בנין של שמחה כב

לרבי דרק פסוק ראשון דאורייתא לא כדקי"ל דלמא גם רבי סבירא לי' דכל פרשה ראשונה או דגם הב' פרשיות הם מדאורייתא ומה שלא הפסיק רק לפסוק ראשון הוא משום עדיפותא דת"ת דרבים. אך זה יש מקום ליישבו דמסתבר טפי למימר דמשום ת"ת דרבים פטרוהו רבנן לגמרי מכל הקריאה שחייבוהו הם אע"ג דליחיד לא פטרוהו גם אם תורתו אומנתו מלומר דמשום ת"ת דרבים חילקו גם בהחיוב קריאה מדאורייתא ופטרוהו ממקצת קריאה דמדאורייתא אך עכ"ז אאל"כ דס"ל לרבי דרק פסוק ראשון מדאורייתא דהא מייתי התם בברייתא דרבי סבירא לי' ק"ש ככתבה ומפרש התם טעמי' משום דכתיב והיו בהווייתן יהו ומשמע התם דדרשה גמורה היא ודאי ולא אסמכתא מדפריך ולרבנן נמי הא כתיב והיו וכן פריך תו התם למימרא דסבר רבי וכו' דאס"ד בלה"ק נאמרה והיו דכ' רחמנא ל"ל. ומשני איצטריך וכו' ואי נימא דסבר רבי דחיוב קריאה מדאורייתא הוא רק פסוק ראשון הו"ל למיכתב פסוק והיו תיכף אחר פסוק שמע ולא להפסיק ביניהם בפסוק ואהבת וא"כ מזה ראי' מוכרחת לענ"ד דסבירא לי' לרבי לכה"פ דחיוב קריאת כל הפרשה ראשונה הוא מדאו' ומה שלא הפסיק מת"ת דרבים רק לפסוק ראשון בלבד ע"כ לומר דהוא משום מעליותא דת"ת דרבים ולא אשכחן מאן דפליג עלי' בהא והדרא קושיין לדוכתה. אמאי השמיטוה הרי"ף והרמב"ם

והנלע"ד ליישב דאולי טעמיי' מדחזי' בפ"ק דשבת (י"א א') אהא דאמר התם דגם בתורתו אומנתו מפסיק לק"ש דהוכרח הש"ס לשנויי התם אמאי דפריך עלה והתני' כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש כי תני' ההיא בעיבור שנה ולא משני דגם הך ברייתא דאין מפסיקין גם לק"ש מיירי ג"כ בת"ת ובת"ת דרבים ולאתויי עלה הך ברייתא דר"י הנשיא משמע להו מזה דסתמא דתלמודא לא סבר בהא כרבי ולא מסתבר למימר דמשום דלישנא אין מפסיקין משמע לסתמא דתלמודא דלגמרי אין מפסי' אפי' לפסוק ראשון ומשו"ה הוכרח לשנויי דמיירי בעיבור שנה. דמסתבר ודאי דלקריאת פסוק ראשון לחוד היו מפסיקין גם בעיבור שנה דמשום קריאת חד פסוקא [ובשכמל"ו] לחוד לא מיטרדו וה"נ משמע קצת גם לישנא דהבריי' חבירים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש משמע גם בעוסקין בציבור יחד בתורה ואפ"ה מפסיקין לק"ש זהו הנ"ל ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם בזה אך על הטור עדיין יש לתמוה שלא הביא דין זה דאין מדרכו לחלוק על אביו ושלא להביא דעתו כלל והא הרא"ש כתב בהדיא דין זה כמש"ל ותירוץ ב"י שם עליו הוא דחוק מאד וצ"ע: סימן ה

נשאלתי מאלופי מנויי החברא משניות דפ"ק וז"ל בהתאספנו יחד הפקחנו עינינו נדון התקנה ל"א שבפנקס חבורתנו הלז הנעשה בהסכמת הרב המאוה"ג החסיד מ' יעקב ז"ל מ"ץ דקהלתנו. שמחוייבים כל אנשי חבורתנו להתפלל בבית הנעדר רח"ל מאנשי חבורתנו ד' שבועות והנה כמה אנשים מתרעמים. שמבטלים עי"ז קריאת התורה בב' וה' ואין ביד החברה ס"ת מוחזקת לקבוע לה מקום עם אה"ק כפסק הרמ"א בא"ח ס"ס קל"ה סי"ד ובמג"א בשם מהר"ם פאדווה ז"ל לזאת עלה בדעתנו לכתוב ס"ת חדשה ע"ש החברה ולעשות לה ארון הקודש מיוחד ואם ח"ו יעדר א' רח"ל ויהי' נצרך לתקנה הנ"ל יקבעו הס"ת עם האה"ק על משך ארבעה שבועות כתקנת הפנקס דחבורתנו. ע"כ באנו לשאול את פי מעכ"ת להראות לנו בדין זה פנים מאירות ומסבירות להלכה ולמעשה

תשובה הנה מלבד מה שהביא המג"א בשם מהר"ם פאדווה בת' לענין שריותא ע"י קביעות ארון או תיבה להס"ת. הנה הט"ז שם נראה כמגמגם קצת ע"ז אמנם עוד יש מקום אתי לדון בהלכה בזה בס"ד דהנה בירושלמי פ"ז דיומא ה"א ופ"ז דסוטה ה"ו אמרו וז"ל בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא את אמר מוליכין תורה אצלו [ור"ל והאיך אמר במתני' שם ושם חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת וכו' והסגן נותנו לכה"ג ולמה לא ילך הכה"ג למקום שהס"ת שם] אלא ע"י שהן ב"א גדולים התורה מתעלה בהן והא תמן מובילין אוריי' לגבי ריש גלותא אר"י בר בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו [צ"ל לון לפענ"ד] כמנהג אבהתהון עכ"ל הירושלמי וכנראה פשטי' דהירושלמי דר"ל דמשום שהם גדולים בתורה התורה מתעלה בהן ולהכי פריך מדמובילין לר"ג אע"ג דלפעמים שלא הי' גדול בתורה רק היה לו שבט מושל מהמלך וכן פי' גם הק"ע שם ביומא [ופי' הפ"מ בסוטה שם מופרך מאליו] ושני ר"י ב"ב דמשום שהם מזרעו של דוד וראשי גליות הראשונים היו גדולים בתורה עושים כמנהג אבותיהם גם אם לפעמים אינו גדול בתורה כך נראה פירושו לכאורה אמנם בעניותי קשיא לי טובא על פי' זה חדא דמהיכא פסיקא ליה דחזן הכנסת וראש הכנסת והסגן היו גדולים בתורה ולא עוד אלא דע"כ לומר דפשיטא ליה שהם היו גדולים בתורה תמיד מדפריך הש"ס מהר"ג. אע"ג שגם הראשי גליות לפעמים היו גדולים בתורה כדמוכח בתלמודין בכמה דוכתי וע"כ דהקושיא היא משום דלפעמים לא היה הר"ג גדול בתורה וא"כ כ"ש דקשיא טובא דמהיכא פשיטא ליה דחזן הכנסת וראש הכנסת היו גדולים בתורה תמיד. ותו דאדרבה אשכחן בברייתא פסחים ס"פ אלו עוברין לעולם כו' וישא בת ת"ח לא מצא כו' ישא בת גדולי הדור [פירוש רש"י אנשי מעשה וצדיקים] לא מצא כו' ישא בת ראשי כנסיות הרי דרשי כנסיות אינם לא ת"ח ולא אנשי מעשה וכן בגיטין פ' הנזקין (ס' ע"א) אמרו שאחר כהן ולוי קוראין ת"ח הממונים פרנסים על הצבור ואחריהן ת"ח הראוין למנותן כו' ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים כו' ואחריהן ראשי כנסיות. הרי ג"כ דראשי כנסיות הן הרבה למטה ממדרגת ת"ח. וא"כ כ"ש שחזן הכנסת לא הי' גדול בתורה שראש הכנסת גדול מחזן הכנסת כי היותר קרוב להכה"ג הי' יותר גדול משלפניו וכדמוכח גם במאי דפריך שם ושם ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וערש"י שם וליכא למימר דהא דקאמר ע"י שהן גדולים לא קאי אחזן הכנסת וראש הכנסת וסגן אלא אכה"ג לחוד וכהנים גדולים דעלמא קאמר דהא בכל דור ליכא אלא כה"ג א' ולא דמי לשאר דוכתי כלהו דהש"ס דא' דאדעלמא קאי ותו דגם אי נימא דאכה"ג לחוד קאי ג"כ