בנין של שמחה מג

הב"י בסי' ב' דר"ל דאין צריך שיבדוק לו אחר סכינו כלל [וא"כ כ"ש דבסתם ישראל לא מצריך הרמב"ם שיבדוק לו אחר כלל הסכין תחילה] ולפמש"ל בכוונת ד' הרמב"ם ז"ל בהך דר"י דלא אמרו להראות סכין לחכם כו' דלאו משום כבודו של חכם נגעו בה אלא גם בנאמנות השוחט בהכשר השחיטה עצמה קשיא טובא וכי עדיף הפסול לעדות מסתם ישראל דאסור לשחוט בלי שיבדוק לו ישראל כשר וירא שמים עכ"פ סכינו תחילה אבל אי נימא דמפני כבודו של חכם לחוד אתינן עלה א"ש דמיירי במחל על כבודו או דליכא חכם אך כבר העיר הרב בעל תורה אור ודרך חיים בסי' ב' על דברי הב"י בביתו ובכ"מ שפירש דהרמב"ם מחלק בין עבר עלי' רק פעם א' או ב"פ לעבר ג' פעמים ונמשכו אחר פירושו זה האחרונים ז"ל כאלו הוא מפורש בד' הרמב"ם והרבה הרב הנ"ל להשיב זה מכח כמה קושיות וגמגומים שיש ע"ז ולפי פירושנו בס"ד בד' הרמב"ם בדין החיוב להראות הסכין לחכם עוד יקשה שד' הרמב"ם יסתרו ד' עצמו וכמש"ל גם יקשה לפי פירושם דהא הרמב"ם גופי' ספ"ו מה"ש פסק בשוחט בשבת וביוה"כ כאוקימתא דרב שם (י"ד) דבשוגג מיירי ור' יהודה היא הא במזיד שחיטתו פסולה וסתמא תני במתני' דמשמע דאפי' בפ"א והרמב"ם פי' כן והסביר דבריו בפי' המשנה שם וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא אחר גמר שחיטה ואם שחט אח"כ שחיטה שני' היא שתהיה אסורה דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצוואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הוושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעת שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול הרי להדיא גדולה מזו ס"ל להרמב"ם דאפי' באותה שחיטה עצמה שעבר בה עבירה במזיד שחיטתו זו עצמה פסולה דלא כהתוס' שם (י"ד א') ע"ש אבל האמת הברור כמו שפי' הרב הנ"ל שם ותוכן דבריו דפסול לעדות היינו מומר לתיאבון ולא כ' הרמב"ם רק דמותר לו לשחוט בינו לבין עצמו. ר"ל בלא עומד ע"ג ולאפוקי מאלו הצדוקים כו' ומומר לעבודת כוכבים ולחלל שבתות בפרהסיא שכ' שם אח"ז אבל ודאי דצריך שיבדוק לו אחר דוקא את סכינו ע"ש שהסביר דבריו ודבריו נכונים בזה ומעתה קמה וגם נצבה פירושנו הנ"ל בד' הרמב"ם ז"ל בהא דלהראות הסכין לחכם בלא שום קושי' וגמגום כלל ואדרבה פירוש זה מוכרע ומוכרח בראיות ברורות בס"ד

ובהכי מתיישב נמי טפי גם מה שהצריך הרמב"ם שיבדוק אחר את הסכין גם במומר לאחת משאר עבירות ומדסתם דבריו משמע ודאי דאפי' במומר לעבירה דלא חמיר לאינשי כאיסור נבלות והרי הלכה פסוקה במתני' ובגמ' בפ"ד דבכורות (ל' א') דהחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור לבני אדם ופסק כן הרמב"ם גופי' בפ"ח מה' שמיטה ויובל ולפמ"ש ניחא בפשיטות משום דבדיקת הסכין אית בי' טורח רב וזהירות יתירה וישוב דעת מאד משו"ה בעינן שיהא מוחזק לנאמן ואדם כשר כמ"ש ר"ח כנ"ל ונלמד במכ"ש מקנית תכלת ותפילין וקרבי דגים דאין ניקחין אלא מן המומחה וכן במכ"ש דניקור גיד הנשה דאין סתם טבחים נאמנים עליו כמש"ל וכמו שהוכחתי שם גם מסוגיא דמכילתין וזהו ברור בס"ד

והואיל ואתא לידן הך סוגיא דמכילתין (יח א) בטבח דלא סר סכיני' קמי' חכם אימא בי' מלתא דהנה הרא"ש ז"ל שם בסי' כ"ד תמה על הרי"ף שלא הביא הך דרבינא דהוא בתרא והב"י ז"ל בסי' י"ח כ' ע"ז וז"ל שהרי"ף מפרש כבעל העיטור דרבינא ס"ל דבנמצאת יפה פליגי דהיכא דלא נמצאת יפה לא אמר רבא דמכריזין דטריפה הוא דהא אפי' לעובד כוכבים לא מיזדבין וכו' וכיון דהפסד ממון דטבח הוא פסק להקל כל"ק עכ"ל ופליאה דעת ממני דבריו ז"ל בזה אמת דבלא נמצאת סכינו יפה לא נ"מ רק לענין הפסד ממון לחוד לענין מכירה לעובד כוכבים אך בנמצאת סכינו יפה הרי נ"מ גם לענין או"ה אי בשרי' טריפה ואסור באכילה או לא והו"ל לפי"ז לפסוק דנמצאת יפה ולא נמצאת יפה חד דינא אית להו ואין לומר דא"כ יהא דלא כמאן דכה"ג אשכחן טובא בש"ס דפסקו מסברת עצמן בחד מלתא מספיקא בממונא להקל ובאיסורא להחמיר וה"נ כיון דהוא משום דמספקינן במלתא דרבא ניזיל באיסורא לחומרא ובממונא לקולא ותו דהא רבא ב"ח ע"כ דבאמת הכי ס"ל כמ"ש בסמוך וגם עבד עובדא. והמע"מ תירץ משום דל"ק סתמא דהש"ס אמרו וכה"ג אשכחן בפ"ק דשבת גבי דברים האסורים סמוך למנחה. ותירוצו יותר תמוה דאדרבה לפי דבריו הלא יסתרו ד' הרי"ף אהדדי דבסמוך למנחה פסק התם כראב"י נגד סתמא דהש"ס וכ"ש דהו"ל למפסק הכא כרבינא דהוא בתראה טפי וגם מארי דתלמודא טפי מראב"י והנלענ"ד פשוט דס"ל להרי"ף דרבינא וגם כל אינך אמוראי דהתם כולהו אליבא דרבא פליגי [וכ"נ להדיא ד' רש"י שם ד"ה ואכשרי' ע'ש] וא"כ הרי מר זוטרא ורב אשי דאכשרו התם הטבח משום דנמצאת סכינו יפה פליגי ארבינא וס"ל ג"כ כל"ק דהש"ס ורבינא ורב אשי הלכה כר"א וכ"ש הכא דגם מ"ז וסתמא דהש"ס ס"ל הכי ובפרט מעשה רב וגם רבא ב"ח נמי ע"כ הכי ס"ל מדרק אכריז אבישרי' דטריפה הוא ולא בדק סכינו תחילה אולי לא תמצא יפה ויאסר למזבן גם לעובדי כוכבי' והרא"ש ס"ל דרבינ' לא לפרש מלתא דרבא אתי אלא לאיפלוגי עלי' בלא נמצאת סכינו יפה לחוד וא"כ ליכא דפליג עלי' דרבינא בהא רק רבא ב"ח (וסתמא דהש"ס רק מפרש מילתי' דרבא) אבל ודאי דאין לתמוה משום זה אהרי"ף שמפרש כמ"ש

עוד אחת אזכיר בזה דהרמב"ם כ' שם בנמצאת פגומה מעבירין אותו ומנדין אותו ומכריזין כו' וכן סתמו כל הפוסקים והנה על הפוסקים לא קשיא מנ"ל הא דדלמא סבר רבא דרק מעבירין ומכריזין דלטעמייהו דהשמתא הוא מפני כבוד החכם לחוד א"כ כ"ש בנמצאת פגומה דלא יגרע כבוד החכם אבל לטעם הרמב"ם שם שכתבתי לעיל לכאורה מנ"ל הך וראיתי להלח"מ שם שכ' ע"ז וז"ל וסובר רבינו שרבא שאמר מעברינן לי' מוסיף ארב וכו' כלומר על הנידוי נוסף מעברי' לי' עכ"ל ויש להפליא עליו שלא מצא מקור לזה רק מסברא בעלמא והלא הוא מפורש במקומו דרבא ב"ח שמתי' ועברי' ואכריז אבישרי' וכו' וע"כ דס"ל כמש"ל דנמצאת יפה ונמצאת פגומה חד דינא אית להו וע' רש"י שם וא"כ הרי עכ"פ בנמצאת פגומה לא אשכחן