראייתו מד' הרמב"ם דפ"ד מה' גזילה ע"ש. אך מחמת שבימיו או באתרי' הוה עמא דבר להכשירם לכן נטה הוא ז"ל לפירושו בסי' ל"ב בד' הרמב"ם. ועתה בזה"ז אדרבה גם סוגיא דעלמא שלא להכשירם וא"כ הרי אפס מקום בזה גם לטענת קים לי

העולה מדברינו להלכה. שהגט הנ"ל שנסדר והושלש ביד אחד בלא השלשת הכתובה ותוספת ובלא בירור גמור כד"ת בב"ד הגון ומפורסם שאפס תקוה לרפאותה עוד מחולי זה ושאין כח בבן דעת לדור אתה. ובלא שישכור לה דירה הגונה לפי כבודו או לפ"כ בני משפחתה אם הם רגילין בגדולות יותר ממנו לפי ראות עיני ב"ד הגון וגם על רפואות באם לא יברר ר"ש כד"ת שאינה בת רפואה עוד. וגם שיחזור לה כל בגדיה ותכשיטיה. אם לא יקיים ככל הנ"ל תחילה דודאי דאין הגט כלום ואין בו ממש כיון שלא נמסר בידה בעת חלימתה עכ"פ וברצונה דוקא וחרגמ"ה עליו במקומו עומד מלישא אחרת עליה ואין מועיל כלל ע"ז התרת מאה רבנים. וגם לא להפקיע אפי' זכות אחד מזכיותי' הנ"ל. וגם מחמת שם נהר שצריך לכתחי' לכותבו. ובמקום שסדרו הגט הלז אין שם הנהר ידוע כלל. וכ"ז שלא נמסר ליד האשה מקרי לכתחי' ואם היה הגט למראית עין קרוב הדבר שימצא בו עוד איזה פסולים דודאי לא איסתייע להו מלתא להמסדרים ההדיוטים לסדרו כהלכה ובפרט מה שיש לפקפק בשם המקום שסדרו בו הגט ולזאת אחר שיקיים וגם יברר כנ"ל. יהא צריך אז גט אחר מחדש כהלכה עפ"י ב"ד הגון. וגדולה מזו אני אומר שגם אפי' אם יקיים ויברר כפי האמור. או שיתפשר בטוב עמה ועם אביה. עכ"ז עדן חל עליו חרגמ"ה וב"ד מלישא אחרת עלי' עפ"י התרת המאה רבנים עפ"י הגב"ע הנ"ל מאנשיו. כי אין ממש בהגב"ע הלז כמ"ש למעלה. ויהא צריך אז גב"ע מחדש והתרת מאה רבנים מחדש עפ"י הגב"ע הכשרים דוקא ופשיטא שבינו ביני עד שיתפשר עמה הוא מחוייב בכל חיובי האיש לאשתו: סימן ב ב"ה יום ג' ז' אלול תר"א לפ"ק להרב המופלג ס' משה הכהן מ"ץ דק"ק קלימאווי"ץ

מכתבו קבלתי ואשר שאל בדבר כהן שנשא אשה בחזקת בתולה וטען טענת דמים. וכן בליל טבילה שני' ולמחרתו דליל טבילה שלישית נמצא דם על הסדין והיא אומרת שבא עלי' ואלה בתוליה והוא אומר שלא בא עלי' אותה הלילה זה תוכן ד' ידידי בגוף המעשה והנה בעיקר הדין לכאורה הי' אפשר לצדד היתר בזה והוא דהגם דמ"ש בבריי' יבמות (נ"ט א') דבוגרת כלו בתולי' ע"כ דר"ל רק נתמעטו כמ"ש התוס' שם ונ"ל דהכי מוכרח ודאי ממ"ש הש"ס התם דלתרויי' תנאי דפליגי בבוגרת אי הוה אמרי' דאפי' מקצת בתולי' שריא בוגרת לכה"ג אמנם לגי' ר"ח בכתובות (ל"ו א' וב') אי דקא טעין פ"פ וכו' ע"כ דס"ל דלפי זו הבריי' דתני בה בהדיא דבוגרת א"ל טענת בתולים הוא משום דס"ל לבריי' זו דאיכא בוגרת דאין לה בתולים לגמרי וכ"כ התוס' להדיא בשמו בסוגיא דפ"פ (ט' א') והגם דאיכא נמי בוגרת דיש לה בתולים אמרי' אוקי אחזקת' דהיתה לה חזקת כשרות לכהונה ואימר לא זינתה כלל אלא שהיא מאותן בוגרות דאין להם בתולים ובזה לא שייך לומר מ"ש התוס' שם בד"ה ל"צ דנגד חזקה זו יש חזקת בתולה שהיתה בתולה מעיקרא דזה לא שייך רק בטענת פ"פ דגם בוגרת פתחה סתום לגי' ר"ח וע"כ לומר שנבעלה בודאי ואיבדה בתוליה ע"י דבר הבא לה מחוץ לגופה אלא