בנין של שמחה ל

חנוכה סי' תרע"ח שהעיר ג"כ מהא דיין גורם כו'. וגם דעתו ז"ל כמ"ש כאן אלא שקיצר דבריו. ומסיק דיוצאין ידי קידוש דאורייתא בצלותא ע"ש]

ועוד נלפענ"ד דלהרמב"ם ז"ל ע"כ הכי נפרשה. דהא ס"ל דהזכרת יציאת מצרים בקידוש היום הוא ד"ת כמ"ש להלן בס"ד באות ה'. והנה בנוסח תפלות שלו ליתא להזכרת יציאת מצרים בתפלת שבת. וכ' נמי להדיא בריש פכ"ט דעל היין הוא מד"ס. וא"כ הלא תקשי לדידי' מאי היין גורם כו' וע"כ דנפרש כפירושנו הנ"ל [וד' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ר"פ אלו דברים סתומין וליכא למשמע מינה מידי] אמנם באמת להלכה בשלמא להרמב"ם ז"ל ניחא הא דאין יוצאין מדאורייתא בת"ע משום דלית בה הזכרת יציאת מצרים ואיהו ס"ל דהוא דאורייתא. ולהרשב"א באמת נפיק מדאורייתא בתפלה כדכ' שם להדיא. ומפרשי הרמב"ם והרשב"א הא דיין גורם כו' כפירושנו הנ"ל אבל לפמ"ש להלן דהזכרת יציאת מצרים דרבנן. וגם דעל היין דרבנן למה לא נימא דנפיק י"ח דאורייתא בתפלה וע"כ דאי הזכרת יציאת מצרים דרבנן ועל היין דרבנן יצא ד"ת בתפלה. אמנם עכ"ז הרווחנו בדברינו אלה. אשר כל יסוד כת"ר דמהא דיין גורם כו' מוכרח לומר דקידוש היום על היין ד"ת נגד דעת הרמב"ם והסכמת כל האחרונים. ולפי"ז נדחק מאוד בסוגיא דנזיר שם והוכרח לומר ג"כ דקידוש במקום סעודה ד"ת נגד רוב הראשונים וכל האחרונים ז"ל. לפי דברינו הנ"ל נפלו אזדו כל דבריו בזה לגמרי. די"ל ברווחא כפירושנו הנ"ל וכדהוכחנו דגם להרמב"ם ז"ל ע"כ הכי נפרשה

(ג) ואשר הוכיח מכ"ת מד' הר"י ז"ל דא"י בתפלה סתרה הגאון מ' דוד הנ"ל דמלישני' דהר"י שכ' ועיקר הקידוש מה"ת הוא כדכ' זכרהו על היין בכניסה דבריו נוטין דסבירא לי' דד"ת איין דוקא בעינן ואני אוסיף עוד קמחא ומיא להוכיח דע"כ הכי סבירא לי' להר"י ז"ל [והכי נמי ס"ל להר"ן ז"ל כדמוכח מדבריו ז"ל בפ' ב"מ (כ"ג ב') בענין נ"ח וקה"י שהקשה שם היכי דחינן קה"י דאורייתא מפני נר ביתו ונר חנוכה והוכרח לתרץ משום דאפשר לקדש אריפתא במקום יין ואי סבירא לי' דיוצאין מדאורייתא בתפלה קושיא זו מעיקרא ליתא דהא מעתה תרווייהו מדרבנן אינון ודאי דנר ביתו עדיף משום שלום בית ונר חנוכה משום פרסומי ניסא וכן הרשב"א בחידושיו ע"ש (ולפלא שדבריו בחי' סותרים למ"ש הוא עצמו בת' ח"ד הנ"ל באות א') ובה"ג בה' חנוכה ג"כ הכי סבירא לי' ע"ש] דודאי ברור דבזמן הר"י ז"ל הי' מנהג קבוע לקדש בבהכנ"ס כדמשמע קצת מדבריו ומהרא"ש ז"ל בסי' ה' וביותר בת' הרשב"א ח"א סי' ל"ז ושכ"ג ע"ש וכ' שם שתקנה קבועה היא מעולם כברכה מעין ז' וכחזרת ש"ץ התפלה. ושכמה גאונים צווחו ע"ז ולית דמשגחו בהו ומודעת שהרשב"א הי' תלמיד מובהק דהר"י וגם ודאי שגם בלילי יו"ט היו מקדשין בבהכנ"ס כנראה מסתימת לשונם של כל הראשונים ז"ל וא"כ ע"כ דסבירא לי' להר"י דקידוש ליל יו"ט הוא ג"כ דאורייתא [וה"נ סבירא לי' ע"כ גם מהר"ם מרוטנבורג בת' שהבאתי לעיל סוף אות א'] דאלת"ה הלא תקשה עליו מה יענה על קידוש ליל יו"ט בבהכנ"ס דליכא לשנוי כדשני אקידוש ליל שבת כדי להוציא י"ח קידוש דאורייתא ומדרבנן הא בעי' מק"ס דוקא וא"כ הגם דאין להוכיח מזה דא"י ד"ת בתפלת ערבית דיו"ט אע"ג דאית בה הזכרת יציאת מצרים משום דאיכא למימר דמקדשין להוציא האינם בקיאין וגם אפי' מיו"ט שחל בשבת דאית בה גם ברכה מעין ז' ג"כ אין להוכיח דא"י מדאורייתא מדאצטריך לקדושי אכסא ולא נפיק במעין ז' מתרי טעמי חדא דהא לית בה הזכרת יציאת מצרים ותו דהא אמרינן בפ' ב"מ (כ"ד ב') דביו"ט שחל בשבת אינו מזכיר של יו"ט במעין ז' ולהכי ודאי דלא נפקי בה האינם בקיאין עכ"ז תקשי טובא דביוה"כ וכ"ש כשחל בשבת [דהוא דאורייתא לכ"ע ובמעין ז' הא לא נפקי כמש"ל] אמאי אין מקדשין להוציא עכ"פ האינם בקיאין אלא ע"כ משום דסבירא לי' להר"י ז"ל דד"ת על היין דוקא [וה"נ מוכרח ע"כ לומר גם למהר"ם מרוטנבורג ז"ל] אלא דבמקום סעודה הוא מדבריהם ולהכי מקדשין גם בלילי יו"ט בבהכנ"ס וביוה"כ אין מקדשין כלל. דסבירא לי' נמי דהטעימה ג"כ דאורייתא [והא דפריך בנזיר שם מושבע ועומד מה"ס הוא הא מצי לתרוצי בדלית לי' פת כקושיית מכ"ת כיון דסובר דמקום סעודה מדבריהם. ע"כ דיגרוס ויפרש כפי' המפרש שם אמנם באמת לכאו' תמוה מאד לפרש כן שם דהא הבדלה גם למ"ד דעיקרה ד"ת הא בתחילה קבעוה בתפלה לחוד וכקושיית השאג"א ז"ל וראיתי בס' אורח מישור על מס' נזיר דלפירושו שם בסוגיא נסתלקה קושיא זאת אבל פירושו דחוק מאד] ולא אפשר להטעימו לינוקא משום דלמא אתי למסרך כדאמרינן בפ' בכל מערבין ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת ומעתה נפל אזדא לי' הוכחת מעכ"ת מה"ר יונה ז"ל

(ד) והנה במה שכתבתי לעיל דדעת הר"י ז"ל דקידוש ליל יו"ט הוא מדאורייתא עם כי הה"מ בפכ"ט מה"ש הי"ח כ' בפשיטות דהוא מדבריהם ואחריו נמשכו כל האחרונים ז"ל [ומהתימא שלא הרגישו מד' הר"י ומהר"ם מרוטנבורג הנ"ל] לענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל שם הי"ט מטין בבירור דהוא ד"ת ומה שהוכיח במרכבת המשנה שם דסבירא לי' שהוא מדבריהם מדלא מנה בריש ה' יו"ט מ"ע לקדש יו"ט כי היכי דמנה בריש ה' שבת וכמו שמנה שביתת כל יום מי"ט למ"ע בפ"ע עכ"ל. לפענ"ד דבריו דחויים בזה דאיך ימנהו למ"ע בפ"ע כיון דנפקא מהך קרא גופי' דשבת מזכור וגו' ולא דמי לשביתת יו"ט דכ' תורה קרא בפ"ע על כל יום מיו"ט וזה ברור ומ"ש המרכהמ"ש שם עוד משום דזכור את יום השבת לא קאי איו"ט כבר תקנו רבינו ז"ל בלשונו במש"ש הי"ט כשם כו' כך מקדשין בלילי יו"ט כו' שכולם שבתות ה' הן

אמנם הגאון מ' דוד לוריא נ"י הנ"ל מצא בשאילתות פ' יתרו וז"ל בשאילתא שניה דמחייבין דבית ישראל לקדושי ליומא טבא וליומא דשבתא דכ' זכור וגו' וביו"ט כ' מקרא קדש וגו' ותניא מקרא קדש זה קידוש היום ומחייבינן לקדושי בצלותא ועל כסא דחמרא עכ"ל והגאון מ' ישעי' ברלין ז"ל בשאילת שלום שם כ' על מ"ש ותניא וכו' וז"ל לפי שעה לא ידעתי מקומו עכ"ל והגאון מ' דוד לוריא נ"י הנ"ל אומר שכוונת השאילתות הוא על הברייתא דפ"ד דר"ה (ל"ב א') דדריש ר"ע שם מקרא קדש זו קדושת היום [וסבירא לי' באמת דיוצאין ד"ת בתפלה ומ"ש ועל כסא דחמרא