בנין של שמחה סה

הרי הודיעה לבעל הבהמה שהיא חוזרת ופשוט ודאי שהאשה היא כבעלה בזה והיתה יכולה לחזור כ"ז שאין ניכר שבעלה מוותר ע"ז ואינו רוצה לחזור וכ"ש בנ"ד שכ' שבעל העזים מסר הענין לאשתו קודם נסיעתו

ואשר כ' עוד שבנ"ד נראה לו שיכול לחזור משום דדמי לדין חזרת מוכר שיכול לחזור לעולם כדקי"ל שם סעי' ח' דבריו נכונים בזה בגוף הענין אלא דאי משום הך לחוד הי' מהצורך לחקור הטיב עכ"פ אולי ידוע הוא שכבר ידע בעל העזים שיווי עזיו ע"י שכבר בא לידו כמותם או ע"י איזה אופן שיהי'. ומסתמא חקר ע"ז אבל לפמש"ל א"צ כלל בנ"ד לזה שהרי חזרה אשתו תיכף אחר שלשה ימים כנ"ל

גם מ"ש עוד דיכול לחזור גם מטעם המבואר בש"ך שם סק"ד דבלא נתן עדיין המעות נאמן לומר לא נתרציתי במיגו דנתתי גם בזה דבריו נכונים אלא דהש"ך גופי' הניחו בצ"ע עכ"ז לסניף ודאי דיש לצרפו

אמנם כ"ז אם הי' הדבר מכר גמור אבל נ"ד שהי' דרך חליפין הרי מבואר שם בסעי' כ' והוא לשון הרמב"ם רפי"ג מה' מכירה דאין בחליפין דין אונאה וכמ"ש גם מע"ל

אלא שבעיקר דין אונאה בחליפין הגם שבש"ע סתם לגמרי כהרמב"ם ורש"י בב"מ (מ"ז א') ד"ה דמכור והרשב"א שא"ל אונאה הנה המעיין בד' הראשונים ז"ל יראה שכמה מגדוליהם חולקים ע"ז דהנה הראב"ד שם השיג על הרמב"ם בזה ודחאו בשתי ידים. והרמב"ן כפי שהביא הה"מ שם משמו [ומהתימא על הנמ"י שהביא משמו דגם באינו מקפיד יש אונאה גם בחליפין] מחלק בחליפין בין מקפיד על שיווי החפץ דאז י"ל אונאה ובין אינו מקפיד דאז הוא דא"ל אונאה והנה הב"י כתב בשם הרשב"א הטעם דאין אונאה בחליפין משום דממכר כתיב וכנראה ברור דר"ל דגזה"כ הוא ושמעתי מפה קדוש דודי מו"ר הגאון החסיד מ' חיים ז"ל מוואלאזין שהקשה ע"ז מהבריי' דפ' מרובה (ע"ט א) דמני התם גם גנב והחליף דמשלם תשלומי ד' וה': והא התם נמי או מכרו כתיב כך הקשה הוא ז"ל ונחזי אנן דלענ"ד נראה דזה הוי קשיתי' להרמב"ן ז"ל דמסוגיא דפ' הזהב שם גבי מכור לי באלו כו' לפי פי' רש"י ז"ל שם מוכח להדיא דאין אונאה לחליפין וא"כ תקשי מהך דפ' מרובה הנ"ל ולכן ס"ל להרמב"ן ז"ל דודאי גם חליפין ממכר אקרי היכי דלא שייך לחלק בין מקפיד לאינו מקפיד ר"ל בין נישומו ללא נישומו כגון לענין תשלומי ד' וה' אבל לענין אונאה יש חילוק בין אם הוא מקפיד על שיוויו ממש לאינו מקפיד דבמקפיד ממש היינו ממכר דמה לי מקפיד על מעות שיוויו ומ"ל מקפיד על שיווי החפץ שנוטל עבור חפצו שיהא כשיווי חפצו ממש ובאינו מקפיד אמדו חז"ל דעתו דמסתמא רצונו יותר הרבה באותו החפץ מבחפצו וחפצו זיל בעינו שכן דרך ב"א לפעמים בעסק חליפי סחורות וכלים ובהמות וחפצים

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמסוף ד' הרמב"ם הנ"ל ממה שכ' בדין פירות בין ששמו אותם קודם מכירה בין ששמו אותם אחר מכירה י"ל אונאה מוכח דיש חסרון הניכר בריש דבריו וכצ"ל המחליף כלים וכו' או טלה בסוס אם שמו אותם קודם מכירה יש לו אונאה ואם שמו אותם אחר המכירה אין להם אונאה ולענ"ד הוציא כן מהירושלמי שהביא המגדול עוז שם וסמך גדול לדברי אלו דמודעת שהרמב"ם ז"ל ברובי דבריו הוא הולך בשיטות רבי' הר"י ן' מיגש ז"ל ומצאתי בש"מ ב"מ בסוגיא דמכור לי באלו הביא ת' אחת בשם הר"י מיגש כ' וז"ל מי שהחליף עם חבירו סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותם בדמים כלל אין אחד מהם יכול לטעון על חבירו טענת אונאה לפי שהעיקר בידינו חליפין א"ל אונאה עכ"ל הרי הגם שכ' שהעיקר דחליפין א"ל אונאה עכ"ז דקדק בדבריו דדוקא מבלתי שישומו אותם בדמים כלל ומעתה כדי שיהיו ד' הרמב"ם ז"ל בשיטת רבי' הר"י ן' מיגש ז"ל הי' נלענ"ד. דיש חסרון בדבריו ז"ל אמנם עכ"ז לא מלאני לבי להחליט זה בבירור נגד דעת רבותינו האחרונים ז"ל הנמצאים אתנו שלא כתבו זאת

אך עכ"פ איך שיהי' דעת הרמב"ם ז"ל הנה לפנינו דעת הראב"ד וגם הר"ן הביא הנמ"י בשמו סוברים דבכל גוונא יש אונאה לחליפין וכ"כ הריטב"א בשם מורו הובאו דבריו בש"מ שם ופירשו הר"ן והריטב"א ד' הש"ס גבי מכור לי באלו דאין להוכיח מזה כלל דלא ליהוי דין אונאה בחליפין ובשמו אותם הנה לפנינו גם דעת הר"י מיג"ש והרמב"ן גם כפי שהביא הה"מ בשמו וכ"ש כפי מה שהביא בשמו הנמ"י הא סובר דגם בלא שמו יש בו אונאה] כולם סוברים די"ל אונאה ולא נשאר מעתה רק דעת הרמב"ם כפי מה שתפסו רבותיו האחרונים ז"ל ודעת הרשב"א שהביא הב"י שסוברים דגם בשמו אותם אין אונאה בחליפין ויחידאין אינון נגד הרבה מהראשונים ז"ל הנ"ל דבזה כולה שוים דבשמו אותם ודאי די"ל אונאה וגם אם נרצה לדחוק קצת יש מקום לפרש גם ד' הרשב"א שם כשיטת הרבים וכ"ש דהברייתא דפ' מרובה מכרעא טובא ומוכח בבירור דא"א לומר דגזה"כ הוא בממכר דוקא אבל לא בחליפין כלל גם אם שמו ומקפיד על שיוויו ממש וכמש"ל מכל הלין אמינא דעכ"פ הבו דלא לוסיף עלה דדוקא חליפין בחליפין ממש אבל נ"ד שהי' חליפין חפץ בחפץ ומעות שיש מקום לומר ברווחא דגם להרמב"ם יש בזה דין אונאה עפ"י החילוק שכותב מע"ל דההיא דסי' ר"ג ס"י וההיא דסי' רכ"ז ס"ל הם דברים מחולקים שדבריו נכונים בזה גם לענ"ד ובפרט דהוא להוציא ממון מיד בעליו לזאת אני אומר שבנ"ד הייתי מורה בטח דיש לו עליו אונאה ויקבל שלום וברכה ויצליחהו ה' בתורתו כנפשו ונפש ידידו הד"ש: סימן ד עוד להרב הנ"ל

אשר שאל מע"ל בא' שמכר לחבירו סוס ונמצא שאינו יכול לעמוד מחמת כחישותו אם זה הוי בכלל מום דאפי' בכ"ש מבטל המקח כדקי"ל בסי' רל"ב ס"ד או נימא כיון דאם יאכילוה דברים הטובים לה תחזור לקדמותה הוה מום עובר וינכה לו מן הדמים ורוצה מע"ל לדמות ד"ז להא דמבואר שם ס"ה לענין ראובן שמכר בתים כו' ונכנסו עובדי כוכבים וקלקלו קצת כו' דהדין