בנין של שמחה כא

והנה במה שתמהתי על ד' רבינו הגדול הגר"א ז"ל כתב אלי ב"ד הרב הגדול החו"ב מ' אברהם ז"ל ר"מ דק' סלוצק וז"ל מה שהתפלא כת"ר על רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו סי' פ"ט ס"ק כ"ב: לדידי נראה פשיט דר"ל דהתוס' הוכיחו זה מסוגיא זו דאף בדמטא מותר משום דהכי משמע אף מסברת התרצן דהא לא משו"ה נאדי התרצן מסברא זו אלא משום דרצה להוכיח דא"כ מאי אסהדתי' דר"ח ב"א הרי דמזה מוכח דשרי להקדים אף קריאה לקריאה ומשני לי' דמהא ליכא למישמע מיני' מידי אבל בהא דשרי ללמוד אפי' בדמטא בהא לא פליג עלי' דאלת"ה למה לא השיב לו ולטעמיך אי מטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד כנלע"ד ביאור ד' רבי' ז"ל ויעיין מכ"ת בפר"ח שם ס"ו שכ' וז"ל וכפי זה תמה הב"ח דמאי מייתי התו' ראי' מהא דרב משי ידי' כו' דההיא כשלא הגיע זמן תפלת שחרית עדיין ולא דק דבגמ' הכי איתא כו' וכי תימא בדלא מטא זמן ק"ש אם כן מאי אסהדתי' דרחב"א. ודחינן לעולם בדלא מטא זמן ק"ש ודקא קשי' לך מאי אסהדתי' דרחב"א לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך הנה מכאן מוכח דשרי ללמוד קודם תפלה בהגיע זמנה. דאל"כ לימא ולטעמיך אי מטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד כך היא ראיית התוס' עכ"ל הפר"ח והן הן ממש ד' רבינו הגדול ז"ל אלא דהא דכ' כת"ר דדלמא משום דלמד לאחרינא בר מזלי' דהפר"ח הוא בזה ע"ש. ויעיין כת"ר בס' פני יהושע שכ' ג"כ כעין סברא זו. עכ"ל הרב הנ"ל

והשבתי לו ע"ז אשר כ' מכ"ת בכוונת הגר"א ז"ל ושכן מצא גם להפר"ח שם שכ"כ להדיא אדברי הב"ח ז"ל שתמה ג"כ כמו שתמהתי אין דעתי נוחה מזה חדא דקשה מאד להכריח דין ממה דלא אמר ולטעמיך דטובא אשכחן בש"ס דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי ותו די"ל דלהכי ל"א ולטעמיך אי בדמטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד לאו משום דפשיטא לי' דשרי ללמוד אלא משום דלא הי' יכול להכריח גוף הדין דאסור ללמוד ותו דדלמא באמת טעמי' דרש"י דאסור בדמטא נמי לאו משום דמיטרד בגירסי' ויעבור זמן ק"ש ותפלה כבמלאכה אלא לדינא קא' דאסור משום הקדמת קריאה דמצוה מקמי קריאה דמ"ש ומתורץ ג"כ לפי"ז קושית הרא"ש אפרש"י שכ' ותימא דמנ"ל הא ולפמ"ש היינו מספיקא דלמא באמת למסקנא דבדי"ד שם קאי הא דמתני פרקין דוקא בדלא מטא זמן ק"ש וגם הי' נלפע"ד להכריח לכאו' דע"כ אא"ל כלל כמ"ש הרא"ש ע"ז וז"ל ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכנ"ס דאיכא למיחש דלמא מיטרד בגירסי' ויעבור זמן ק"ש ותפלה עכ"ל והביאו כן הטור וב"י וקבעוהו בש"ע לפסק הלכה ולענ"ד קשה לומר כן דהא רש"י פי' זה בד' אב"ב ולקמן בד' ו' א' אמר תני' אבא בנימין אומר אין תפלתו ש"א נשמעת אלא בבהכנ"ס וכו' במקום רנה שם תהא תפלה ואיך אמר הכא אב"ב גופי' שהי' נזהר כל ימיו גם מלעסוק בתורה קודם ק"ש ותפלה דהא ברגיל לילך לבהכנ"ס מותר ללמוד קודם ק"ש ותפלה והא ודאי דאב"ב הי' רגיל לילך לבהכנ"ס לקרות שמע ולהתפלל כשמעתי' בד' ו' והגם שיש מקום לפרש דהא דא' אב"ב אין כו' אלא בבהכנ"ס ר"ל בציבור ולא משום בהכנ"ס דוקא ומשום דבבהכנ"ס רגילין תמיד שמתפללין בציבור נקיט בבהכנ"ס וכמו הא דאר"י משו' ר"י אין תפלתו ש"א נשמעת אלא בבהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללין [כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש] שנא' וכו' אימתי עת רצון וכו' דמי הכריחו לרש"י לפרש דוחק זה בד' אב"ב במאי דא' אלא בבהכנ"ס ולפרש משום זה בד' אב"ב שתהא תפלתי סמוכה למטתי דכוונתו גם לאסור עסק התורה הי"ל לפרש הא דאלא בבהכנ"ס כפשטי' כמש"ל. והא דסמוכה למטתי היינו איסור מלאכה לחוד כך עלה ע"ד לכאורה אבל באמת אי משום הא לא ארי' דאפשר לומר דאב"ב דאמר אין תפלתו כו' אלא בבהכנ"ס היינו לאפוקי ביתו אבל בהמ"ד עדיף טפי מבהכנ"ס ועכ"פ לא גרע מיני' ודאי וכדאמרינן בד' ח' שם ר"א ור"א אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטברי' לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי אמנם הא ודאי דעכ"פ אין שום הכרע לפרש בד' רש"י דטעמו דאוסר ללמוד קודם ק"ש ותפלה הוא משום דלמא מיטרד בגירסי'. ולפי"ז מי שרגיל לילך ולהתפלל בבהכנ"ס שרי ללמוד. דלמא טעמא דרש"י משום איסור הקדמת קריאה לקריאה. ולפי"ז אסור בכל גווני או דרש"י משום מצוה וזהירות קא' ולא משום איסור כלל

שוב נדפס שו"ת משכנות יעקב להגאון מ' יעקב ז"ל מקארלין וראיתי שם בקונטרס אחרון לחלק א"ח שכיוונתי לו ז"ל בקצת מדברי אלו ע"ש: סימן ד בדין הפסק מת"ת דרבים לק"ש

בברכות (י"ג ב') אי' ת"ר שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא שלא הי' מפסיק מת"ת דרבים רק לפסוק ראשון ע"ש והרי"ף השמיט ברייתא זו ומה שנאמר עלה בש"ס שם וגם הרמב"ם השמיט דין זה אע"ג דביחיד גם מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו מפסיקין לכולה אפי' אם נאמר דפרשה והא"ש, היא דרבנן דהא הברכות לכ"ע הן מדרבנן ואפ"ה כ' הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש ה"ה דעוסק בת"ת פוסק לק"ש [גם מי שתורתו אומנתו מדלא חילק בק"ש כמו שחילק בה' תפלה פ"ו ה"ח] ומברך לפניה ולאחריה והרא"ש הגם שלא העתיק הברייתא ומאי דאתמר עלה עכ"ז כ' שם בסוף סי' ג' שמוכח מהך דר"י הנשיא שמי שלומד תורה ברבים א"ל להפסיק ע"ש. ולא ראיתי מי שעמד בזה טעמא מאי השמיטוה הרי"ף והרמב"ם והב"י בסי' ע' עמד בזה על הטור שהשמיטו ודחק ליישבו ע"ש וגם הוא השמיטו ולא כ' דין זה בשלחנו הטהור והרמ"א הביאו בהג"ה בסי' ק"ו ע"ש. ולכאורה הי' נראה לומר דסבירא לי' דרבי סבר דרק פסוק ראשון דאורייתא ואנן קי"ל דכולה פרשה ראשונה או גם פ' והא"ש הוא דאורייתא ע' שו"ת שאג"א סי' אבל באמת אאל"כ חדא דהא גם לפי"ז ע"כ מוכרח לומר דת"ת דרבים עדיף מת"ת דיחיד גם אם תורתו אומנתו דהא בתורתו אומנתו דחייב להפסיק ולקרוא ק"ש פסק הרמב"ם גופי' דאומר גם הברכות דק"ש כנ"ל אע"ג דהם מדרבנן ומת"ת דרבים לא הי' ר' מפסיק רק להחיוב קריאה מדאורייתא לחוד וא"כ מנ"ל כלל דסבירא לי'