בנין של שמחה נג

דהתם שאני דדם בעין ודאי בלע לכן אסור לחתוך בה רותח [ע' חי' הרשב"א שם] משא"כ כאן י"ל דקשה הוא לבלוע מהבלוע בצונן אמנם ראיות הראשונות לכאורה אלימי לפענ"ד

אך כ"ז הוא רק לענין אם הי' הסכין חולבת מלוכלך. אבל אם ידוע שהי' נקי. לפענ"ד דלדעת רש"י שם יש לדון דהסכין שרי במכ"ש מאם הי' הסכין של בשר נקי דשרי הצנון לשיטת המתירין נ"ט בר נ"ט גם בניצלו [אמנם כשאני לעצמי. להתלמד בעלמא הוה אמינא דלולא ד' קדשו דרש"י ז"ל הנ"ל. אינו מוכרח כ"כ לחלק בין רכות הבשר לקשיות הסכין די"ל בפשיטות דלהכי לא פסק הש"ס גם בסכין של עובד כוכבים דמדיח דבסכין של עובד כוכבים השוחט קאמר ור"ל שכבר שחט וא"א לדופני הסכין בלא שמנונית כמ"ש רש"י גופי' שם בד"ה צונן ובסוגיין וכמש"ל. אבל סכין של טריפה הא מיירי לענין דרוצה עתה לשחוט בה. וכיון דמדיח השמנונית שעל פניו. תו אין כח בחום ביה"ש להפליט הבלוע בתוך הסכין]

והנה כל דברינו הנ"ל הוא רק לשיטת רוה"פ הראשונים המתירין נ"ט בר נ"ט גם בניצלו כנ"ל. וכוותייהו פסק המחבר. אמנם הא הרב רמ"א ז"ל כ' שם דלענין לכתחילה המנהג כהאוסרי' נ"ט בר נ"ט בניצלו והגם דגם לשיטתם אינו מוכרח כלל לומר דחורפי' דצנון שוה לבישול וצלי ולהכי פסק אביי הלכתא בצנון דאסור ולפי"ז אסור אפי' בידוע שהי' הסכין נקי בהא גם לדידהו י"ל גם כן הטעם בצנון משום דסתם סכין שמנוניתו קרוש עליו אבל בידוע שהי' נקי י"ל דשרי אך מ"מ חלילה להקל בזה לשיטתם כיון דיש מקום לומר לפי שיטתם דהטעם בצנון הוא משום דחורפי' שוה לצלי ולכן אסור גם אם היה הסכין נקי

אמנם נ"ד הא שאלתו לא על הצנון הוא אלא על הסכין של חלב שחתך בו הצנון אח"כ לכאורה יש בו צד היתר ונוכל לדמותו למ"ש הרמ"א שם בסי' צ"ה בשם או"ה דליתנן בכלי של חלב מותר אפי' לכתחילה גם להאוסרים בניצלו. והסכימו האחרונים שם דשרי גם לערותן דרך עירוי בכלי חלב והגם דעירוי הא קיל רתיחתו מחורפי' דצנון. דהא עירוי קי"ל דלא בלע ומפליט אלא כדי קליפה ובחורפי' דצנון הא הסכימו הפוסקי' דבעי נטילה והרשב"א אוסר גם כולו וכנ"ל וכן נוטה גם דעת הר"ן שם [ועד"מ שם]. מ"מ מדחזינן דשרי לערותן לכלי אפי' לכתחיל' ואפי' קליפה לא בעי כלל. י"ל דע"כ היינו משום דאמרינן דאינו מבליע כלל בכלי ולא מפליט מינה כלל וא"כ לכאורה נ"ד נמי שרי הסכין חולבת מטעם זה. אמנם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. דלפמ"ש הט"ז שם סק"ה הטעם דשריותא ליתנן בכלי של חלב הוא משום דבזה עכ"פ אנו סומכין אהמתירין נ"ט בר נ"ט גם בניצלו [ולא משום דקים לן דבכה"ג ודאי לא מפליט ולא מבליע כלל כמש"ל] יש לחלק קצת בין הך לנ"ד דאיכא למימר דרק באיסור עירוי דקליש ואינו אוסר אלא כדי קליפה הוא דסמכינן בי' אהמתירין גם בבישול וצלי אבל מנ"ל ללמוד מזה לסמוך עליהם גם באיסור חורפי' דצנון דחמיר מיני' דאוסר עד כדי נטילה עכ"פ וכעין שמחלק הרא"ש שם ברסי' כ"ט בעיקר נ"ט בנ"ט לשיטת הרמב"ן בשם רש"י דנתבשלו לא וז"ל ואע"ג דבעלו נמי קבלו כ"ק טעם מן הבשר בבליעה מועטת התירו נ"ט בר נ"ט אבל נתבשלו ונבלע כל טעם הבשר שהי' בלוע בקדירה אסור לאכלו בכותח עכ"ל

שוב ראיתי בביאורי הגר"א ז"ל ברסי' צ"ו מסכים ג"כ לדעת הש"ך דס"ל להמחבר דחורפי' דצנון מפליט יותר גוף הטעם מבישול וצלי ולכן אסור בצנון אפי' בסכין מקונח גם להמתירין בניצלו וכ"כ באו"ה בסתם דבדבר חריף לא אמרי' נ"ט בנ"ט אע"ג דלענין בישול וצלי הביא תחילה גם דעת המתירין בהם והביאו ג"כ בת"ח כלל נ"ז סי' ה' וכן נוהגין האידנא להורות דלא אמרינן נ"ט בנ"ט בדבר חריף [ועתה מידי עיוני בת"ח ראיתי להרב בעל מנחת יעקב הביא גם בשם רש"ל כמ"ש בהג"א רסי' ל"א שהבאתי בריש דברינו ותמה גם הוא ז"ל עליו ועל הג"א כמו שתמהתי שם] ולפי"ז ודאי דאין שייך לדמו' נ"ד לשריותא דלערותן בכלי של חלב בנתבשלו לפענ"ד כמש"ל

עוד רגע אדבר דהנה לשיטת ס' התרומה שהביא הרא"ש שם בסי' ל"א והפוסקים הובא גם בש"ע סי' צ"ו דחורפי' דצנון דינו כקורט של חילתית וכן התו' בסוגיין ד"ה אגב חורפי' נסתפקו בזה. ובקורט של חילתית ודאי אסור אפי' אם הי' הסכין מקונח יפה כמו שהוכיח הרשב"א בפ"ק דמכילתין (ח' ב') ע"ש ובת"ה הובא בבאורי הגר"א ז"ל שם מהש"ס דע"ג (לט א) ע"ש. הגם דבקורט של חילתית הא מיירי בנ"ט בנ"ט דאיסורא שנחתך בסכין של עובד כוכבי' מ"מ לכאורה י"ל דכיון דאסור התם גם בנחתך בסכין שאינו ב"י דהא סתם כלים אינן ב"י וא"כ הא הוי כנ"ט בנ"ט דהתירא כיון שכבר נפגם הטעם שבהסכין קודם שחתכו בו החלתית ואפ"ה אסר התם אפי' בסכין מקונח וא"כ ה"ה בצנון לשיטה זו אך באמת הא ליתא דהא הטעם דשרי נ"ט בנ"ט דהתירא כ' הר"ן והפוסקים דהיינו משום דכיון דכבר איקלש הטעם אינו ראוי עוד שיחול עליו עתה שם חדש של איסור א"כ ממילא דלא דמי לנ"ט בנ"ט דאיסורא אפי' בכה"ג דנפגם הטעם דמ"מ אין צריך עתה לחול עליו שם חדש של איסור אחר דמחליא לי' החילתית אלא רק שחוזר הוא לשמו הראשון שהי' אסור מתחילה בתוך המעל"ע. אמנם אי קשיא הא קשיא לי דלפענ"ד לכאורה ד' הרשב"א בחידושיו בסוגיין סותרין ד' עצמו שכ' בתשובה ח"א סי' תמ"ט המובא ברמ"א סי' צ"ה ס"ב וסי' צ"ו ס"ג דס"ל ג"כ דגם שארי דברים חריפים כתבלין וכיו"ב דינן כקורט של חילתית ואסור אפי' אינו ב"י ומסתמא דה"ה צנון דא' הש"ס בהדיא בסוגיין דמקרי דבר חריף וא"כ אמאי איצטריך בחידושיו בסוגיין למימר דלמאי דשרי נ"ט בנ"ט גם בצלי והסכים כן שם להלכה הא דאסור הצנון שחתכוהו בסכין של בשר הוא רק בסתם ספין שסתמו שמנוניתו קרוש ע"פ אבל בידוע שהי' נקי שרי הצנון הא לפמ"ש בת' שם ע"כ דצנון חמיר גם מניצלו ואסור אפי' בסכין מקונח יפה כמו קורט ש"ח דאסור ע"כ אפי' בנחתך בסכין מקונח יפה. דהא אסר התם תבלין שנידוכו במדוכה של בשר לאוכלם בחלב אע"ג דהוה נ"ט בנ"ט דהתירא והרי סתם מדוכה מקונחת יפה ואפ"ה אסור. ודוחק לומר דס"ל להרשב"א דחורפי' דצנון קול מחורפי' דתבלין ובסי' תצ"ז שם נראה מסתפק בזה ואדרבה דעתו נוטה שם יותר דרק בקורט של חילתית לחוד אוסר גם באינו ב"י ע"ש לזאת לפענ"ד ע"כ נומר דמ"ש בסי' תמ"ט טעם ההיתר בתבלין שנידך במכתשת שאינה ב"י משום דהתבלין הוא דבר מועט לרווחא דמלתא