בנין של שמחה מו

להו להחזירן לאומנתן בקבלת ד"ח והוכיח זה מהרמב"ם שבענין מנקרי הבשר כ' בפ"ז מהמ"א רק דין אם נמצא אחריו חלב כשעורה כו' ובדין חזרתן לא דבר כלום ואלו בפ"ח שם כ' שהטבחים הנאמנים למכור בשר ויצא טריפה מתח"י וכו' א"ל תקנה וכו' עד שילכו למקום שאין מכירין אותו וכו' אחר נשיקת קדושת עפר רגליו אומר שאין מזה שום ראי' כלל כי מודעת דרכו בקדש של הרמב"ם ז"ל שאינו מביא רק הדינים המבוארים להדיא בשני התלמודים או במכילתא וספרי ותוספתא וגם באותו ענין ואופן ממש המבוארים ולא להוסיף עליהם כלל ובמקומות מועטים מאד גם מדברי הגאונים ובתלמוד הא לא הזכיר כלל אופן החזרה במנקר משום דלא מיירי התם אלא בענין השיעור כמה ימצא שיתחייב עליו העברה או מלקות ובענין חזרתו נראה שסמך הש"ס על המבואר גבי הוציא טריפה מתח"י והרמב"ם ז"ל רק לישני' דהש"ס נקיט כדרכו ז"ל כמש"ל

(ז) תבנן לדינא דמוכח מכל הנ"ל דאפי' בפ"א מעברי' ומשמתי' לי' עד שיעשה תשובה המוטלת עליו כל חד כדיני' אך מ"ש הש"ך בסי' ב' סקי"א בהשגתו על ד' רמ"א שם שכן מוכח גם מד' מהרי"ק גופי' שם שכ' וז"ל ולכל הפחות כו' ויעשה תשובה וכו' הרי דס"ל דאם יהי' אמת כדברי העד אינו נכשר אלא בעשות תשובה המוטלת עליו אי משום הא לא אריא. דאדרבה פשטי' דלישנא דמהרי"ק מראין להדיא שכ' זאת רק לרווחא דמלתא ועיקר טעמו הוא מ"ש דאין מוחלט לפסול עולמית בשביל כך והוא האמת להלכה ומה שהקשו הפר"ח בססי' א' והמשנה למלך בפ"א מה"ש הכ"ו אמהרי"ק דכיון דלפי דברי העד כפי שיודע שוחט זה רשע הוא וחשוד לאו"ד. כל מה שישחוט מכאן ולהבא בלא קבלת ד"ח שחיטתו פסולה לפי דברי העד א"כ הרי מעתה שוי' אנפשי' חד"א לכל מה שישחוט מעתה ואלו באו שני עדים לפנינו ע"ז לא היינו יכולים לאכול עוד משחיטתו וה"נ לגבי העד עצמו כשני עדים לפנינו דמי ע"ש ושם והמל"מ הוסיף עוד להביא ראי' לסברא זו מהך דשני שטרות היוצאים בזה אח"ז בכתובות (מ"ד א') דלמ"ד אודויי אודי לי' פסולים העדים לפרש"י שם ולפי מה שפי' הר"ן שם דבריו דהיינו לגבי דידי' ואי אית לי' סהדותא אחריני והביא הלוקח אלו העדים פסולים לו הרי דאע"ג דלא נפסלו בשביל זה לכל העולם שוינא לנפשיי' לרשעים וחד"א לעדות אחרת ע"ש ולפענ"ד הדין עם מהרי"ק דודאי מדאוריי' גם אם נתברר בעדים גמורים ששחט בפסול והוציא טריפה מתח"י כל שלא הי' להכעיס ה"ה בר זביחה ושחיטתו כשירה מכאן ולהבא מדאוריי' ודמשמתינן ומעברינן לי' ומכריזין אבישרי' דטריפה היא כולם הם קנסות דרבנן לבד [וגם אפי' במומר להכעיס לשחיטה יש לדון הרבה בזה אי מקרי בר זביחה כשישראל כשר עומד ע"ג עכ"פ הגם שבש"ע סתם דהוי כעובד כוכבים] ולא תקנו הקנס אלא בנתברר בשני עדים ובע"א נשאר אדינא דאו' ולכן ודאי דאפי' העד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא כמו גם בב' עדים לדינא דאוריי' ולא שייך לומר דשויא אנפשי' חד"א לדידי' דהא מדאוריי' חתיכה דהתירא הוא באמת אפי' לדברי העד משא"כ התם בשני שטרות דאי הוו מיפסלי עפ"י שני עדים הוו מיפסלי לגמרי מדאוריי'. להכי אמרינן נמי דעכ"פ השתא לדידי' שיודע האמת הם פסולים לו מדאוריי' ושוי' להו אנפשי' חד"א

(ח) שוב ראיתי בת' שארית יוסף סי' כ"ב שנשאל על נדון כזה ודחק שם לכנס בפתח היתר להכשיר השוחט מטעם שאין הבהמות שלו ואחר בקשת המחילה הראוי' מכבוד תורתו אמינא שכל דבריו ז"ל שם דחויים ראייתו הא' ממ"ש הב"י בסי' ס"ד בשם תה"ד וז"ל כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרים בחזקת מנוקר אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו וכו' עכ"ל תה"ד וכ' ע"ז הב"י וז"ל ונראה מדבריו שאם אינו מוכר אלא שבעלי הבשר נותנים לו לנקר אין מחמירין עליו כ"כ עכ"ל הב"י לפענ"ד פשוט דאדרבה מדלא הזכירו אח"כ הב"י גופי' חילוק זה להלכה בשלחנו הטהור אפי' בשם יש מי שאומר הגם שהביאו אל ביתו על הטור או דלא נראה לו ד' תה"ד אלו להלכה כלל משום דיחידאי הוא בזה שלא נמצא בשום פוסק אחר מקמאי ובתראי שיחלק בזה וגם התה"ד גופי' אינו מביא מקור לזה מהש"ס דהגם דסתם טבח דבש"ס הוא המוכר בשר שלו לאחרים כפי המנהג שבימיהם אבל מנ"ל לחלק ולומר דהוא דוקא בכה"ג וגם השא"י עצמו שם דחק עצמו מאד למצוא איזה טעם לחילוק זה וסיים בעצמו שדחוק הוא ע"ש או דשוב הדר בי' הב"י גופי' ומסתבר לי' טפי דהתה"ד גופי' לא כיון כלל במ"ש ומוכר לאחרים לאפוקי המנקר בשר של אחרים אלא אשגרתא דלישנא הוא כי היכי דלא נשוי' להתה"ד חולק על כה"פ ובאמת שאין כדאי להוציא מדיוק קל כזה דין חדש נגד כה"פ ובלא שום מקור מהש"ס

עוד הביא ראי' מת' הריב"ש סי' קי"ג הביאו הב"י בסי' קי"ט בנדון אחד מבודקי הקהל שנתק הסירכות ע"ש והשיב לסלק הטבח כדין עשית הואיל שמעשיו מוכיחין שבכוונה הי' רוצה להאכיל טריפות מסלקין אותו מיד עכ"ל הרי שלא הסכים לסלקו רק מפני שמעשיו מוכיחין שהי' רוצה להאכיל בכוונה. הא לא"ה לא עכ"ל השא"י. ולפענ"ד הא הריב"ש מביא שם ראי' לדינו ממ"ש הרשב"א בת' דטבח שיצתה טריפה מתח"י א"ל התנצלות לומר שוגג הייתי שא"כ לעולם יאמר כן עכ"ל וא"כ למה הוצרך הריב"ש לדייק ולומר דוקא הואיל שמעשיו מוכיחין כו' הא גם בסתם ג"כ אינו יכול לומר שוגג הייתי והגם שכ' השא"י דהרשב"א מיירי כשהבשר שלו ודחק לדייק זה מדכ' הרשב"א דא"כ לעולם יאמר כן ואם אין הבשר שלו למה יאמר כן לעולם הלא אין אדם חוטא ולא לו ד' תימא הן לפענ"ד דהא איירי' בהתנצלותו על מעשהו העבר א"כ הלא גם אם אין הבשר שלו כשיתעצל מלהטריח עצמו לחטט הטיב למיעוט הקפדתו בזה וימצא אחריו חלב יתנצל ויאמר שדקדקתי וחטטתי הטיב אלא ששוגג הייתי וגם דלפי פירושו בד' הרשב"א צ"ל דראיית הריב"ש לדינו מד' הרשב"א הוא. דכמו דכ' הרשב"א דבבשר שלו א"ל התנצלות לומר שוגג הייתי כמ"כ גם בבשר של אחרים אם מוכח שבכוונה עשהו ג"כ א"ל התנצלות והוא דחוק מאד וגם אינו במשמעות ד' הריב"ש כלל לכל מעיי הישר וגם דברי הרשב"א גופיי' דחוק מאד לפרשם בבשר שלו דוקא דבימי הרשב"א כבר הונהג למנות טבחים ידועים על השחיטה וכמ"ש הרא"ש בפסקיו והי' בזמן אחד עם הרשב"א ומוכרי הבשר שלהם נקראו גם