בנין של שמחה סט

דבריו כתב לפיכך מניחה ונושא אחרת ולא כ' ומוציאה מביתו וזה ברור בכוונת הרמב"ם ז"ל

וגם נ"ל ברור דגם להרמב"ם ז"ל חייב האיש עכ"פ בטיפול והשגחה להמציא שאר וכסות משלה דאל"כ בקיצור הול"ל לפיכך מניחה ונושא אחרת ואין מחייבין אותו בשאר וכסות וכו' ומה לו להזכיר ומאכילה ומשקה משלה אלא ודאי דר"ל דחיובא עלי' רמיא להטפל בזה וכדאמר בהאי לישנא גופי' במצות האב על הבן בספ"ק דקידושין בבריי' (סוף דל"א) איזהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש וכו' אע"ג דהלכה כרנב"א שם דמשל אב וע"כ דהכיבוד הוא הטורח והטיפול של הבן בזה וה"ה כאן שאמר בהך לישנא ומאכילה וכו' וה"נ דייק לישני' דהרמב"ם בסופו שכ' ואם גרשה וכו' ואינו חייב לחזור ולהטפל בה משמע בבירור דברישא כשלא גרשה חייב להטפל בה עכ"פ

ועכ"פ איך שיהי' בדעת הרמב"ם בדין שאר וכסות ורפואה כבר הוסכם והוקבע הלכה לדורות מהרב רמ"א וכל האחרונים ז"ל כדעת הראב"ד והרמ"ה והרשב"א שהוא חייב בכל חיובי האיש לאשתו וגם טענת קים לי כהרמב"ם לית הכא חדא דמודעת הכלל דאינו יכול לומר קים לי כדעת יחיד נגד רוב הפוסקים ככולם מקמאי ובתראי [וע' בס' או"ת סי' כ"ה במה שהניף ידו בעים על סדר ספר תקפו כהן מש"ש על סי' קכ"ג וקכ"ד דס' ת"כ עש"ה ובפרט בדבר שכבר הוקבע בש"ע ובד' הרמ"א ז"ל כמ"ש האו"ת בסוף דבריו שם הלכה למעשה וע' בת' כנסת יחזקאל רסי' מ"ג ושם בס"ס ס"ב בד"ה ועוד אני אומר והדברים בזה ארוכים] ותו דנ"ל עוד ברור דבכתובה ותנאי כתובה שהוא מעשה ב"ד ותנאי ב"ד ושיעבוד קרקעות בקנין אלים טפי האשה נקראת מוחזקת באופן כשקודם לזה הי' מגיע לה בודאי כגון בנשתטית תחתיו שקודם שנשתטית הי' מגיע לה בודאי וי"ל בס"ד הרצאת דברים בזה אך כיון שבנ"ד כל עיקר דין זה א"צ לו כלל רק לרווחא דמלתא לא אאריך כאן לבארו בפרטיות. ויש לצרף לזה גם דעת מהרי"ק בשרש צ"ד דאין יכול לטעון קים לי רק בנדונית חתנים משום דמסתבר לי' להר"ר שמואל מבונבורג להלכה כרש"י רק שלא רצה לחלוק על ר"ת אבל לא בעלמא ע"ש [וע' או"ת שם על סי' פ"ב פ"ג פ"ד דבס' תקפו כהן שם]

ותו דכבר כ' האחרונים ז"ל דגם בנשתטית גמורה כיון דבמדינות אלו קבלו מאז חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ גם הרמב"ם יודה בזה דחייב הוא בכל חיובי האיש לאשתו ובמקומו של הרמב"ם לא פשט בזמנו חרגמ"ה [וע' ת' מהרי"ק שם וע' בח"מ בסי' ע"ז סק"ג ובסי' קי"ט סק"ט וס"ק י"ב] וכבר רבו הסוברים דחרגמ"ה הי' גם במקום מצוה כמבואר בת' האחרונים ז"ל וכן עמא דבר בכל אלו המדינות וע' בביאורי הגר"א ז"ל סי' א' סקכ"ח ואפי' במקום מצוה דאוריי' וכ"ש בנ"ד שכבר י"ל ממנה זכרים ונקבות דהוא רק מד"ס ומצות חכמים משום ולערב אל תנח ידך ומשום לא טוב היות וגו' [עי' ברמב"ם פט"ו מה' אישות הי"ו]

וגם נראה משמעות דבריהם ז"ל שלא היתה גזירת חרמו ז"ל על שום זמן מוגבל כלל אלא עד יבוא מורה צדק [ומהתימא על הב"י שכ' בש"ע בסתם בסי' א' סעי' יו"ד ולא החרים אלא עד סוף אלף החמישי כאלו הוא דבר ברור ומקורו מת' הרשב"א שהביא מהרי"ק בסוף שרש ק"א ושם כ' רק ששמענו שלא גזר אלא עד סוף אלף החמישי והוא דבר שאינו כמ"ש] וכן שמעתי מפה קדוש דודי מו"ר הגאון החסיד מ' חיים ז"ל מוואלאזין וכן מראין ד' ההגמ"ר דיבמות ודכתובות וד' הריטב"א ומהר"י מינץ שהביאו הב"י והד"מ בסי' א' שהרי כולם היו בתחילת אלף הששי ועכ"ז כתבו בלשון חרם רגמ"ה הן שלא לגרש בע"כ והן שלא לישא שתי נשים משמע שגם עיקר החרם נוהג לא רק הקבלה אח"כ ובפרט מדאסרו מהם גם במקום מצוה ע"ש ולא נמצא שום זכר מזה כלל בנוסח התקנות שבת' מהר"ם מינץ ובת' מהר"ם מרוטנבורג ובכלבו וכן מצאתי בת' רש"ל סי' י"ד ע"ש

ועוד אני אומר דאפי' אם לא יהא אלא ספק אם גזר והחרים רגמ"ה וב"ד גם במקום מצוה או לא הגם שהד"מ בסי' א' אות ט' כ' דכיון שכ' ההגמ"ר בכתובות דגזירת רגמ"ה הי' טעמו משום קטטה בעלמא ולא משום דררא דאיסורא דאורייתא בספיקו הלך אחר המיקל כ"ש בתקנה בעלמא ע"ש והביאו הב"ש שם ס"ק כ"א ובעניותי נפלאתי על ד' קדשו אלו דנראה ברור דכוונתו ז"ל על עיקר גזירת רגמ"ה גם קודם סיום אלף החמישי [לפי דעתו ז"ל וכבר כתבתי שלא כן נראה הסכם הרבה גדולים] וא"כ הא ספק חרם לחומרא אזלינן בי'. **(הגה"ה מב"ה עי' ת' נו"ב מה"ת ח' יו"ד סי' קמ"ו מ"ש בזה בשם ת' להרמב"ן ע"ש:)** כמבואר בהדיא בת' הרשב"א ח"א סי' תקצ"א ומחמת שת' זו קצרה היא ראיתי להעתיקה בלשונה וז"ל שם ולענין מה ששאלת אחר שהי' הדבר מסופק אם להיתר אם לאיסור וכו' אסור לשתות מיינו מחמת החרם או לא הזאת ספיקא דאורייתא אם לאו תשובה דע כי זו ספיקא דאורייתא הוא דאסור לעבור על החרם ד"ת כי בכל המקומות הרגילו לומר משביעין אנו ומחרימין ויש כאן שבועה וגם כי ארור יש בו עם שבועה כדאיתא בשלהי שבועת העדות אסור להקל עליו לכתחילה עד שיתברר לכם התירה דכל ספיקא דאורייתא לחומרא עכ"ל וע' גם בת' כנסת יחזקאל סי' ס"א דגם בספק תקנת חזרת הנדונית בשנה ראשונה ושני' לא מקרי הבעל מוחזק משום דהתקנה היתה בחרם גמור וגזירת עירין ויש להחמיר בספיקן דמדעשו התקנות בחרמים נוראים וס"ת וגזירת עירין רצו לחזק התקנה בכל יפוי כח אף במקום ספק ע"ש. וכ' שם כן גם בשם ת' הרשב"א [ולא ציין איזה ת' ודאי כיון לאותה תשובה שכתבתי] ושכן כתב הר"ן ובת' דברי ריבות סי' נ' ובת' משאת בנימין ות' עבודת הגרשוני ושאין מפקפק בזה ע"ש. מעתה ודאי קם דינא דגם בספק פלוגתא דרבוותא אי נוהג חדרגמ"ה גם במקום מצוה או לא ודאי דאזלינן ביה לחומרא. וגם כופין להעובר בכל מה דמצינן כמ"ש הרב בהג"ה בסי' א' סס"י על ד' מהרי"ק ועד"מ שם וזה כ' אפי' לדעתו שכבר נשלם עיקר גזירת רגמ"ה בהשלמת אלף החמישי וכ"ש וק"ו לפמש"ל דגם עיקר גזירתו נוהג ודאי גם בזה"ז עד יבא מורה צדק

ולזאת ודאי ברור שבלא השלשת הכתובה ותוספת וגם