בנין של שמחה נח

סימן ח אשר השבתי לחכם אחד

ע"ד קושיית דודי אדמו"ר הגאון החסיד מוהר"ח ז"ל מוואלאזין [נדפסה בסוף הספר] בפלוגתא דרבה ורב יוסף ריש מו"ק שפסק הרמב"ם ז"ל כרב יוסף נגד רבה דה' כוותי' לגבי רב יוסף בכ"מ בר משדה ענין ומחצה לכאורה הי' נראה לו' בפשיטות משום דפשטא דבריי' דמנכש והמחפה אתי' כר"י ורבה דחיק לאוקמה כר"ע ומה טעם קא' ואשינויי' דחיקא לא סמכי' וכה"ג אשכחן להראשונים ז"ל בכמה דוכתי אך לא נתישבה דעתי בהך לחוד

ועיינתי בד' הירושלמי בפ' כלל גדול ומצאתי שם בה"ב שאמר וכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש ושם להלן אמר כל דבר שהוא מבחיל את הפרי חייב משום זורע הרי מבואר להדיא כד' הרמב"ם וכמו שחילק הכ"מ בריש פ"ח מה' שבת ומודעת דרכו בקדש של הרמב"ם ז"ל לנטות לפעמים אחר ד' הירוש'

ועוד יש ליישב פסק הרמב"ם ז"ל. משום דרבה דס"ל דגם אם הניכוש וההשקאה מועיל לצמוחי פירא אינו חייב משום זורע הלא הוא נגד הבריי' דבפ' כלל גדול (ע"ג ע"ב) תנא הזורע וכו' והזומר וכו' כולן מלאכה אחת הן וחיובא דזומר משום נוטע הא הוא משום דעביד לצמוחי פירא ואביי שהקשה לרבה מדר"כ ולא הקשה טפי מהך בריי' י"ל דלא ידע לה וכן ר' אמי דאמר התם זומר חייב משום נוטע ורב כהנא התם הא ס"ל דלא כרבה. ורב יוסף אע"ג דאיהו גופי' א' התם ג"כ דמאן דקטיל אספתא חייב גם משום קוצר עכ"ז סובר דמנכש ומשקה לא מיחייב גם משום חורש משום דקטיל אספתא ה"ה קוצר ממש אבל רפויי ארעא סובר ר"י דלא דמי כ"כ לחורש וממילא ודאי דל"ק לר"י גם מה שהקשה אביי עליו מדר"כ דזומר וצריך לעצים חייב שתים ולא משום דפליג אר"כ וסובר דהיכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא כמ"ש התו' במו"ק שם בסד"ה חייב דהא ר"י גופי' סבר בקטיל אספתא דחייב שתים [וד' התוס' בזה צע"ג] וקשיא ל"ג כמ"ש התוס' וגם אפי' אי גרסי' קשי' ג"כ לא תברא כי מודעת החילוק שבין ל' קשיא ללשון תיובתא שקשיא י"ל תירוץ ורשאין גם אנן לתרץ כמ"ש תר"י בפ' תה"ש (כ"ט א') ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם בשם רב האי וע"ע רש"י סנהדרין (ע"ב א') ד"ה קשי' ורשב"ם ב"ב (נ"ב א') בשם ר"ח ועתה אשימה פני אל ד' ידידי

אשר העיר ידידי להקשות בעיקר ד' רב יוסף במו"ק דסובר דמנכש חיובו משום זורע מהך דפ' הבונה (ק"ג א') דס"ל לרב יוסף גופי' דחיובו משום חורש אם לא באגם יפה העיר בזה אך לדעתי אפשר ליישבו דפלוגתיי' דרבה ור"י נמי הוא באגם או בארעא דחברי' ויש שם זרעים שהניכוס מועיל להצמיחם והבריי' דפ' הבונה בשאין שם זרעים דליהני להו וחיובו משום קוצר לחוד באם שהוא באגם או בארעא דחברי' אז שיעוריו חלוקין אם לאכילה כגרוגרת ואם וכו' ואם ליפות את הקרקע היינו בארעא דידי' או אפי' בארעא דחברי' ואעפ"כ כוונתו ליפות את הקרקע שחיובו גם משום חורש הוא בכ"ש משום חורש עכ"פ והבריי' לא מיירי ממספר החטאות רק בדין השיעור ובאמת שהוא חייב שתים משום קוצר ומשום חורש

ואשר הקשה ידידי מפני מה לא הקשה הש"ס במו"ק ארב יוסף אמאי לא תני בבריי' דהתולש עולשין ואם לתקן את האילן בכ"ש גם זו קושיא היא אך גם זה אפשר ליישב בפשיטות דסתמא דהש"ס במו"ק לא ידעה מהך בריי' גם דהא אין סתירה מפורש בבריי' לד' ר"י בגוף הדין רק אמאי לא תני בה גם הך דינא ולזאת לא איכפת לי' הא גם לר"י עצמו. הגם דידע לה מדמפרש לה אך לדידי ק' טובא מהך בריי' על רבה דג"כ ידע לה על עיקר הדין דלרבה דס"ל דהיכי דמרפי ארעא חייב משום חורש א"כ גם באגם או בארעא דחברי' להוי שיעורו בכ"ש דאטו אם חורש באגם או בארעא דחברי' אינו חייב אח"כ עיינתי בתוספתא והנה כ' בה גבי זרדין שהן מן האילן גם ואם לתקן את האילן בכ"ש ולכן חילקה שם עולשין וזרדין לשתי בבות והש"ס קיצרה בל' התוספתא כמו שקיצרה והשמיטה מש"ש עוד אם נתכוין בכולן חייב שתים וכה"ג אשכחן בדוכתי טובא בש"ס ומעתה אפס מקום לקושיית ידידי אך קושייתי צע"ג ליישבה ודוחק בעיני לומר גם ברפויי ארעא כמו ביפוי ארעא כיון דלא איכפת לי' בהריפוי אינו בכלל חורש

ואשר כ' ידידי ועוד תמוה לי דהנה בפי' המשניו' שבת (ק"ג) הנ"ל כ' הרמב"ם דהמקרסם והמזרד חיובו משום זורע ובפ"ח מה' שבת כלל הרמב"ם מקרסם ומזרד השריגים עם המנכש ועל כולם כ' שם אם ליפות הקרקע ה"ז תולדת חורש וגם למה פי' הרמב"ם מזרד משום זורע והא בהדיא אי' בבריי' הנ"ל דמזרד זרדין משום חורש הוי חיובי' עכ"ל ידידי. והאריך ליישבו עפ"י שיצא לידון דבר חדש שניכוש דשליף קטיני מביני אלימי וניכוש דתולש עשבים רעים חלוקים זמ"ז בדיניהם לענין שבת. הנה הגם שדבריו אלו מחוכמים ומפולפלים משמחי לב אמנם מלבד מה דקשיא לפי דעתו דהי"ל להרמב"ם לכתוב בפ"ח מה"ש דהמנכש וכו' והמקרסם וכו' חייב שתים משום חורש ומשום זורע משום זורע כר"י ומשום חורש כיון דעכ"פ מהני גם ליפות הקרקע והרמב"ם הא סובר דמלאכה שאצ"ל חייב עלי' הנה מלבד זאת אני אומר שאיני רואה כאן עיקר קושיא וסתירה כלל בד' הרמב"ם מן פירושו במשנה למ"ש בחיבורו בפ"ח מה' שבת שהרי בפי' המשנה ביאר בהדיא וכ' דדווקא אם נתכוין לתקן הצמח כדי שירבו ויגדלו הוא זורע וזה הא מבואר בבריי' הנ"ל (ע"ג ב') שהזומר חייב משום נוטע וכן ר"כ ור"א ור"י שם סוברים כן ובפ"ח מה"ש ג"כ דייק וכ' שהמנכש בעיקרי האילנות והמקרסם וכו' והמזרד וכו' כדי ליפות את הקרקע ה"ז תולדת חורש שמתקן הארץ וכפי הכלל שא' בירושלמי הנ"ל כ"ד שהוא להניית קרקע חיובו משום חורש וכ"ד שהוא להבחיל את הפרי חיובו משום זורע

ואשר כ' ידידי ליישב טעמו של הרמב"ם שפ' כר"י דלפי מה דאסברו התוספות במו"ק טעמיי' דרבה ור"י דרבה סובר דאזלי' בתר מעשה ור"י סובר דאזלינן בתר מחשבתו אי זה מצינן