בנין של שמחה כ

והנה זה רבות בשנים שאמר לי כבוד דודי אדמו"ר הגאון החסיד מ' חיים ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק וולאזין ששמע מפי רבו הגר"א ז"ל שאמר לו סתם שאין הפי' בד' הזוהר הנ"ל כמו שפי' בו המקובלים והרמ"ע מפאנו ז"ל ולא פי' לו דעתו בפירוש ד' הזוהר ואמינא מנפשאי שלפום שיעורא דילי נ"ל ברור דמ"ש הזוהר ומן ה' תליין דרום וצפון וההוא דבינייהו (והם חג"ת כידוע ונ"ל שכצ"ל ו' ההוא דבינייהו) כוונתו על צורת האות ה' בכתיב' ה ששני קווי הימין ושמאל הם דרום וצפון חו"ג ן ההוא דבינייהו היינו הקו העליון שארכו מבריח בין השני קווי הימין ושמאל והיא הת"ת בן דכר הנ"ל ובזה מבואר הטיב מש"ש ה' דרום וצפון תליין בי' ו' באמצעיתא ודא הוא בן דכר בג"כ איהו בין צפון לדרום ולפי' זה הנה הדבר מוכרע גם מד' הזוהר עצמו שאורך המטה דוקא צריכה להיות בין צפל"ד

ומה שהביא הגאון בעל שב יעקב סמך לפירושו ממאי דהזכיר הקרא וצפונך יותר מדרומך כיון דצ"ל בין צפל"ד אלא ודאי הוא כפי' האריז"ל והמקובלים דהרוחב הוא בצפל"ד וראשה למערב דוקא ורגלי' למזרח ולפי מה שהמשיל בשה"ש דרך החיבה שמאלו תחת לראשי וגו' ע"כ האשה שוכבת לצד צפון ואז הוא דמתכוין שמאל האיש תחת ראשה והימין מחבקה ולפי"ז א"ש וצפונך היינו האשה שהיא לפי"ז לצד צפון תמלא בטנם וגו' עכ"ל נוראות נפלאתי דהא האריז"ל בס' הכוונות כ' להדיא להיפך ראשה למזרח ורגלי' למערב ולפי פירושם בד' הזוהר באמת דעכצ"ל כן דהא כל עיקר יסוד סמיכתם לפרש כך הוא ממ"ש בזוהר דהא בן דנר איהו בצפל"ד ופירשוהו הם ז"ל שר"ל כפי סדר עמידתו כביכול צדדיו בצפל"ד וראשו למזרח ורגליו למערב וא"כ הרי גם קומת המ"ל שהיא המטה הנ"ל היא ג"כ ראשה למזרח ורגלי' למערב וא"כ מטוני' דהגאון שב יעקב הרי אדרבה א"א להתכוין שיהי' שמאלו תחת ראשה וימינו לחבקה אם לא כשתהי' האשה לצד דרום דוקא והיא קושיא אלימתא על ד' הש"י לפי פירושו ופירושם בד' הזוהר [הן אמת שהרב מנ"ע כתב שם מדעתי' דנפשי' שתהי' ראש המטה למערב ע"ש אמנם אין דבריו שם מוכרעים כלל למבין וגם מופרכים מד' הזוהר לפי פירושם עצמם]

ובר מן כל דין תמוהים ד' הש"י בזה דהנה צייר הענין בדרך שמשמשין שניהם כאחד זה נגד זה: זה לצד דרום וזו לצד צפון והלא מבואר להדיא במס' כלה הביאו הטוש"ע או"ח בסי' ר"מ ס"ה להלכה דשמשו שניהם כאחד ה"ז דרך עיקש אלא צ"ל הוא למעלה והיא מלמטה דוקא וכמ"ש ז"ל עירובין (ק' ב') שנעשית כר לבעלה ואיך אפשר לומר ח"ו ע"ז האופן דדרך עקש הקרא דשמאלו וגו' ולישנא דהש"ס דנקט משו"ה בין צפל"ד צפון תחילה

אמנם הטעם הברור לכל מבין קצת בד' הזוהר. דמאי דנקט קרא וצפונך דוקא וכן בלישנא דאב"ב ובלישני' דר"י דנקיט בין צפל"ד צפון ברישא הוא משום דשירותא דאתערו לזווגא הוא מצפון שמאלא כמבואר בזוהר פנחס (רי"ד ב') ת"ח הא אתמר סדורא דיחודא כו' היך הוי וכו' פתח ואמר חשף ה' את זרוע קדשו דא דרועא חדא וכו' וכד האי אתער כמה דחילו שרי' בעלמא עד דינח ההוא דרועא וכו' כד"א שמאלו תחת לראשי וכו' לבתר אתי ימינא לחבקה וכו' לבתר אזדווגת בגופא וכו' ע"ש באורך וכמ"ש בזוהר בכמה מקומות עצמו מספר שזיווגא עיקרו מהתעוררות שמאלא וכמ"ש עורי צפון תחילה ואח"כ ובואי תימן והן האשין קדישין לזווגא מסטרא דגבורה ולכן אז"ל איש ואשה זכו י"ה ביניהם וא"ל ח"ו נשאר אש ואש אש זרה ח"ו ועם הי"ה הן אשין קדישין וע"ז נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה הנ"ל וכבוד אלקים וגו' ולכן גם בפסוק שמאלו כו' נקט ברישא שמאלו שלפי פי' הש"י דהש"ס וקרא דוצפונך אקרא דשמאלו וגו' סמיך אכתי קשי' אהך קרא גופי' אמאי נקט שמאלו ברישא וגם מזה ראי' נכונה דדוקא באשתו עמו הדברים אמורים מדנקטי כולהו צפון ברישא

אמת דפשטן דדברי הרמב"ם ז"ל משמעין ודאי דאסור גם באין אשתו עמו ומשום פירוע. אמנם כמו שכ' הש"י אדברי רש"י ז"ל דאלו ראה רש"י ז"ל ד' הזוהר ודאי דהי' מפרש ד' אב"ב כפי' הזוהר לפי פירושם בד' הזוהר אף אנו נאמר כן להיפך לפי פירושנו בד' הזוהר שאלו ראה הרמב"ם ז"ל ד' הזוהר ודאי דהי' מפרש ד' אב"ב כדברי הזוהר

והנה הב"י הקשה על הרמב"ם דכ' אסור וכו' ולישן בין מזרח למערב ומהש"ס משמע דאין איסור בדבר רק זהירות ומצוה ע"ש ומש"ש דאב"ב הי' מצטער על האיסור שיש בדבר הוא רחוק כמ"ש הט"ז ולכאור' יש להקשות זה גם אפרש"י שכ' להדי' לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות משמע להדי' דלאו איסור גמור יש בדבר אלא נכון הדבר לזהירות ומצוה כמו שדקדק מזה הט"ז שם דגם לשון מצטער הכי משמע א"כ קשי' אמה שפרש"י ד"ה סמוך למטתי כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל והנה ע"מ שכתב ושלא לעסוק בתורה הקשו עליו התוס' דמנא לי' דאסור ללמוד קודם תפלה. ואדרבה ראי' דשרי מהא דרב בפ"ב (י"ד ב') ע"ש. וע' מ"ש לעיל סוף סי' א' בישוב קושייתם באורך. אמנם הרי רש"י ז"ל כ' גם שלא לעשות מלאכה. ומלאכה איסור גמור מדינא יש בה וכמו שכתבתי שם

ונראה דקושיית התוס' הנ"ל אפרש"י מתיישב ברווחא דאיכא למימר דלפום מאי דמשני הש"ס (בד' י"ד ב') דלאפוקי ממאן דאמר למשנה אין צריך לברך הוי אסהדתי' דרחב"א ע"ש מוקמינן גם לפום קושטא דעובדי' דרב הוה בדלא מטא זמן קריאת שמע כדהוה ס"ד ברישא וכ"ש דא"ש טפי לפי מה שפי' רש"י גופי' התם הקושי' דותו מי ס"ל וכו' הוא ממתני ע"ש [וע' ביאורי הגר"א ז"ל סי' פ"ט ס"ק כ"ב רק מש"ש בריש דבריו וז"ל ואמרו שם וכ"ת בדלא כו' אלמא אפי' בדמטא מותר כוונתו ז"ל בזה נפלאת ממני דאיך מוכח מזה דגם למסקנא לא מצינן לאוקמי הך עובדא דרב בדלא מטא זמן קריאת שמע אבל בדמטא אסור או דנכון ליזהר בזה כמש"ל] ועוד יש לתרץ קושית התוס' דהתם ומתני אמרי' והיינו לאחרים ולכן שרי לגמרי וכשיטת רבינו יונה ז"ל שמחלק בין ת"ת דיחיד לת"ת דרבים ע"ש ואיך שיהי' על כל פנים עדיין דברי רש"י ז"ל בעצמם אינם מדוקדקים לכאורה וכמו שכתבתי לעיל בסוף סי' א' ע"ש: