בנין של שמחה לא

הוא מדבריהם] והגם שע"כ דדרשתו של ר"ע שם מזכרון תרועה על זכרונות ושופרות הוא אסמכתא דרבנן עכ"ז דרשא דמקרא קדש דרשה גמורה היא דבהכי א"ש הברייתא דשבועות (י"ג א') וכריתות (ז' א') יכול לא יהא יוה"כ מכפר אא"כ וכו' וקראו מקרא קדש וכו' ע' תוס' שם שנדחקו בזה מאד ולפי הנ"ל א"ש דקאי אקידוש היום ואתי כר"ע עכ"ד והנראה האמת אתו בכוונת השאילתות והברייתא הנ"ל וכן ראיתי עוד בירו' פ' ע"פ ה"ה וז"ל תניא כל שכ' בו מקרא קדש צריך להזכיר בו זמן מדתליא במקרא קדש דוקא נראה ג"כ כמ"ש וע' קרבן עדה שם שהקשה משבת דכתיב בי' ג"כ מקרא קדש ואפי' הכי אין אומרים בו זמן ונ"ל דלק"מ דהא ברכת זמן אינו אלא מל' יום לל"י ושמ"ע שאני דהוא שם רגל אחר בפ"ע משא"כ שבת ואין להקשות דא"כ אמאי אצטריך למילף קה"י דשבת מזכור וגו' הא גבי שבת נמי כ' מקרא קדש די"ל משום דלסמכוהו קידוש דלמחר אאת יום ויותר נראה דלאחר דגלי לן קרא גבי שבת זכור וגו' לקדשו להכי דרשינן נמי למקרא קדש דביו"ט דאתי ג"כ לקידוש היום]: ולפענ"ד אפשר לומר דזהו ג"כ כוונת רש"י ז"ל בשבועות שם שכ' שלא קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ כפי' הגרד"ל הנ"ל ומ"ש בברכותיו ל"ד מדאורייתא קאמר דד"ת גם בהזכרה בלא נוסח ברכה סגי אלא משום דכבר תקנו לנו אנשי כנה"ג נוסחי ברכות נקט בברכותיו ולפי זה יהא מוכח מכאן דסבירא לי' לרש"י ג"כ דיוצאין מד"ת בתפלה דיו"ט עכ"פ שנזכר בו יציאת מצרים ויפרש סוגיא דנזיר הנ"ל כר"ת דאין לומר דסבירא לי' דבליל שבת ושארי לילי יו"ט ד"ת על היין ולטועמו דוקא [או פת במקום יין כמ"ש רש"י ר"פ א"ד] רק ביוה"כ כיון דאסרה תורה בי' אכילה ושתי' בכרת. לא אתי עשה דקה"י ודחי עשה ול"ת וע"כ דמקרא קדש האמור ביוה"כ דנפיק מיני' קה"י היינו הזכרה בלא יין לכן נפיק גם בתפלה אאל"כ דהא מצי לטועמו פחות ממלא לוגמיו דלית בי' כרת ולא לאו דלא מסתבר לומר דאי טעימת קידוש דאורייתא בעי מדאורייתא מלא לוגמיו דוקא וגם אין לומר משום דגם חצי שיעור אסור מן התורה ולכן מסתבר דמקרא קדש דיוה"כ היינו בלא יין דהא מדאורייתא אפשר להטעימו לינוקא אלא ודאי דאי כוונת רש"י ז"ל כמ"ש מוכח עכ"פ דס"ל דיוצאין י"ח קידוש ליל יו"ט מדאורייתא בתפלה ולפי זה יהא מוכח נמי לכאו' דאא"ל כמ"ש לעיל באות א' דיכול להיות דס"ל לרש"י דד"ת על היין דוקא אמנם י"ל דבליל שבת דנפיק מזכור וכו' צריך מד"ת איין מזכרו כיין לבנון או מנזכירה וגו' אבל קידוש ליל יו"ט דנפיק ממקרא קדש ולא כ' בי' זכירה לא בעי' ד"ת איין ויפרש סוגיא דנזיר כהמפרש שם. דאי כר"ת מאי פריך מ"ו מה"ס הוא. הא משכחת לה בקידוש ליל שבת דודאי מ"ו מה"ס הוא לקדש על היין דוקא. אבל הר"י ודאי לא ס"ל חילוק זה בין שבת ליו"ט [ע' לעיל אות ב'] דא"כ אכתי תקשי לדידי' דיקדש גם ביוה"כ בלא יין להוציא האינם בקיאין עכ"פ. וע"כ או דס"ל דקידוש ליל יו"ט נמי מזכור וגו' נפיק משום דכלהו י"ט נמי שבתות ה' אקרין ויפרש הברייתא דשבועות וכריתות הנ"ל כהתו' או דסבירא לי' דמקרא קדש דכ' רחמנא ביום טוב סמיך אקרא דזכור דגבי שבת דגלי קרא בלישנא דזכירה דאיין בעינן ויפרש הברייתא הנ"ל כרש"י וכמש"ל

(ה) ואשר הוכיח מעכ"ת עוד מד' הרא"ש ז"ל שם דא"י בתפלה. לכאורה דבריו נכונים במקומם וליכא למימר משום דגם הוא ס"ל דד"ת על היין דוקא. דבהדיא כתב בתשובותיו כלל פ"ה סי' א' דעל היין דרבנן וכן כתב השיטה מקובצת בנזיר בשם חי' הרא"ש. אמנם באמת גם מדבריו ליכא לאוכוחי הך כמ"ש בס"ד להלן אות ח'. ואשר תמה על המג"א שלא הזכיר דלהרא"ש דבמקום סעודה הוא מד"ת לא נפיק י"ח דאורייתא בתפלה. תמיהני אתמיהתו. דהרי רמזה המג"א בדבריו בקצרה כדרכו. שכ' וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו. ור"ל הגם דהרא"ש ס"ל דהוא דאורייתא מ"מ כבר הוקבע להלכה מרוב הפוסקים דלא כוותי'. ועוד דמשכחת להאי דינא גם להרא"ש כשמתפלל בביתו במקום סעודה

(ו) ואשר הקשה ממימרא מפורשת פ' ע"פ דצריך להזכיר יציאת מצרים בקה"י ונדחק מאוד בלשון הרשב"ם ז"ל. וכ' דע"כ לומר דהרשב"ם או לצדדין קתני. או דבנוסחתו הי' הזכרת יציאת מצרים בת"ע דשבת והוכרח מזה לומר דלא תקשי לנוסחתנו מפני מה מברכין איין תחילה דהא לדידן אין היין גורם כו' ע"כ דאנן סבירא לן דד"ת איין דוקא נגד דעת רוב הראשונים וכל האחרונים ז"ל. ולפי"ז אינו עולה יפה סוגיא דנזיר לפר"ת שהוא העיקר ואי הטעימה ג"כ ד"ת אין עוזר ותומך עד שהוכרח מכ"ת שלא ברצונו לומר דע"כ דאנן ס"ל דמד"ת במקום סעודה דוקא בעי'. אשר דעת הרא"ש ז"ל בזה הוא כמעט יחידאה נגד כל הראשונים והאחרונים ז"ל. וגם לבתר דסביר וקביל מכ"ת לסבול את הנ"ל עדן לא הונח לו לשיטת הגאונים ז"ל דרביעית יין הוה מק"ס. עד שנלחץ לדחות שיטתם מהלכה לגמרי מסוגיא דנזיר הנ"ל אי נימא דהטעימה ג"כ ד"ת היא הנה לפמ"ש לעיל אות ב' בד' ב"ה שיין גורם כו' א"צ כלל לכ"ז. וסבירא לן ג"כ דעל היין הוא מדבריהם ואתי' גם סוגיא דנזיר לפר"ת כפשטא וגם שיטת הגאונים ז"ל נחה שקטה מסוגיא דנזיר

ובעיקר קושיתו הנ"ל ודאי קושיא אלימתא היא. והן עתה נוסיף להפליא זה גם אהרשב"א ורבי' ישעיה הנ"ל דס"ל ג"כ כד' המג"א הן אמת שמצא הגאון מוהרד"ל הנ"ל בספר המצות להרמב"ם ז"ל במ"ע קנ"ד וז"ל שציונו לקדש את השבת ולומר דברים בכניסתו וביציאתו נזכר בם יציאת מצרים וקידוש היום ומעלתו וכו' עכ"ל אמנם לפלא בעיני מ"ש שגם ביציאתו צריך להזכי' יציאת מצרים דהא בנוסח הבדלה לית בה הזכרת יציאת מצרי' ותו קשיא דמנ"ל הא. דהא לישני' דראב"י שאמר וצריך להזכיר יצי"מ בקה"י משמע בכניסתו לחוד אמנם ודאי חובה עלינו למשכוני נפשין אהני רבנן קשישי רבותינו ז"ל וכן מטין נמי דעת התוס' והרא"ש והגמ"י כמ"ש להלן בס"ד באות ח'. וע"כ דס"ל דג"ש זו אסמכתא היא

(ז) ואי לאו דמסתפינא אמינא דמדקבע הש"ס ד' ראב"י כאן בדין קידוש שבהד' כוסות ולא בריש פרקין בין כל דיני קידוש. נראה דאחג פסח לחודי' קאי זמן יציאת מצרים [דוגמא לדבר ע' בהה"מ רפי"א מה' מלוה