בנין של שמחה כח

י"ל דודאי הלכה כשמואל בהא דהוה קשיש מיני' דר"א דאף מר"י דהוה רבי' דר"א הוה קשיש שמואל דאר"י על שמואל אית לי רב בבבל כו' ואף דקיי"ל כר"י לגבי שמואל אין ראיה דגם לגבי' דרב הלכתא כוותי' דר"י אע"ג דרב היה גדול גם משמואל ע' חולין (נ"ז א') והיה שולח לו בלשון לקדם רבינו שבבבל א"ו היכי דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר אזלי' בתר כללא דמקמי אביי ורבא אין ה' כתלמיד במקום הרב וכן מצינו שבכ"מ פסקו התוס' והרא"ש כריב"ל לגבי ר' יוחנן משום דהוה קשיש מיניה כן היה נ"ל לכאורה אמנם באמת יש להשיב ע"ז דהא משמי' דר"א רב אחא בד"ר אמרה. ומשמי' דשמואל רב יהודה אמרה. וראב"ד היה אחר אביי ורבא וא"כ ודאי דה' כוותי' דבתרא' הוה וא"כ הדרא קושיין לדוכתה מהך דראב"י וע' רש"י כתובות (ל"ח ב') ד"ה לא וגיטין מ"א ב' ד"ה דכ"ע כו'

והנה הרשב"ם אמימרא דראב"י שם כתב בין בכוס בין בתפלה ואין לומר דבנוסחתו היה הזכרת יציאת מצרים שהרי אנו מבני בניהם של הצרפתים בעלי התוס' ז"ל ולא שמענו ולא ראינו נוסח הזכרת יציאת מצרים בתפלת ערבית דשבת וע"כ לדחוק בדבריו ז"ל ולומר דר"ל בין בכוס בין דשבת בין דיו"ט ובין בתפלה דקאמר קאי רק איו"ט דאית ביה יציאת מצרים גם בתפלת ערבית ולא דראב"י קאי נמי אתפלה דא"כ אין לחלק בין דשבת לדיו"ט ותו דעכ"פ חד מיניי' לאו דאורייתא אלא דר"ל דכיון דגמרי' גז"ש להזכיר יציאת מצרים בקה"י. ע"כ מדרבנן צריך גם בתפלה ואתפלת יו"ט קאי דאית בה יציאת מצרים וטעמא דלא תקנו נמי יציאת מצרים גם בתפלת ערבית דשבת יבואר בס"ד בדברינו להלן ומעתה לפי"ז ליתא לדינא דהמג"א הנ"ל

ומהא ז"ל שהביא המג"א י"ל דס"ל דקידוש על היין ד"ת וא"כ קושטא הוא דאם אין לו יין לא יקדש כלל ואין כאן עקירה כיון דלא סגי בלא יין ובזה ליתא לספיקא דהתוס' לר"ת ז"ל אם אין לו יין אם מקדש על שאר משקין אם הוא חמר מדינה דמנ"ל שאר משקין כיון דלדידי' על היין דוקא ד"ת אלא שמד' הגאון בעל שאג"א ז"ל בסי' ס' מוכח דס"ל דלדסברי על היין ד"ת ה"ה שאר משקין וכן מצאתי לרבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו לש"ע אה"ע סי' קס"א סק"ו. אמנם בד' ר"ת לכאורה יש לפרש כמ"ש. אמנם בתוס' נזיר (ד' ע"א) מבואר שהבינו דס"ל לר"ת דקידוש על היין לאו דאורייתא [וצ"ע בת' ריב"ש סי' קנ"ט שהביא בשם ר"ת דלא כהתוס'] וא"כ תקשי לדידי' וכי יעקר כו'. ולפי"ז נצטרך לדחוק דבנוסחת תפלה שלו הי' נזכר יציאת מצרים. ולפי"ז לישנא דהרשב"ם הנ"ל אתי כפשטי'. ובין דשבת ובין דיו"ט שהיו אחים בזמן א'. אבל לפי נוסחתנו. וכן היה ודאי גם נוסחת המג"א. שלא נזכר יציאת מצרים בתפלת ערבית דשבת. ודאי ליתא להך דינא. והא דקאמרי ב"ה שהיין גורם כו' היינו נמי משום דס"ל דעל היין ד"ת. ולכן היין גורם. וכמו שכתבנו לדעת ר"ת כנ"ל

ואין להקשות מהא דאיתא בנזיר שם יין מצוה מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס הוא [ר"ל בתמי' וכן כתבו התוס' וכן הכריח הגאון בעל שאג"א ז"ל שם דלא כהמפרש וכמו שכתבו התוס' בפסחים ק"ו א' ד"ה זכרהו כו' ע"ש] די"ל עפ"י תירוץ ב' דהתו' בפסחים שם וז"ל ועי"ל דקידוש על היין ד"ת אלא דהא דהמברך צריך שיטעום אינו מד"ת עכ"ל ואזדא לי' רוב פלפולו של הגאון בעל שאג"א ז"ל שם שרצה להוכיח מסוגיא הנ"ל דקידוש על היין אינו ד"ת [ותמי' על הגאון הנ"ל שלא הזכיר סברת התוס'] עוד יש לומר דר"ל וכי מושבע ועומד מה"ס הוא על יין דוקא הא אפשר בפת והוא ג"כ ד"ת אבל בלא שניהם לא מהני מד"ת אלא שלכאורה יקשה לפי"ז מאי דפריך הש"ס שם למה לי קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה דקו"ה וכי מושבע ועומד מה"ס הוא דצריך קרא לאוסרו הא אפשר לתרוצי דמיירי בשאין לו פת וכן הקשה הגאון שאג"א ז"ל שם והכריח מזה דל"ל דיין או פת ד"ת הוא. ואפשר לתרץ דסבירא לי' לסוגיא זו כדעת הרא"ש שהבאתי לעיל דקידוש במק"ס דאורייתא והשתא א"ש דפריך בממ"נ אי אית לי' פת הא אפשר בפת ואת"ל לית לי' הא לא הוה לפי זה מק"ס ולא הוה יין דמצוה. אלא דלפ"ד הגאונים ז"ל דסבירא לי' דברביעית יין מקרי מק"ס והביאום הב"י בסי' רע"ג ס"ה הדרא קושיא לדוכתה הא אצטריך קרא להיכא דליכא פת דאז הוי יין דמצוה. דהא הוי גם מקום סעודה לשיטתם ז"ל אבל מדברי התוס' בפ' ע"פ (ק"א א') ד"ה טעימו כו' והרא"ש שם נראה דלא מקרי מק"ס רק טעימת לחם דווקא ומ"ש הב"י וז"ל אין להוכיח דהתוס' והרא"ש חולקים על סברא זו [ר"ל של הגאונים] מדכ' בפ' ע"פ כו' דאיכא למימר דלא כתבו כן משום דבשתיית כוס יין לא לפקו ידי קידוש אלא דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת וכדמשמע מסוף לשונם אבל אפשר דמודו להגאונים הללו כו' עכ"ל לדידי לא מ' הכי. דהא כתבו התוס' בד"ה ובקידושא דהכא כו' וז"ל והא דלא הקפיד על שלא יוכלו לאכול כו' דהא משום סעודת שבת יכולין לקיים למחר ג' סעודות עכ"ל הרי דלדידהו ע"כ דלא הקפיד שיאכלו עתה לצאת י"ח סעודת שבת. משום שיכולין לקיימה למחר. אלא ע"כ דר"ל טעימו מידי. כדי שיהי' במק"ס. וטעימה דוקא הא לא"ה לא.. וכ"ה ג"כ כוונת הרא"ש ז"ל. וכ"כ תר"י פ' ג' שאכלו דבשויו"ט אין חיוב לאכול פת רק משום קידוש במקום סעודה הביאו המג"א בסי' קפ"ח סק"ט. וע' בחידושי הרשב"א ר"פ אלו דברים אהא דאמר שם שהיין גורם וכו' דמשמע מדבריו ג"כ דלא כד' הגאונים ז"ל וכן שמעתי שהיה נוהג הגר"א ז"ל להקפיד שיהיה הקידוש במקום פת דוקא. וכן ראיתי בעיני לגדולי ישראל. והשתא אתי שפיר הסוגיא דנזיר בממ"נ כמו שפרשנוהו

ומה שהביא המג"א ראי' מהא דאמרינן בברכות בקידושא אע"ג דמקדש בצלותא כו' לענ"ד יש לומר בפשיטות דאתפלת יו"ט קאי דאית בה הזכרת יציאת מצרים

עוד הביא המג"א ראי' מהא דאמרו בהבדלה מתחילה קבעוה בתפלה כו' אף על גב דיש אומרים דהבדלה דאורייתא הוא לענ"ד לאו ראי' היא דלא מבעיא לדעת ר"ת ודעימי' דקידוש על היין לאו דאורייתא א"כ ודאי שאני הבדלה דלא שייך בה חיוב הזכרת יציאת מצרים ואם כן מה לי כוס מה לי תפלה אלא אף למאי דברירנא לעיל דלנוסח דידן ע"כ דסבירא לי' דקידוש על היין ד"ת מכל מקום הבדלה על היין ודאי לאו דאורייתא הוא דקידוש על היין נפקא לן מזכור את יום וגו' וכ' התו'