בנין של שמחה מט

שאין לוקין אדרבנן והגם דבפ"א מה' יבום כ' הרמב"ם גופי' שאם יצא הולד חי אפי' מת בשעה שנולד פטורה מד"ת מחליצה ומיבום רק מד"ס בעי' שיודע שכלו לו חדשיו וכ"ה בטוש"ע התם בדגמרו לו שערו וציפרנו ע' במ"מ ובלח"מ שם ובבהמה לא מהני סימנים אלו ולפי"ז הא כלל מסור בידינו דחיה בכלל בהמה כמבואר בפ' בהמה המקשה (ע"א א)

אך עדיין יש לדון בזה דהגם דחיה בכלל בהמה היינו רק כשכ' בתורה סתם תיבת בהמה ולא פרט שום מין שהרי חלב חיה מותר משום שפרט הכתוב כל חלב שור וכשב ועז ל"ת וכן בפג"ה (ק"ב א') מפרש הש"ס טעמי' דר"מ דסבר אמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד משום דא"ק וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אמה"ח ויותר מבואר זה בזבחים (ל"ד א') אלו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חי' בכלל בהמה וכו' ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חי' וא"כ הא הכא נמי כ' להדיא שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה וגו' והגם דעיקר קרא בקרבן כתיב ומשו"ה לא הוה מצי למכתב בהמה משום דהו"א דגם חי' בכלל עכ"ז מנ"ל למימר מהך דלהדיוט גם בחי' הדין כן אלא שי"ל בפשיטות דממילא מוכח זה דהא הטעם גבי קרבן כדי שיצא מספק נפל וא"כ ה"ה בחי' ממילא וקרא משום דבקרבן מיירי לכן פרט שור וגו' והגם דבקרבן גם בדידעינן שכלו לו חדשיו הוא מחוסר זמן עד יום ח' כמו שהוכיחו התו' בב"ק (י"א ב') ד"ה בכור והמל"מ בפ"ג מה' איסורי מזבח ה"ד וע"כ דגזה"כ הוא. כבר יישב זה המל"מ שם בטו"ט ע"ש מעתה קם דינא לענ"ד דבין להרמב"ם שסובר שאיסורו מד"ת ובין להתו' דסברי שאיסורו מדרבנן גם בחי' הדין כן שצריך שיהוי ח' ימים ויעיין בתב"ש ססק"ג שכ' וחדשי חי' לא נאמרו מוכח דגם דעתו ז"ל שגם בחי' הדין כן. ד' ידידו הד"ש: סימן ג להרב המופלג השנון ירא ה' מ' יוסף אליעזר נ"י מק"ק שומייא"ץ

אשר שאל ידידי לבאר לו כוונת רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו ביו"ד סי' כ"ט סק"א שכ' בתוך ד"ק שם וז"ל ואע"ג דאמרי' שם לאפוקי לקותא כו' וערש"י שם ואנן קי"ל כרכיש דז"ש שם (נ"ה ב') הלכת' כרכיש לאפוקי מעולא וכבר הרגישו בזה ב"י וד"מ ע"ש ושם לק"מ דמ"מ בכלל חסורה היא לפי' הרי"ף שהוא כמו נתמסמס ואע"ג דניטל הכוליא כשירה לקתה גרוע כמו כוליא שהקטינה ואע"ג דא' לאפוקי לקותא היינו למערבא דאמרי כל הפוסל בריאה כשר בכוליא וע"כ לאו בכלל חסורה היא דא"כ גם בריאה יפסול כמו ניקבה אבל למסקנא דגם בריאה פסולה בכלל חסורה היא כמו לקותא דריאה וכן כל התמסמסה דטריפות עכ"ל רבי' ז"ל והנה סוף דבריו שכ' היינו למערבא וכו' אבל למסקנא וכו' סתומים קצת

לענ"ד נ"ל כונת רבינו ז"ל כי הבני מערבא (נ"ה ב') אמרו כל הפוסל בריאה כשר בכוליא וכללא כיילו שאין לך דבר הפוסל בריאה שיפסול גם בכוליא וא"כ א"א לפרש לקתה דרכיש נתמסמסה דהא המסמסא פוסל בריאה כדאמרינן (נ"ג ב') בהאי ריאה דנפלה תלהי תלהי וטריפנא לה מדר"ה ברי' דר"י וע"כ לקתה דרכיש היינו מוגלא כפרש"י וא"כ לפי"ז ודאי דלאו בכלל חסורה היא דאי בכלל חסורה הא גם בריאה הוה טריפה כדתנן במתני' הריאה שחסרה וכיון דבריאה קי"ל דמוגלא כשר ע"כ דבכוליא נמי כשרה לעולא דלא בכלל חסורה היא לכן א' לאפוקי לקותא דרכיש אבל להמסקנא דיש פסול בזה ובזה והיינו לקותא א"כ לקתה דרכיש היינו נתמסמסה ובכלל חסורה היא כמו לקותא המסמסה דריאה דבכלל חסורה היא וכן כל התמסמסה דטריפות דהוא משום דרואין אותו כאלו אינו כמש"ש (נ"ג ב'): חזר וכתב אלי הרב הנ"ל ע"ז וז"ל

קשה לי טובא עדיין לפי פי' מעכת"ה ד' הגר"א ז"ל חדא הא למסקנא (בדנ"ה ב') ג"כ קי"ל דמוגלא פסול בכוליא וכשר בריאה וא"כ אכתי קשה באיזה סוג מהשמונה טריפות נכלל מוגלא דהא א"א לו' דבכלל חסורה היא דא"כ בריאה נמי יפסול לפי ד' הגר"א ז"ל בלא דברי הגר"א הי' אפשר לומר דלעולם מוגלא דכוליא הוא בכלל חסורה ול"ק דא"כ גם בריאה יפסול דסוגים דעולא יותר כוללים מסוגים דמתני' כמ"ש האחרונים וחסרה דמתני' אינו כולל רק נתמסמסה דפסול בריאה וסוג חסורה דעולא כולל גם מוגלא דכוליא ותו דלשון הגר"א במ"ש כמו ניקבה מיותר לפי ד' מעכ"ת וידוע דלשון הגר"א לשון הזהב ותו דאיך אפשר לומר דבני מערבא פליגי ארכיש ולא ס"ל כלל לקותא שלו הא אינהו מפרשי דברי רכיש וקאמרי והוא דמטיא לקותא למקום חריץ ודוחק גדול לומר דאינהו מפרשי ד' רכיש ולהו לא ס"ל דברי המצפה לתשובתו יוסף אליעזר משומייאץ: וזה אשר השבתי לו שנית

קבלתי דבריו החביבים לי אשר הקשה בדברי רבינו ז"ל לפי פירושי הנ"ל ואבאר דברי. הנה להמסקנא ודאי דגם מוגלא בכוליא בכלל חסורה היא דהכי אגמרי' רחמנא למשה דמוגלת הכוליא כאיב לה כ"כ עד שבסוף תחסר הכוליא מחמת זה לגמרי וכללא הוא בטריפות דכל העומד לינקב או ליחסר כנקוב וחסר לפנינו דמיא אבל בריאה אגמרי' דלא תחסר לעולם מחמת המוגלא ואין מדמין בטריפות. אבל להס"ד דהש"ס בדברי הבני מערבא הא ע"כ דמוגלא כשר גם בכוליא דהא מדייק דכל הכשר בריאה כ"ש דכשר בכולי' ובאמת היינו דפריך עלה ר' תנחומ' והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וע"כ הא דקים לי' לר"ת דמוגלא פסול בכוליא היינו משום דגמירי למשה מסיני דלקתה הכוליא פסול וסבר ר"ת דהיינו מליא מוגלא והיינו דרב מתנא דאמר מליא מוגלא טריפה בכוליא ומשני אלא אי אתמר הכי אתמר [לגי' הרי"ף] ור"ל דבני מערבא הכי אמרו. דבאמת יש כשר בזה ופסול בזה וכן להיפוך וגם יש עוד פסול בזה ובזה ולקותא דגמירי