בנין של שמחה נז

הר' יונה והרשב"א וכ"ה ד' רמ"א ז"ל בדעתם שהרי אינו מתיר רק לומר לעו"ג להוציאו והוא מהא"ח ואו"ה כנרשם שם. וגם זה כ' המג"א ע"ז דדוקא כשהוא חולי כולל כל הגוף ותו דהא רומע"ל רוצים לתרץ בזה ד' הט"ז שביו"ד שם והא הט"ז ודאי לא ס"ל הכי מדאוסר כאן להוציאו משום סיוע הישראל

אך לדידי ראיית הח"צ מהך דינא דמכה של חלל וכו' אינה ראי' לסתור מזה ד' הט"ז מטעם אחר פשוט והוא דודאי גם אם האשה מרגשת כאב גדול מאד אם היינו יודעים בבירור שאין לה שם מכה לא מצינן כלל למתלי בה אלא דדעת הט"ז נראה דס"ל דאנן אמרינן דכיון דמרגשת כאב גדול והמקום הוא בית הסתרים שא"א לה לראות ולידע זאת בבירור תלינן שיש שם מכה שעפ"י רוב כאב גדול הוא מחמת מכה וחבורה ודרך מכה וחבורה להוציא דם משא"כ בכואב בשיניו הא חזינן קמן דאין שם מכה אלא כאב ולכן אפי' הוא כאב גדול מאד אין מחללין עליו את השבת ע"י ישראל ולכן אוסר הט"ז הוצאת השן משום סיוע הישראל ומסייע זה יש בו ממש ע"ש והח"צ לא מסתבר לי' לומר דכאב גדול מורה על מכה וכמש"ש הח"צ וז"ל ואף שהכאב משונה אין זה כדאי להכריע ולא כל מקום הכואב יש לו מכה אלא שראייתו מדין מכה שמחללין עלי' את השבת לא מכרעא כלל כמ"ש ולפי"ז גם מהך דחוששת בפי כריסה וכו' אין סתירה לד' הט"ז דאשה מרגשת בחשישת שעת הוסת שהוא בטבע בריאותה ואינו מורה על מכה כלל משא"כ כאב גדול משונה שמרגשת שאינו טבע החשש של הוסת. ס"ל להט"ז שהוא מורה עפ"י רוב שיש שם מכה ולכן תלינן בה. כל זה השבתי להרבנים דק"ק מהלין

אמנם אני תמה על עיקרו של ספק הזה דלא ידענא מאין היה פשוט להאחרונים בעלי התשובות ז"ל דמה שאמרה הברייתא דתולה במכתה פי' מורסא או אבעבוע. ויצאו לדון אם גם כאב דינו כמכה דמורסא ואבעבוע דאדרבה אמינא דמלבד מה שמצינו בכמה מקומות בש"ס לשון מכה גם על כאב ועל שום דבר מקולקל כגון מה שאמר לענין טריפות בנמצא קורט דם בבית הכוסות וכיו"ב אם אין שם מכה קורט דם מנין. הגם דודאי דאין להוכיח מזה לדינא לנ"ד וכיו"ב לומר כן גם כאן שמהדם היוצא מוכח שיש בה מכה שם. דזה הבל. דהתם חזינן על האבר קורט דם סריך ביה שאין בטבעו כלל כשהאבר הוא בבריאותו וא"כ קו"ד זה מנין ע"כ אמרי' דודאי בא מחמת שיש בהאבר מכה במקום זה. אבל כאן באשה הא טבעה להוציא דם מהמקור רק שאנו דנין על דם זה שיצא בשעת תשמיש אם הוא מהמקור כיון דאין דרך המקור להוציא דם בשע"ת ובאם א"ל מכה שם ע"כ לומר שהיא מהמיעוט נשים שהמקור מוציא דם בשע"ת מחמת חימום התשמיש שמעורר לפעמים את המקור מחמת רפיונו להוציא דם עי"ז. ורק כשיודעת שי"ל מכה שם אז אנו יכולין לדון ולומר שדם זה לא מחמת רפיון המקור בא. אלא ממכתה. אמנם עכ"ז הא ודאי מוכח מהך דקורט דם בבית הכוסות דהש"ס קרי לשון מכה על ענין קלקול בלבד דהא עינינו רואות שאין שום מכת מורסא וכיו"ב במקום הק"ד וע"כ דהקלקול קרי מכה. ואין לומר דר"ל שמהק"ד מוכח שהי' שם תחילה מורסא וכיו"ב אלא שחיתה [ועכ"ז טריפה משום דלא היתה יכולה לחיות יב"ח מחמת זה] דא"כ הי"ל לומר אם לא הי' שם מכה קו"ד זה מנין. אנא ודאי דר"ל אם אין שם עתה קלקול גדול בבשר ביה"כ וכיו"ב שדינו כנתמסמס וכמנוקב מעל"ע ק"ד זה מנין וה"נ משמע לי להדיא ממ"ש בפ"ב דע"ג (כ"ח א') דלאביי התם היכא דכאיב לי' טובא מקרי מכה. דהא אמר התם כל מכה של חלל מחללין עלי' את השבת. ובעי עלה ר"א בככי ושיני. היינו אמכה דככי ושיני ופשיט אביי ממתני' דהחושש בשיניו וכו' חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא ש"ד. והיל"ל הא מכה ש"ד ואפי' למאי דדחי התם דלמא תנא היכי דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה הא כוונתו רק דלא תפשוט מהך מתני' דככי ושיני הם בכלל חלל ולהכי אפי' כאיב ליה טובא נמי אסור דאלת"ה אכתי תפשוט מינה דככי ושיני הם כלפנים דהא מכה ממש ודאי דלא מקרי חושש. וא"כ הא אכתי איכא למידק מינה חושש הוא דלא הא מכה ש"ד וע"כ היינו משום דהוו כלפנים. והו"ל מכה של חלל אלא ע"כ ודאי דכאיב ליה טובא נמי מכה אקרי בין לאביי ובין לסתמא דהש"ס דדחי וה"נ מוכח עוד מכ"מ בש"ס דקרי מכה לכאב וקלקול גדול. וע"ע בס"פ מפנין (קכ"ט א') מאן דעביד מלתא וכו' אך גם מלבד כל זה הא חזינן דגם לענין דמי האשה קרי במכילתין מכה לצער וכאב והוא בר"פ תינוקת ובה"א עד שתחי' המכה. ובמתני' בפ' כל היד איזהו אדום כדם המכה. ולכל החמשה פירושים שפירשוהו התם בע"ב אין הפירוש מכה של מורסא ואבעבוע אלא כאב וצער או קלקול ע"ש

ולזאת הדבר ברור לענ"ד שגם מ"ש בבריי' הכא דתולה במכתה ג"כ פירושו כאב וקלקול ברחם שהכאב שמרגשת מורה על קלקול בשר הרחם ולכן הוא מוציא דם ע"י שפשוף האבר במקום המקולקל אך דוקא בכאב גדול וכדמוכח מלישני' דאביי הא כאיב ליה טובא. וכאב קטן מקרי מיחוש בלבד וגם זה רק לענין שלא לאסרה לעולם על בעלה. אבל לענין ז' נקיים הגם דבמכת מורסא ואבעבוע נקטי' לפי פסק הרמ"א דבי"ל וסת וראתה בשע"ת שלא בשעת וסתה א"צ גם ז' נקיים כדמוכח דעת הפוסקים וע' ש"ך שם ס"ק כ"ה מ"מ בכאב גדול מסתפינא להקל כ"כ שלא להצריכה גם ז' נקיים. ואל תשיבני ממ"ש הריצב"א בת' שהובא בסוף ה' א"ב ברסי' ג' שכ' שהיתה מצטערת בשע"ת וקשה לה עד מאוד משמע שהיה כאב גדול. ועכ"ז לא התיר אלא בבדיקת השפופרת. רק שצירף זה להקל בבדיקה לבעל ראשון. אולי שם הי' המעשה בא"ל וסת. ונ"ד שהיא בימי מניקתה קיל טובא מינה וכמש"ל דקיל גם מי"ל וסת ושלא בשעת וסתה

עוד יש צירוף להקל לענין שתהא מותרת לשמש עוד פ"א והוא דיש לספק ולומר דדלמא הדמים שנמצאו בהכתנות שלהם למחרת ושל ליל טבילה הראשונה הי' מהתשמיש הראשון של אותה הלילה ובהתשמיש השני אולי לא יצא דם [ומהכאב אין שום הוכחה כמש"ל] ובאם שכן הי' הרי הי' תשמיש היתר בינתיים ומותרת מעתה לשמש עכ"פ עוד פעם א'. וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת בתורה דכתיב בה אמת. ושלום כנפשו ונפש ידידו הד"ש: