בנין של שמחה נה

וכשטבלה שמשה בכאב גדול מאד מצדדי הרחם ובאותה הלילה שמשה עוד הפעם בלא בדיקה בינתיים ולמחר מצאו שניהם על כתנותיהם הבדוקים כתמים ומשונים ממראית הדם שהיא רואה בעת וסתה ואחרי טבילתה שנית שמשה והרגישה ג"כ כאב גדול מאד בשע"ת ותיכף הדליקו את הנר ומצאו ג"כ דם הרבה על עידיהם ואחר טבילה שלישית שמשה ג"כ והוקטן הכאב וגם ערך הדם הוקטן מאד ומצחו רק איזה טיפין נוטים במראיתן להמראות הקודמין ומשונים ממראה הדם מראיית וסתה עכ"ד שאלתו והאריך מע"ל בצדדי ההיתר בזה הנה כפי העובדא דנ"ד שאחר שימושים הראשונים דל"ט ראשונה למחרתו הוא שמצאו הדם על כתנותיהם. א"כ כיון שהי' מציאת הדם מופלג מהתשמיש לא מקרו רואה מ"ת והגם שהרי גם הבעל מצא כן על כתנתו עכ"ז כיון שלא בדק בעד הבדוק לו ודאי דתלינן הדם שבכתנתו שנתלכלך מכתנתם ולכלוך כתנתה הא תלינן דיצא הדם מופלג מעת התשמיש לכן מותרת לשמש עוד פ"א אחר טבילתה וכמ"ש הש"ך בשם אביו הגאון ז"ל דגם אפי' אם ראתה אח"כ בשני תשמישים סמוך ממש לכל תשמיש לא אמרי' דאיגלאי מלתא למפרע גם על תשמיש הראשון רק שלא תשמש בליל טבילה אלא בליל שני' שאחריה. אם אינו יום החדש של טבילה השלישית ולא הפלגת הימים שבין טבילה שני' לשלישית והגם דבנ"ד הרגישה כאב בשעת התשמישין הראשונים מ"מ אין מזה הוכחה לומר שבשעת ת' ראתה דממ"נ שריא נ"ד לשמש עוד פ"א דאם כאב דינו כמכה הוא תולה בה. דגם במכה שבצדדין יכולה לתלות וכתבתי מזה בת' אחרת ואם אינו כמכה ע"כ הוא משום דאמרי' דאין שום הוכחה כלל מן הכאב לומר שהדם יצא ממקום הכאב דאלת"ה אלא דהוה ספק רחוק או מיעוט עכ"ז ודאי דהוה תלינן בי' דהא חזינן דאקילו בה רבנן טובא דעכ"פ דבמצאה בשיעור אחר דאחר דאותיום תלינן לקולא דלאחר תשמיש ראתה. הגם דהוא מ"מ סמוך לתשמיש ואפי' אם יארע לה כן פעמים רבות תלינן כלהו בלאח"ת ולא מספקינן במלתא כלל. ולא עוד אלא אפי' אם ראתה אח"כ בשני תשמישים רצופים אותיום ממש לכל תשמיש לא אמרינן דעכ"פ הא איגלאי מלתא מזה למפרע כמ"ש הש"ך וכן לקולא אמרינן אין כל האצבעות שוות ולחומרא לא אמרי' ליה כמ"ש הב"י בד"ה ואיכא למידק וכו' [אך מה שהקשה הב"י זה אהבדיקה דאחר ביאה שלישית דהבעל שלישי הוא תמוה לענ"ד דהא כבר הוחזקה לג' אצבעות וג' כחות. והי"ל להקשות זה להלן על מ"ש הטור שמותרת בבדיקה גם לאחר ג' תשמישים דבעל ראשון] ה"ה דלא אמרינן בנ"ד שמוכח כלל מהכאב שהדם יצא מהמקור גם בהשמושים שבליל טבילה הראשונה בשעת הכאב ותו דהא נ"ד הכאב היה בצדדי הרחם ומה ענין לכאב שבצדדין שיוציא אז דם שבעומק המקור

ואשר הסתפק מע"ל בשיעור הסמיכות לדידן שא"א בקיאין בשיעור האותיום ואחר האותיום. לדידי נראה. דודאי דשיעור כדי שתושיט וכו' או אפי' כדי שתרד מן המטה. וכ"ש לרב אשי דמשני אידי ואידי חד שיעורא הוא ברור דהוא שיעור מועט ערך שנים או שלשה מינוטין לכל היותר. ולדידן גם אי נימא דא"א בקיאין הוא ג"כ ודאי רק ערך קרוב לזה בכדי שהדעת טועה עד שיצא הספק מלבו. ולדעתי גם ערך חמשה מינוטין מקרי ודאי גם לדידן מופלג מתשמיש ואם שהא אצלה אח"ת גם ערך שיעור זה. תלינן לכלוך דם כתנתו שנתלכלך בכתנתה. ובפרט שרוה"פ ככולם תפסו רק עיקר הדין שבתלמוד ורק הראב"ד הזכיר חומרא זו בשם י"א והזכירו הרמ"א בש"ע. מסתברא דלא לאחמורי בה עכ"פ

כ"ז כתבתי בדין היתר שימושה עוד פ"א דודאי שריא כנ"ל אך אם אולי גם אחר שימושה עוד הפעם ימצא דם גם על העד שלו. זה צריך תלמוד ועכ"ז אני אומר בס"ד דלענ"ד אם תרגיש בשימושה עתה כאב גדול מותרת לבעלה בלא בדיקת שפופרת. מטעם שאכתוב בס"ד ובאם שתרגיש בשימושה עתה רק קצת כאב וכ"ש כשלא תרגיש כאב כלל והוו שני תשמישים בס"ה עם התשמיש שהיה בליל טבילה השלישית שהוקטן הכאב כמבואר במכתב מע"ל תהא מותרת לשמש לכה"פ עוד פ"א ובשני עדים אחד לו וא' לה כי ידוע דעת הרשב"א כפי שפירשו דעתו הב"י והד"מ והב"ח ס"ל דגם אם אינה יודעת אם דרך מכתה כלל להוציא דם בשום פעם. אפ"ה תולה בה ברואה מ"ת [וע' תוס' במכילתין (יו א') ד"ה ומר סבר מ"ש על ברייתא זו שהביא הרשב"א שם. והם חולקים עם הרשב"א. ובאמת שלשון הבריית' זו דקתני בה הרואה דם מחמת מכה וכו' ולא קתני אשה שיש לה מכה וראתה דם משמע יותר כדעת התוס' מ"מ הרי דעת הרשב"א בהדיא דאפי' אם אינה יודעת שהדם הוא מהמכה. טהורה היא. וא"כ הוא הדין גם אם א"י אם מכתה מוציאה דם כלל ג"כ תולה בה ואפי' בשעת וסתה מהך טעמא גופי' שכ' הרשב"א משום דא"א למיקם עלה דמלתא ווסתות עיקרם דרבנן והיכא דא"א למיקם עלה דמלתא לא אסרו והרי הרשב"א הביא ראי' לדבריו מהתוספתא גופה שהביא הש"ס (בדס"ו) שלא הוזכר בה כלל אלו התיבות שממנה הדם שותת ויורד והש"ס הוא דהוסיף אלו התיבות ור"ל דאנן תלינן שמהמכה שותת ויורד אבל היא עצמה א"צ שתדע זה ע"ש]. ואשר הקשה עליהם הגאון ח"צ ז"ל ממתני' דפ' הרואה כתם (נ"ח ב') ע"ש ואחריו החזיק דבריו הגאון בעל נו"ב ז"ל וכ' ע"ז שהיא קושיא עצומה ובס"ד הצדקתי את הצדיקים דמעיקרא ואמינא דאפי' התחלת קושיא אין כאן דאדרבה הא מתני' דייקא בלשונה אם יכולה להגלע וכו' ור"ל ואע"ג דריעותא לפנינו שנתרפאה המכה וחיתה ונראה בבירור שעתה אינה מוציאה דם כלל אפ"ה הקילו בכתמים שבאם עכ"פ באפשרי לה להגלע ולהוציא דם תולה בה ואמרי' שנתגלעה והוציאה דם וכדמייתי עלה עובדא דאשה שבאתה לפני ר"ע שאעפ"י שאמרה לו שחיתה אמר לה שמא יכולה היא להגלע וכו' וכ"כ הרמב"ם והרא"ש בכתמים דוקא וחיתה וכו' ולא כ"כ ברואה וכמ"ש ר"ע ע"ז לתלמידיו דם ולא כתם וכ"כ הרשב"א גופי' בשער הכתמים אמתני' הנ"ל והובא בב"י בסי' ק"צ וז"ל שאעפ"י שעכשיו עלה עליו קרום ואינה מטפטפת אפ"ה תולה בה שמא גלעה שלא מדעתה וכ"כ הב"י בש"ע שם סכ"ב ובזה אזדו שלשה קושיות הראשונות דהח"צ ז"ל ואשר הקשה עוד שם דהגם דאשה בחזקת טהרה עומדת היינו רק בספק השקול אבל היכי אתי ספק דם המכה ומוציא מידי ודאי דם המקור שודאי דרכו להוציא דם עכ"פ בשעת וסתה והרשב"א ז"ל הא מטהרה התם אף בשעת וסתה ע"ש ג"כ לק"מ דדמיא להך דאמרינן בפ' החולץ (ל"ז א') רוב נשים ילדן לתשעה