בנין של שמחה כה

ועוד י"ל דשיעורא דטובא סתמו כפירושו דהיינו כדי רביעה דאתפריש שיעורי' בפ"ק דתענית (ו' ב') מר' אבהו גופא דרביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח. ושני' כדי לגוף עפ"י חבית וקצת סמך לזה מדסמך לה התם מימרא דר' אבהו מאימתי מברכין על הגשמים וכו' ע"ש

ועוד י"ל דשיעורא דטובא הוא כאותה ששנינו בבריי' שם (כ"ה ב') שיעורא דהפסקת ציבור מתעניתים לחכמים דהלכתא כוותייהו בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה ג' טפחים אלא דלפי"ז אדרבה עתה תקשי דכיון דיש לפרשה בתרי גווני כ"ש דהו"ל לפרש שיעורי' אמנם י"ל אולי דאידי ואידי חד שיעורא הוא דהא דאמרי' בשיעו' רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח היינו בחרבה. ור"ל ל"פ מטפח עכ"פ אבל בבינונית ועבודה באמת בעינן שיעורא רבא מיני' דהיינו טפחיים ושלשה אלא שדחוק הוא דלפי"ז נהפוך הוא דברייתא מפרשי ביה גם שיעוריי' דבינונית ועבודה ור' אבהו דאמורא הוא סתם דבריו ולפי מה דגרס בירושלמי בדברי ר' יהודה [ובבבלי גרסי' וחכ"א והרי"ף והרא"ש גרסי גם בבבלי ר' יהודה או'] שבבריי' הנ"ל כ"ה ב' וז"ל ר"י אומר בתחי' טפח ובשני' טפחיים ובשלישית ג' טפחים ושני' ושלישית ר"ל רביעה שניה ושלישית הא ודאי דהן הן ד' ר' אבהו דרביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח ודקא' ושני' כדי לגוף פי חבית. י"ל דחד שיעורא הוא עם טפחיים דאר"י בבריי' ולא מפליג כלל בין חרבה לבינונית ועבודה וד' ר' אבהו הן הן ד' רשב"ל שם לעיל מינה דאמר בתחי' כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה ושריית מגופה היינו לגוף פי חבית דבד' ר' אבהו וא' שם ע"ז ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה והיינו כדכתיבנא דשיעורי' דר' אבהו דחכמים היינו ר' יהודה דבריי' אידי ואידי חד שיעורא קאמרי והוא ברור ונכון לגי' הירושלמי אמנם בש"ס דילן גריס בד' חכמים כמש"ל בחרבה טפח ובבינונית טפחיים ובעבודה ג' טפחים ולפי"ז ע"כ דלאו חד שיעורא קאמרי ר' אבהו עם חכמי' דבריי' וכמש"ל [והגם שיש מקום לפרש גם לגי' הירושלמי בד' חכמים דבריי' דשני' ושלישית ר"ל היינו בינונית ועבודה ואין רצוני להאריך בזה ליישבו אמנם לא לבי הולך לזה ליישב כן דפשטי' דשני' ושלישית משמע רביעה שני' ושלישית]

ועכ"פ איך שיהי' פי' שיעורא דטובא לא איצטריך לן לפרושי שיעורא רק לפי אוקימתא מציעא. דרק זה הוא החילוק בין ברכת מודים להטוב והמטיב אבל לאוקימתא בתריי' (וכן לאוקימתא קמייתא דקאי נמי להלכה כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' והובא בב"י ובש"ע בהג"ה) דהלכתא כוותי' וכפי שהוכחנו לעיל דהא והא דאתא טובא ר"ל אפי' אתא טובא וה"ה בפורתא וליכא נפקותא כלל בין הברכות בענין השיעור רק אי אית לי' ארעא אי לית לי' לק"מ דלא בעינן לפרש כלל שיעורא דטובא ושיעורא דפורתא הא איתפרש בברייתא. ומתיישב נמי לפי"ז הא דקשיא טובא לכאורה לפום מה דסבר כת"ר באוקימתא בתרייתא לפי פרש"י אמאי לא פי' הפוסקים שיעורא דטובא כמה הוי ולא הזכירוהו כלל לענין הטוב והמטיב וכת"ר לא הרגיש בזה להוכיח מזה בבירור דהפוסקים לא פירשוה כפי' רש"י ולפי מ"ש כאן א"ש

ואשר דקדק עוד כת"ר לפי' רש"י דלמה נשתנה אוקימתא מציעתא דנקט ברישא דאתא פורתא דקאי אמודים מתרי אוקימתא קמייתא ובתרייתא דנקט בהו ברישא הא דשמע משמע כו' הא דאית לי' ארעא כו' דקאי על הטוב והמטיב וגם דמסתמא הו"ל נמי למינקט ברישא אהטוב והמטיב דהיא מתני' דאיירי בה ואח"כ אמודים דאייתי מעלמא עכ"ל בקיצור אמינא אדרבה הכי סליק טפי סוגיא דשמעתא כסדר ממש. דבאוקימתא קמייתא אוקים הך דהטוב והמטיב דוקא בשמע ומודים דוקא בחזי ובמציעתא בא לחדש דהך דמודים דמיירי ודאי בחזי מחזי לאו בכל גווני הוא אלא דהטוב והמטיב נמי מצי איירי גם בחזי מחזי. דהא דבחזי מברך מודים דוקא הוא רק באתי פורתא. אבל אתא טובא מברך הטוב והמטיב גם בחזי מחזי. וכהאי גוונא ממש אזלא נמי אוקימתא בתרייתא דבמציעתא אוקים דבאתא טובא אינו מברך מודים כלל אלא הטוב והמטיב לחוד בא לחדש דהא דבאתא טובא מברך הטוב והמטיב דוקא הוא רק באית לי' ארעא אבל אי לית לי' ארעא מברך דוקא ברכת מודים גם באתא טובא

וטריחא לי מילתא לעיין בדוכתי טובא דמייתי הש"ס שלשה אוקימתות או יותר ארומיא דמתני' וברייתא לדקדק אם הולכים על סדר זה משום דבאמת מודעת שכל עיקרם של דקדוקים כאלה קלושים הם ולכי דייקי' אפשר דאשכחינן דוכתי טובא דסתרי אהדדי בענין סדרים אלו וידעתי שגם כת"ר לסניף בעלמא נקטי' משום דלפירושו מתיישבו טפי לדעת כת"ר [משא"כ לדעתי כמ"ש] וכה"ג אשכחן נמי לבעלי התוס' בכמה דוכתי שעשו סמוכות מדקדוקים כאלו לפירושם נגד רש"י ז"ל אך בתר דחזינא דקפיד מר עלה בהך דוכתא קפדינא אנא נמי בהדי' בהך ויהיבנא דעתאי ונקיטנא עכ"פ דוכתא חדא לדוגמא והוא בפ' אלו מציאות (כ"ה א') דרמי הש"ס ג"כ מברייתא אמתני' ומשני לה בכמה אוקימתות. והתם נמי יקשה אלו השני דקדוקים דמר ממש אאוקימתא שני' והתם א"א לפרש בה פי' אחר דלא כרש"י ז"ל אמנם לפי מ"ש כאן אזלי גם התם ע"ז הסדר והאופן כמ"ש כאן ממש ע"ש. ואוקימתא תליתאי דשם דלא מצי מיירי בכה"ג ע"ש. הא באמת לא גריס לה רש"י ז"ל התם ולפי' התוס' שם ד"ה הא יש לדקדק התם כמה דקדוקים בסדר האוקימתות אבל האמת דאין סדר לזה

אמנם אחר כתבי כ"ז מרחימתא עזיזא נתתי אל לבי אולי אוכל לתרגם אליבא דכת"ר וראיתי שהאמת הברור דהפוסקים כולם ודאי מפרשי הך פורתא וטובא כפי' כת"ר כדמשמע להדיא מלשון הטוש"ע שכתבו שמברכי' עליהם משירדו כ"כ עד שירבו על הארץ שיעלו עליהם אבעבועות וילכו זה לקראת זה. הרי שקראו לשיעורא דזה לקראת זה עד שירבו וכו' וכן דייק הרמב"ם ז"ל וכתב וז"ל ירדו גשמים רבים אם י"ל שדה וכו' שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב ואם א"ל שדה מברך מודים וכו' מאימתי מברכין על הגשמים משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות וכו' וילכו האבעבועות זה לקראת זה הרי דקדק בלישנא יתירא וקרא לשיעור זה ירדו גשמים רבים וכו' משירבה המים וכוונתם ז"ל בזה ודאי על דאתא