בנין של שמחה כג

קשה טובא מהיכי פשיטא ליה שכה"ג היה תמיד גדול בתורה אדרבה אשכחן ביומא ט' א' דיותר משלש מאות כה"ג שמשו בבית שני צא מהם ד' דחשיב התם כולם לא הוציאו שנתם ושם י"ח ע"א במשנה וא"ל אישי כה"ג. שמא לא למדת ואמרי' שם בגמ' דהיינו במקדש שני. ותו דאמאי פריך מר"ג ולא פריך אכה"ג גופי' שאמר במשנה מן כל דין עלה בענ"ד לפרש ד' הירושלמי הנ"ל דמ"ש אלא ע"י שהן ב"א גדולים לאו גדולים בתורה קאמר אלא בשררות וממשלה קאמר ומ"ש והא תמן מובילין אורייתא לגבי ר"ג בניחותא קאמר ולסייע קאתי וכדאשכחן כה"ג בדוכתי טובא בבבלי וירושלמי. ור"י ב"ב לדחויי קאתי דמהא לא תסתייע דא"ל דמשום דזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין הכי [ולפי"ז ניחא טפי לגרוס ולא כמנהג אבהתהון וע' במרדכי ספ"ק דר"ה] ומעתה לדינא ודאי דלא שבקי' פשטותי' דסתמא דהירוש' משום ספיקא דריב"ב ודרך דיחוי בעלמא ועוד דע"כ דלא ליפלוגי אעיקר דינא קאתי ריב"ב דמעיקר דינא הא ע"כ מוכח ממתני' גופי' לפמ"ש

ומעתה לפי מה שזכינו לדין לפי פירושנו בס"ד דגם לאדם חשוב בעלמא אפי' אינו גדול בתורה שרי אית אתר ברווחא לדון דגם לבית האבל שרי דהא אמרי' להדיא בשלהי מ"ק ובכתובות ס"ט ב' דאבל מיסב בראש ומפיק לה מקרא דאיוב ואשב בראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם השוו קרא למלך וא"כ ברור ופשוט לדעתי דודאי לא גרע חשיבותא דאבל בשבעת ימי אבלו משאר אדם חשוב דשרי להביא ס"ת אצלו ועדיפא מינה אמינא דאפי' אם נפרש הירושלמי כפי' הראשון הנ"ל דדוקא לאדם גדול בתורה שריא לפענ"ד מוכח התם דחשיבותי' דאבל עדיף בשעתי' גם מת"ח וקודם לו דאמר התם מר זוטרא מפיק לה מהכא וסר מרזח סרוחים וכו' נעשה שר לסרוחים וע' רש"י בכתובות שם בהא סלקינן ונחתינן בס"ד דלבית האבל שרי לגמרי להוליך הס"ת וכ"ש במייחד לה מקום בארון או תיבה נצרף לזה גם דעת הגאון מהר"ם פאדווה שהביא המג"א שכ' מסברת עצמו דשרי בכל גווני וצור ישראל יצילנו משגיאות ואל יצל מפי דבר אמת עד מאד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ד' הכותב וחותם לכבוד תורת ה' תמימה יום ה' ער"ח מרחשוון שנת תקצ"ו לפ"ק פה ק"ק מסטיסלאוו יצ"ו: סימן ו למופלג אחד מפ"ק

אשר העיר מע"ל על ד' התוס' ר"פ הי' קורא ד"ה בלשון הקודש שהם נגד הסוגיא דפ' מרובה (פ"ב א') דמסיק התם דעזרא תיקן רק מנין הקרואים דב' וה' ולא עיקר הקריאה ע"ש יעיין מע"ל במג"א רסי' קל"ה שהביא כן בשם הב"ח ויישבו ע"ש אמנם מה שהעמיס המג"א בד' הירושלמי שהביא הרי"ף לפי גירסת הרי"ף שיהיו קורין שלשה [ובירושלמי דילן הגי' שיהא קורין בתורה בשני כו'] דקאי רק אמנין הקרואים וכמסקנת ש"ס דילן הגם כי כן מטין גם ד' הר"ן שם דמייתי על ד' הרי"ף מ"ש בב"ק שם [והתימא על המג"א שלא הזכיר ד' ר"ן אלו] ולא מייתי לה בלשון קושיא אהרי"ף עכ"ז לבי מהסס בזה דא"כ אמאי לא הזכיר בירושלמי שם בתקנת משה עיקר הקריאה בשני וחמישי וגם מדאסמיך תקנת משה אקרא דוידבר משה את מועדי ה' משמע דס"ל דלא תיקן רק קריאת המועדים ור"ח נמי אקרי מועד כדאית' בשבועות (י' א') וממתני' דמגילה (ל"א א') שאחר שסדרה כל הקריאו' אמרה הטעם שנאמר וידבר משה את מועדי ה' דמשמע ג"כ לכאו' דלא תיקן משה רק קריאת המועדים [ואע"ג דמני התם תחילה גם קריאת ב' וה' ובתר הכי א' שנאמ' וידבר משה וכו' הא לא תברא דהא ע"כ הך שנא' וידבר כו' לאו אכולא מתני' קאי דהא מני התם במתני' גם קריאת תעניות דעיקרו מתקנת חכמי התלמוד א"כ י"ל דלא קאי גם אב' וה'] אין להכריח מזה די"ל דמתני' לא אתי לאורויי מוידבר משה כו' רק הך דמצותן שיהו קורין פרשיות המועדים כאו"א בזמנו דווקא דמש"ה קורין בפסח במועדות שבת"כ וכו' כדמני התם כולהו במתני'. ומעתה י"ל דמ"ש שנאמר וידבר משה וגו' קאי אכולהו מתני' ממש גם אפי' אתעניות ור"ל דכמו שהקריאות שתקנם משה תקנם שיהו קורין כאו"א בזמנו לכן גם חכמי התלמוד שתקנו קריאת תעניות בברכות וקללות הוא משום דשייך לתעניות אבל בירושל' דלא מיירי התם כלל בענין הקריאות בזמנם דוקא רק מעיקר תקנת הקריאות ולא הזכיר אלא שבתות ויו"ט ור"ח וחש"מ ומייתי ע"ז קרא דוידבר משה את מועדי ה' ובתקנת עזרא הוא דהזכיר קריאת שני וחמישי משמע ודאי דס"ל דמשה תקן רק קריאת המועדים

ויש להעיר עוד בזה דלשינויא דהש"ס דילן בב"ק שם דקריאת המועדים משה תיקן גם מנין הקרואים לכאו' יש לדקדק ע"ז ממ"ש במגיל' (כ"ג א') הני ששה דיוכ"פ כנגד מי כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו [ולהירושלמי הנ"ל ניחא די"ל דמנין הקרואים גם במועדים מתקנת עזרא הי'] וי"ל דע"כ דהא דקאמ' הני תלתא כנגד מי כנגד ג' שומרי הסף אינו עיקר התקנה משום זה. כמ"ש התוס' שם (כ"א ב') ד"ה כנגד. ה"נ י"ל בששה דיוה"כ דלא דעיקר התקנה היה כנגדם אלא דר"ל דיש לכוונם עתה גם כנגד זה: סימן ז

שאלה נס שנעשה ליחיד. אי דוקא בנו ובן בנו לבד חייבים לברך או גם כל יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות בעו ברוכי. תשובה בר"פ הרואה אי' אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי והרי"ף ורה"ג גרסי אניס' דיחיד איהו וברי' ובר ברי' צריכי לברוכי וכן הסכימו הפוסקים וכ' הרשב"א דלגי' זו לאו דוקא ברי' וב"ב. דה"ה כל יוצאי ירכו והנה לכאו' אית תיובתא כלפי סנוותי' דהרשב"א ז"ל דאי כל יוצאי יריכו עד סכה"ד בעו ברוכי א"כ הא בירושלמי התם קאמר דנסי שבטים אם יברך תלי' בפלוגתא אי שבט אחד מקרי קהל בפ"ק דהוריות והא התם ר"מ ור"י הוא דפליגי בהא ומתני' מדסיפא ר"י ע"כ ברישא לאו ר"י אלא בר פלוגתי' ר"מ וע"כ הא דקתני ר"מ מקום שנעשו בו נסים לישראל היינו לכל ישראל דוקא או רובם ככולם כדס"ל לר"מ התם בהוריות וא"כ מאי משני הש"ס כאן אמרי אניסא דרבים כ"ע מחייבי לברוכי. אניסא דיחיד איהו וברי' ובר ברי' מחייבי לברוכי. דאכתי הפירכא