בנין של שמחה כז

י"ל דהתם ר"מ אשמועינן דגם שאר ימים לבד אוקיינוס ג"כ כמקוה ולאפוקי מר' יוסי דסבירא לי' דקרא אוקינוס לחוד קאי ולא איירי כלל באוקיינוס שיוכלל בלשון ימים דקאמר וזה ברור

ומ"ש כת"ר שהפוסקים כר"י ביה"ג קרוב שטעמם משום דמפרשי אמוראי כו' הן כ"כ ג"כ הכ"מ בפ"י מה' ברכות והשיגו הל"ח וכ' דהך דלפרקים ודאי דלפרש הוא כדקתני אימתי בזמן כו' ומצי קאי אכולהו על ההרים כו' ולדעתי דחוק לומר כן (ובנוסחתנו במתני' ליתא כלל תי' אימתי) ויותר הי' נראה לומר לכאורה לגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי אימתי דהך אימתי לאו סיום ד' ר"י הוא אלא דסתם מתני' ולפי"ז נימא באמת דקאי אכל הברכות שנאמרו במתני' גם ארואה מקום שנעשו בו נסים (ומהתוס' שהוכיחו דכל הברכות דמתני' הם מל"י לל"י כמו ביה"ג דאמרו בירושלמי דפרקים היינו ל"י ולא מייתי מתלמודא דידן דקתני ג"כ בהדיא איה"ג גופי' לפרקים עד כמה וכו' נראה מזה שלא הי' בגרסתם כלל בתלמוד דילן כל הך מימרי דלפרקים עד כמה ואולי שחסר כאן בדבריהם וצ"ל כמ"ש ברא"ש כאן) ועכ"פ איך שהוא אין ראי' מהך דמפרשי אמוראי דין דפרקים דתהוי משו"ה ה' כר' יהודה

ואשר כ' כת"ר דלפי ד' הגאון מהר"י נ"י דהך דר"י מישך שייך באידך דר"י דסבירא לי' כל מו"מ ת"ל מעין ברכתו י"ל דמינה סמכו הפוסקים לומר דה' כר"י כו' לדעתי אמינא דלא כמר ודלא כמר דאי הך דר"י שייכא באידך דר"י דכל מו"מ כו' ולפמ"ש כת"ר דלפי"ז מחייב לר"י לברוכי אהרים ונהרות כו' לכאו"א בפרטן א"כ לפי"ז ודאי דחייב נמי לברך אבהקנים וכושי וחיור וכיו"ב ברוך משנה בריות אדם. ואפיל וקוף וקופף ברוך משנה בריות בהמה או חיה והא חזינן בתוספתא דתני הרואה את הכושי וכו' ופליג ר"י בסיפא בחמה ולבנה וא' דהמברך אהחמה זו דרך אחרת ולא פליג נמי בכושי וכו' ואתוספתות ודאי לא שייך לומר שסמך אהתוספתא אחריתא דבורא מיני זרעים ודשאים אלא שיש לדחות דאולי תוספתא דהרואה את הכושי עם בבא דאת החמה כו' לאו גבי הדדי מיתני גם י"ל דבחמה פליג ר"י וסבירא לי' שלא לברך כלל אבל בענין שינוי מטבע הברכה מכמו דסבירא לי' לת"ק לא מיירי התם עכ"ז נ"ל דלא סבירא לי' לר"י כל מין ומין ת"ל מע"ב אלא במיני צמחי האדמה לבד שברכתם הוא על עיקר ענין בריאותם וצימוחם מהארץ כנוסח הברכה בורא כו' ובהו שייך לחלק במיניהם אבל לא בהברכות שתיקונם על ענין השינוי המתמיה ומבהיל עין רואם בזה לא סבירא לי' לר"י כלל כל מין ומין ת"ל מע"ב וא"כ גם לר"י אין צריך לברך כלל אהרים וגבעות ונהרות ומדברות לכאו"א בפרטן כיון דלא מברכי' אלא על ההרים ונהרות המשונים דוקא ולהכי נמי לא אשתמיט בשום דוכתא לא במתני' ולא בתוספתא דסבירא לי' לר"י הכי רק במיני צמחים לבד או במצות (סוכה מ"ו א') משום דכל מצוה ודאי דבר בפ"ע הוא לגמרי ותדע שהרי במיני זרעים ודשאים פסק ר"ז ואיתימא רחב"פ דאין ה' כר"י ובמצות פסק איהו גופי' כר"י. ומעתה ממילא נמי דליכא למימר דהך דר"י ביה"ג מישך שייך בדר"י דבורא מיני זרעים וכו' דהא ברכת יה"ג נמי ברכת השינוי הוא ואזדא לה מעתה גם הך סמך דכת"ר להפוסקים כאן כר"י וע"כ לומר וה"נ מסתבר ודאי הוכחת הרא"ש דמשום דר"י ים אוקיינוס קאמר להכי מסתבר ברווחא דלא פליג את"ק: סימן יוד מכבוד ב"ד הרב הגדול חו"ב כש"ת מ' אברהם ז"ל ד"מ דק"ק סלוצק בדין אם יוצאין ידי קידוש דאורייתא בתפלת ערבית דשבת אשר שלח אלי לעיין בזה ולחוות דעתי בזה. וזה לשונו בקצרה

הנה בדין אם פוטרין א"ע ידי קידוש דאוריית' בתפלת ערבית דשבת לא מצינו מפורש לשום א' מהראשונים ז"ל מי שהעיר בזה וראש המדברים בזה הוא רבינו בעל מג"א ז"ל בסי' רע"א סק"א ודעתו דיוצאין וראייתו מתוס' פסחים (קי"ו ב') ד"ה מקדש כו' שכ' דלר"ת מי שאין לו יין לא יקדש כלל וקשה וכי יעקר מ"ע דאורייתא אלא ע"כ דדי בתפלה ואחריו נמשכו כל האחרונים ז"ל בספריהם. ונ"ל להביא סמך לדבריו ממ"ש במשנה ר"פ אלו דברים. ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום כו' שהיין גורם לקידוש שתאמר וא"כ יקשה ג"כ כנ"ל וכי יעקר מ"ע דאורייתא א"ו דדי בתפלה וכן מצאתי אח"כ בס' ישועות יעקב להגאון מו' יעקב נ"י מלבוב שם סק"א וסי' רצ"ט ס"ק ד' שהוכיח ג"כ כן מד' ב"ה אלא דמד' רבינו יונה שהביא הרא"ש ר"פ ע"פ משמע איפכא וז"ל הרא"ש והרב רבינו יונה פי' דאינה ברכה לבטלה [הקידוש שמקדשין בבהכ"נ דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מדרבנן כו' הלכך כיון דיש ב"א שאינם יודעים לקדש נהגו לקדש בבהכנ"ס כדי שיצאו מידי קידוש דאורייתא עכ"ל ואי איתא תקשי דמ"מ הוה ברכה לבטלה דאף דמי שאינו בקי בקידוש אינו בקי ג"כ בתפלה מ"מ הרי כבר פטרו הש"ץ בברכה מעין ז' דלא גרע ודאי מתפלה שיכול הש"ץ להוציאו א"ו דאין יוצאין בתפלה וא"כ לא יצא גם בברכה מעין ז' וכן מוכח מד' הרא"ש ג"כ ממה שהקשה לרבי יונה דלמה ליה להש"ס לשנויי אדשמואל (שם ק"א א') להוציא אורחים כו' לישני להוציא מי שאינו בקי ידי דאורייתא עכ"פ א"ו דקידוש במקום סעודה דאורייתא ע"ש ומאי קושיא דלמא לעולם דרבנן ומשו"ה לא משני להוציא מי שאינו בקי משום דכבר יצא בברכה מעין ז' א"ו דאין יוצאין כלל בתפלה ומהתימא שלא הזכיר המג"א דעכ"פ לשיטת הרא"ש אין יוצאין בתפלה

אלא דבר מן דין קשה לי טובא איך נעלם מהמג"א ז"ל תלמוד ערוך בפ' ע"פ (קיז ב') אמר רב אחא ב"י וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכור כו' וכתיב התם זכור את יום השבת כו' והרי בנוסח תפלה שלנו לא הוזכר יציאת מצרים כלל

ולכאורה הי' נ"ל ליישב דגז"ש זו ע"כ דאסמכתא היא ולא גמרה מרבו דהא קרא דזכור וגו' איצטריך לגופה לקידוש היום וגם דנשים חייבות בקה"י ד"ת כדאמרי' בברכות (כ' ע"א) וא"כ אין למידין ממנה אליבא דכ"ע ללישנא דרב יהודה משמי' דשמואל בנדה (כ"ב ב'). ואי משום דרב אחא בד"ר משמי' דר' אלעזר פליג התם וסבר דלמידן אלא דמשיבין והכא מאי פירכא איכא.