בנין של שמחה לד

עצמו אמנם מדפריך בנזיר שם גם אהבדלה מושבע ועומד מה"ס הוא ודאי קשיא כקושית השאג"א כנ"ל

(יב) אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בכל בו ה' שבת סי' ל"ה שכ' אברכה מעין ז' וז"ל ויש מוסיפין בברכה זו כשאמרו זכר למע"ב אומר וליציאת מצרים וכן נמי באתה קדשת אחר ויכולו אומרים ויום השביעי רצית בו וקדשתו וכו' זכר למע"ב וליציאת מצרים או"א רצה וכו' וכן נמי בכל תפלות שבת מזכירין יציאת מצרים וראי' למבין מקדושא דכסא שמזכירין שניהם וכן בפסוק זכור מזכיר שבת בראשית ובפסוק שמור מזכיר יציאת מצרים לכך אנו צריכין שניהם בתפלה ובקידוש עכ"ל ועכ"ז נראה דהוא מדבריהם כדכ' הרשב"א דיוצאין אפי' בבואי כלה לחוד

העולה מדברינו להלכה שדין זה מתחלק לפרטים דבליל שבת יוצאין י"ח קידוש דאורייתא בתפלה או בברכה מעין ז' או בשום נוסח קדושת היום אפי' בבואי כלה ועל היין והטעימה הכל מדבריהם כדמוכרח מסוגיא דנזיר הנ"ל כקושיית השאג"א מהבדלה דהא קבעוה בתחילה בתפלה וכן במקום סעודה הוא ג"כ מדבריהם ודליל יו"ט דפסח לפירושנו הנ"ל בד' רב אחא ב"י תליא בפלוגתא דרבוותא דלהסוברים דקידוש ליל יו"ט הוא מדאורייתא ודאי דנפיק מד"ת בנוסח הת"ע משום דאית בה הזכרת יציאת מצרים אבל בשאר איזה נוסח קדושת היום דלית בה הזכרת יציאת מצרים תליא אי גז"ש דראב"י גז"ש גמורה היא מסיני לא נפיק ואי אסמכתא היא נפיק ויותר נ"ל דלענין יו"ט דפסח גז"ש גמורה היא וא"כ לא נפיק אלא או בתפלה או באיזה נוסח קדושת היום בתנאי שיזכיר בה יציאת מצרים ולהסוברים דהוא דרבנן ודאי דלא נפיק כלל לא בתפלה ולא בשום נוסח בעולם אפי' הזכיר בו יציאת מצרים משום דמדרבנן הא בעינן מק"ס ועל היין וטעימה אמנם נ' עיקר דהוא דאורייתא דהשאילתות לפמש"ל באות ד' סבירא לי' להדיא דהוא דאורייתא והר"י והר"מ מרוטנבורג ז"ל נמי ע"כ הכי סבירא לי' כמש"ש וגם ד' הרמב"ם כ"ה לפי מ"ש שם וה"נ מוכח ומוכרח מהברייתא דשבועות וכריתות כנז' שם ולפי מ"ש שם גם מרש"י ז"ל שם מוכח דסבירא לי' ג"כ דהוא מדאורייתא וגם לא מצינו לחד מקמאי שיכתוב בהדיא שהוא מדברי' ומדסתמו ודאי דסבירא להו דהוא ג"כ ד"ת כבשבת דכל כה"ג הו"ל לפרושי בהדיא דהוא דרבנן ולזאת הרי הה"מ שכ' דהוא מדבריהם יחידאה הוא בזה ובלא שום הוכחה מהש"ס כלל ולפי זה נפיק מד"ת בתפלה או באיזה נוסח שיהי' כשיהי' בה יציאת מצרים עכ"פ ולילי שארי יו"ט לפי מ"ש דהוא ג"כ ד"ת נפיק י"ח דאורייתא בין בתפלה בין באיזה נוסח שיהי' אפי' בלא הזכרת יציאת מצרים כמש"ל דלענין שארי יו"ט ודאי דהזכרת יציאת מצרים הוא דרבנן כמו בשבת

ואגב אזכיר ג"כ מה שתמה מכ"ת בד' הריב"ש בתשו' סי' קנ"ט שהביא בשם ר"ת דקידוש עה"י או על הפת הוא ד"ת דלא כמ"ש התוס' בשמו בפ' ע"פ (ק"ו ב') ד"ה מקדש אריפתא ובנזיר (ד' א') לפענ"ד נראה דמש"ש הריב"ש וז"ל כמו שפי' ר"ת ז"ל בההיא דמס' נזיר וכו' ר"ל כמו שפי' ר"ת ז"ל דקו' הש"ס מ"ו מה"ס הוא הוא בלשון תמיהא ולא בניחותא כמו שפי המפרש שם ותו לא מידי: סימן יב תשובה שני' לב"ד הרב הנ"ל להשיב על השגותיו על תשובתי הנ"ל אשר שלח אלי ויובנו מתוך תשובתי זו

(א) אשר כ' כת"ר על מ"ש באות ג' להוכיח דעת הר"י ז"ל דד"ת על היין דוקא מהא דאין מקדשין בבהכנ"ס ביוה"כ להוציא האינם בקיאין י"ח דאורייתא עכ"פ וכ' כת"ר ע"ז דלא רצו לתקן לקדש ביוה"כ בשביל האינם בקיאין משום דיוכלו לצאת למחר בחזרת ש"ץ התפלה משא"כ בלילי שארי יו"ט משום דבעי למיכל בלילה ואסור לטעום כלום קודם שיקדש עכ"ד כמה דחק עצמו לכנוס בפרצה דחוקה מאד והרי לישנא דברייתא זכרהו וכו' בכניסתו דוקא לכתחילה ולעיקר המ"ע דאורייתא [וה"ה ליו"ט לפמ"ש] ואפי' אי לא בעי למיכל כלל בלילה [לפמ"ש דעל היין ובמק"ס הוא מד"ס] וגם איסור אכילה קודם קידוש מד"ס הוא וכ"א בבריי' אין לי אלא בלילה הרי דעיקר הקרא והמ"ע בלילה דוקא והנה מצינו דתקנו אנשי כנה"ג כמה ברכות טפויות למצוה מן המובחר בעלמא הגם שכל עיקרן הן מדבריהם כמו דלדעת ר"ע גאון הובא בש"ע או"ח סי' מ"ו אם קדם ובירך זוקף כפופים קודם מת"א לא יברך עוד מת"א. ולמה להם לתקן כלל ברכת מת"א ברכה נוספת וכ"ש הכא דלא יצא י"ח מ"ע דאורייתא עד למחר כדי להרוויח שלא יצטרך לומר ברכת קידוש בעיקר זמנו דאורייתא וידעתי שראי' זו יש לדחותה דהתם תרי מילי נינהו ישיבה וזקיפה אלא שישיבה נכללת בזקיפה אמנם עכ"ז באמת דלא מסתבר כלל לומר שהחמיצו עיקר זמן חיוב המ"ע והגבילוה לזמנו הטפל ובפרט לשנותו משארי לילי יו"ט

(ב) ואשר תמה כת"ר דלפי מ"ש באות ד' על ד' המרכבת המשנה דתקנו הרמב"ם ז"ל במ"ש שכולם שבתות ה' הן א"כ נימא נמי דלענין חיובי מלאכות ג"כ שבת ויו"ט כי הדדי נינהו אמינא אי משום הא לא אירי' דלענין מלאכה הא אפיק קרא כל יום ויום מיו"ט להדיא מסקילה וכרת ללאו ואל ישיבני מהא דאצטריך לרבויי בבריי' דפ"ק דר"ה ודפרק יוה"כ תוספ' יו"ט מיתורי דשבתכם ולא נפיק ג"כ מתשביתו כשבת דלענין תוספת איסור מלאכה ודאי דבתר דחזינן דיו"ט קיל משבת ולית בה אלא ל"ת לא הוה אמרי' מסברא לאחמורי בה לענין תוספ' מחול כשבת משא"כ לענין הזכרת קדושת היום כיון דיו"ט נמי כ' בי' מקרא קדש כבשבת יש מקום לומר דממילא ידעינן דכיון דכתיב בשבת זכור אי"ה לקדשו גם יו"ט נמי בכלל כיון דאשכחן דאקרי נמי שבת אמנם האמת שגם לבי הי' מהסס בזה על הרמב"ם ז"ל מהא דעכ"ז עיקר הקרא דזכור וגו' על שבת נאמרה אלא שעכ"ז הי' נלפענ"ד וגם עתה נ"ל דדעת הרמב"ם גופי' נוטה יותר דהוא ד"ת מדלא כ' להדיא דהוא מד"ס כדכ' ומד"ס לקדש על היין והרמב"ם ז"ל ודאי דלא ממקרא קדש מפיק לה כהשאילתות כדמוכח לשונו שם: