בנין של שמחה נט

למימר דרבה לטעמי' דס"ל במנחות (ס"ד א') דאזלינן בתר מעשיו ורבא פליג עלי' התם וס"ל דבתר מחשבתו אזלי' ולכן פ' הרמב"ם כר"י משום דרבא דה' כוותי' סבר הכי עכ"ד ידידי לכאו' הוא דבר חכמה והמצאה אמנם מאד נפלאתי על דבריו אלו דהרי בין לגירסתנו שם דרבה פוטר ובין לגי' הראב"ד שם דרבא פוטר עכ"פ הא הרמב"ם פוסק בה"ש ובה' שגגות דפטור והש"ס הא מפרש התם טעמא דמאן דפוטר משום דסבר זיל בתר מעשיו וא"כ לפי ד' ידידי הלא אדרבה יסתרו בזה פסקי הרמב"ם שבפ"ב מה"ש ושבפ"ב מה' שגגות לפסקו שבפ"ח מה"ש וע"כ לומר או שהרמב"ם לא מפרש טעמיי' דרבה ור"י כפי' התוס' אלא באופן אחר ואולי דהוא ז"ל מפרש טעמי' דרבה משום דאזיל בתר הדבר שנעשית עתה מיד ולא בתר שיוולד מזה לאחר זמן [וכבר כתבתי לעיל דבאמת ד' רבה הם נגד הבריי' דפ' כלל גדול (ע"ג ב') וגם דלא כר"כ ור"א התם ושי"ל שגם מטעם זה פ' הרמב"ם כרב יוסף] ורב יוסף סובר דרפוי ארעא בעלמא לא דמי לחורש כמש"ל [וע"כ לו' כן לר"י כי היכי דלא תקשי דידי' אדידי' בדין קטיל אספתא כמש"ל] ואזיל בתר שיולד מזה לאח"ז לצמוחי פירא וכבריי' הנ"ל ור"כ ור"א וכד' הירושלמי הנ"ל או שסובר הרמב"ם שענין המעשה והמחשבה שבמנכש ומשקה אינו ענין כלל לענין המעשה והמחשבה שבדין פריסת מצודה דהתם. דבפרס מצודה המעשה והמחשבה הן כעין סתירה זל"ז שהמחשבה הוא ענין איסור והמעשה הוא ענין היתר. ונחלקו איזה מהם עיקר משא"כ במנכש ומשקה שהמחשבה והמעשה אין סותרין כלל זה את זה

ואשר כ' ידידי תירוץ על קושיית אביי על רבה ור"י וירא לגשת לזה כבר הבאתי למעלה מדברי הראשונים ז"ל דגם אי אסיק הש"ס בקשיא כיון דלא אסיק בתיובתא הרשות בידינו לתרצה אמנם כ"ז אם הוא ישוב נכון אך באמת אין לו מקום כלל לדעתי כי עיקר יסוד תירוצו הוא מדקדוק ל' הרמב"ם בפ"ח מה"ש ה"ב ליתא לענ"ד כי מאין לו להרמב"ם להוציא דבר חדש שמלבד אבות ותולדות יש לאיזה אב עוד כעין ממוצע בינו לתולדותיו מה שלא נזכר מזה רמז בתלמודא דידן ובירו' ובתוספתא אבל הברור שמ"ש הרמב"ם שזומר כדי שיצמח ה"ז מעין זורע ר"ל שהוא אב כדמוכח מל' הבריי' (ע"ג ב') תנא הזורע והזומר והנוטע וכו' כולן מלאכה אחת הן מני זומר בהדי אבות ורש"י דחיק התם וכ' אבל זומר תולדה והכריחו לדחוק בזה משום דבמו"ק (ג' א') א' הכי אבל ברירא ויציבא מלתא לדעתי שהרמב"ם לא גריס התם תיבת תולדות כי באמת לפי גירסתנו ק' לי טובא ל' הש"ס שאמר דאהני תולדות מחייב אחרנייתא לא מיחייב הא גם אאבות אחרנייתא כגון מעמר ודש וזורה וכיו"ב ג"כ לא מחייב בשביעית ויותר ק' טובא לגירסתנו מה דקרי הש"ס לבצירה תולדה הא בצירה היא היא קצירה שבתבואה וזרעים נקראת קצירה ובענבים נקראת בצירה וכ"ה ברמב"ם פ"ז ה"ד וכן הקוצר תבואה וכו' או הבוצר ענבים וכו' כל אלו אב מלאכה אחת הן אלא ודאי שגי' הרמב"ם שם היתה למימרא דאהני מיחייב אחרנייתא לא מיחייב וע"ע בפי"ז ה"ג שכ' וכן הזורע זרעים או הנוטע אילנות או וכו' או הזומר כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות וענין אחד הוא וכדאתחיל התם בה"ב כל אלו המלאכות [שהזכיר בה"א] וכל שהוא מענינם הם הנקראין אבות מלאכות כיצד הוא ענינן אחד החורש או החופר או וכו' ה"ז אב מלאכה וע"ז כ' עוד בה"ג וכן הזורע וכו' או הזומר כל אלו אב אחד הן וכו' וענין אחד הוא ז"ש שהזומר הוא מעין זורע ר"ל מענין זורע הגם שאין הזריעה ניכר לעין בעת שזומר. מ"מ הוא ג"כ אב כזורע ממש וע"ע בד' הה"מ שם ה"ד מעתה אזדו לה כל ד' ידידי בתירוצו הלז: סליק חלק יורה דעה למלאות העמוד אדפיס כאן איזו חידושים בס"ד מאתי המלב"ה הצעיר חיים יוסף בן הגאון המחבר זללה"ה

יבמות (ק' ע"א) א' שמואל עשרה כהנים שפירש א' מהם ובעל משתיקין אותו מדין כהונה ומסיק הש"ס התם דדוקא בזנות ולא בנשואין וכ' רש"י ז"ל כגון שבאו שניהם עלי' בזנות והרמ"א באה"ע ססי' ג' כ' דאם זנתה עם אחד ואח"כ נישאת לשני תוך ג"ח ג"כ פסול לכהונה וחלק עליו הח"מ שם מכח ד' רש"י אלו שכ' דמיירי שבאו עלי' שניהם בזנות מ' דאם הי' א' בנישואין תולין בדידי' והב"ש שם כ' דרש"י לאו דוקא נקט שניהם בזנות ושכ"כ רש"א ואנכי לא ידעתי למה דחקו עצמם בזה דפשוט דדעת רש"י ז"ל כדעת הרי"ף וסייעתו וכ"פ המחבר באה"ע סי' י"ג דאונס ומפותה א"צ להמתין ג"ח וכר' יוסי דלעיל (ל"ה א) דזונה מהפכת עצמה ואם כן לענין הבחנה דאוריי' כ"ש לנ"ד דמסיק הש"ס דהוי דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא א"כ ודאי דתלי' בנשואין אלא דבשניהם בזנות ע"כ דנתעברה מאחד מהם והרמ"א ז"ל לטעמי' שפסק שם בסי' י"ג דאונס ומפותה ג"כ צריכין להמתין וכדעת החולקים על הרי"ף ולכן פסק ג"כ כאן דבשני בנשואין ג"כ פסול לכהונה

כתובות (ע"ב ע"א) תו' ד"ה וספרה וא"ת אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כו' וי"ל כו' ע' חק יעקב סי' תצ"ג בשם הרדב"ז ובסדרי טהרה סי' קצ"ו בשם הרא"ה ז"ל ול"נ פשוט דאה"נ דבימי הראשונים ז"ל שהיו בקיאין להבחין בין ימי נדה לימי זיבה שהיו מברכות על ספירתן לראיותיהן בימי זיבה אבל עכשיו שאין בקיאות וסופרין ז"נ על כל ראיותיהן איך תברך גם בראתה ג"י רצופי' דאכתי שמא מימי נדותה הן שאין צריכות נקיים כלל מדינא וס' ברכות להקל למאי דקי"ל דעל סד"א אין מברכין עי' טוש"ע יו"ד סי' רס"ה סעי' ג': ויתר החידושים מב"ה יבואו אי"ה בסוף הספר