בנין של שמחה כט

בפ' ע"פ (ק"ו א') ד"ה זכרהו עה"י מדכתיב זכרו כיין לבנון נזכירה דודיך מיין. אבל הבדלה נפקא לן בשבועות י"ח ב' מדכתיב ולהבדיל בין וכו'. וע' במג"מ פכ"ט מה"ש שהעתיק לשון המכילתא זכור את יום השבת קדשהו בברכה. ובביאור אמרו זכרהו עה"י ואמר ג"כ קדשהו בכניסתו קדשהו ביציאתו. ע"כ. וע' במגדול עוז שם שכ' דזכור הוא בכניסתו ושמור הוא ביציאתו. ע"כ וא"כ כיון דהבדלה לא נפקא לן מזכור. א"כ מנ"ל דעל היין דוקא. ובהא ארווח לן מאי דהוה קשיא לי על ד' הב"י בסי' רצ"ו שאחר שהביא ד' הא"ח שכתב דנשים לא יבדילו כ' וז"ל והר"י כ' כשם שחייבות בקידוש כך חייבות בהבדלה כו' ע"ש הרי לא מצא מאן דפליג על הא"ח אלא הר"י. ואיך נעלם ממנו ד' הרמב"ם בפ' כ"ט מה"ש המפורשין כד' הר"י שכ' שם וז"ל מ"ע מה"ת לקדש את יום השבת שנאמר זכור וגו' וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה ע"כ. הרי דסבירא להו דהבדלה דבר תורה וא"כ כשם שנשים חייבות בקידוש מכל שישנו בשבירה ישנו בזכירה ה"ה בהבדלה. וכן יש לתמוה על הרמ"א ושארי אחרונים ז"ל שפסקו בפשיטות כדעת הא"ח דנשים לא יבדילו נגד דעת הרמב"ם ז"ל. וכן מצאתי שהרגיש בזה בס' נזירות שמשון אמנם לפמ"ש דחיוב הבדלה לאו מקרא דזכור נפקא לן לק"מ דגם אי נימא דהבדלה ד"ת מ"מ נשים פטורות דהו"ל מ"ע שהזמן גרמא ודלא כהמג"מ שם שכ' דלהרמב"ם נשים ג"כ חייבות ד"ת. וכן מוכח להדיא מד' הרמב"ם ברפ"ב מה' עבודת כוכבים וז"ל כל מ"ע שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי פסחים ואכילת פסחים כו' ע"ש ומדלא כייל נמי הבדלה בהדייהו. ש"מ דס"ל דמהבדלה פטורות. אע"ג דס"ל דהבדלה ד"ת. וזה ברור

אלא דאכתי מסוגיא דנזיר הנ"ל דקא' ור"ש ההיא לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קידושא ואבדלתא משמע לכאורה דחד דינא אית להו לתרווייהו ומדקאמר בברכות דמתחלה קבעוה להבדלה בתפלה ע"כ דיין דקידוש נמי דרבנן. וכן הכריח מזה הגאון בשאג"א בת' שם דקידוש על היין דרבנן. ומעתה תקשי לפי"ז מהא דב"ה שהיין גורם כו' וכי יעקר מ"ע. וע"כ לומר דדי בתפלה וכד' המג"א. והדרא קושיין לדוכתה דהא לית בה הזכרת יצי"מ. אמנם באמת לק"מ. די"ל דאף דקושיית הש"ס מושבע ועומד מה"ס אתרוויי' קאי מ"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו. אלא דה"פ וכי מ"ו מה"ס הוא לשתות שתי כוסות הללו. דהא קידוש אפשר בפת או כד' התוס' דטעימא לאו דאורייתא. והבדלה היין לגמרי מדרבנן ומעתה אדחי לה ראיית המג"א מהא דהבדלה קבעוה מתחילה בתפלה. וע"כ דאין יוצאין ידי קידוש דאורייתא בת"ע דשבת. משום דלית בה הזכרת יצי"מ. וטעמא דמלתא דלא תקנו נמי בת"ע דשבת הזכרת יציאת מצרים כמו בת"ע דיו"ט. נ"ל משום דכיון דקידוש על היין ד"ת. לא רצו חז"ל לתקן שיהי' קידוש דדבריהם קודם לקידוש דאורייתא שהוא דוקא על יין או פת ועוד שהרי דרשו זכרהו על היין בכניסתו ע"כ לא רצו לתקן זכירה בלא יין בכניסתו ועוד י"ל דחשו לתקלה שלא יאמרו כבר יצאנו י"ח דאורייתא בתפלה. והא דלא תקנו לקדש על היין קודם תפלה. משום דבעינן מקום סעודה. וזה א"א קודם תפלה. דאסור לאכול סעודה פת קודם תפלה. לפי מה שבררנו לעיל דפת דוקא בעינן משא"כ ביו"ט דכל עיקרו של הקידוש מדרבנן. כמ"ש המג"א שם בשם המג"מ. ע"כ תקנו יציאת מצרים בתפלה כדי להסמיך זכירה לכניסה. ומשו"ה אף ביו"ט שחל בשבת לא רצו לשנות הנוסח. ולדלג הזכרת יציאת מצרים בשביל שבת. בהא סליקנא דאין יוצאין י"ח קידוש דאורייתא בתפלת ערבית דשבת. ע"כ דברי הרב הנ"ל: סימן יא וזה אשר השבתי להרב הנ"ל על דבריו

אהובי ב"ד. נועם מכתבו ותוכו רצוף קונטרס אשר פלפל בחכמה. בדין שכתב המג"א סי' רע"א סק"א דיוצאין י"ח קידוש דאורייתא בת"ע דשבת. הגיעני. והוצק חן בשפתותיו. והראיתי קונטרסי גם לכבוד ש"ב הרב הגאון מ' דוד לוריא נ"י ואודיעו פה גם דבריו נ"י בזה באיזה מקומות. ואבוא על סדר דבריו בקצרה

(א) אשר כ' דלא מצינו מפורש לחד מקמאי שהעיר בדין זה. הן הראני הגאון מ' דוד נ"י הנ"ל שכ"ה גם מסקנת ס' המכריע לרבינו ישעי' מטראני ז"ל [והוא ר' ישעיה הראשון זקנו של ריא"ז ומכנהו בשה"ג בשם מורי זקני הרב] ע"ש שכ' להדיא בססי' ע"א כד' המג"א. וכן מצאתי גם בת' הרשב"א ח"ד סי' רצ"ה. אמנם כן מצאתי עוד בת' מהר"ם מרוטנבורג סי' נ"ד הובא במג"א סי' תקצ"ז סק"ג נראה מפורש דס"ל דא"י בת"ע. אלא שדבריו ז"ל בלא"ה צ"ע שנראה מדבריו דגם קידושא רבא דביום הוא ג"כ דאורייתא. וכן ראיתי בהליקוטים שבסוף ס' תשב"ץ קטן בשם הר"ם הנ"ל

(ב) ואשר הביא סמוכות לדין זה מדאמרי ב"ה שהיין גורם לקידוש שתאמר. כבר העיר בזה הרשב"א ז"ל בת' שם. אך באופן אחר לגמרי היפך מהוכחת מכ"ת ע"ש ודו"ק. אמנם יש מקום לדחות זה דלולא פי' רש"י ז"ל י"ל בלישני' דב"ה. דהא נוסח ברכות וקדושות וסדרן הן מדבריהם ואנשי כנה"ג תקנינהו והם אמרו לברך על היין תחילה משום דמדבריהם יין גורם וכו' אבל מדאורייתא נאמרת גם בולא כלום וע' ע"פ (קי"ז ב') דצלותא וכו' דקידושא כו'. ויש להוסיף עוד דמסתבר אולי דמדאורייתא בלא יין אינו רשאי לאומרה בנוסח ברכה בפתיחה וחתימה. וחכמים תקנוה על היין ואז אומרה בפתיחה וחתימה. ולפי"ז הא ודאי דהיין גורם לקידוש שתאמר בנוסח ברכה. ועוד דגם לפ"ד מכ"ת הגע עצמך דאם א"י להתפלל ויודע לקדש או כשמפסיק באמצע סעודתו ופורס מפה ומקדש דעדיין לא התפלל. הלא אז לא היין גורם כו'. וע"כ צ"ל דר"ל דמדבריהם היין גורם [ויש לדחות דמשום דרוב פעמים היין גורם לא פלוג רבנן] ורש"י ז"ל שפי' שאם אין לו יין או פת אין מקדשין י"ל דס"ל ג"כ כגי' ופי' המפרש בנזיר (ד' ע"א) במ"ש מושבע ועומד מה"ס הוא. וס"ל ע"כ דד"ת על היין דוקא. אבל לפי' התוס' שם שהוא הברור י"ל כפירושנו זה דמדבריהם היין גורם. וגם גורם היין שתאמר בנוסח ברכה בפתיחה וחתימה. ושוב ראיתי בת' הרשב"א הנ"ל שפי' כן להדיא [שוב בא לידי ס' פר"ח על א"ח ומצאתי בה'