בנין של שמחה יט

דהש"ס דמסיק השתא דלא אתמר הלכתא וכו' דעבד כמ"ע וכו' ע"כ לומר דסובר סתמא דהש"ס דמשום דתע"ר משו"ה רשאין לסמוך בהא מספיקא גם איחיד נגד רבים. ולפי"ז אין מקום כלל גם לקושיותיו דהלח"מ שם בה"ז ולכל דבריו שם ע"ש כי אין רצוני להאריך בזה וסמכתי בזה על המבין מדעתו: סימן ג

שאלה בהא דאיתא בש"ס (ברכות ה') הנותן מטתו בין צפון לדרום כו' והובא בטוש"ע סי' ג' ס"ו בסי' ר"מ סי"ז אי קאי ארוחב המטה או על אורך המטה. וגם אי דוקא באשתו עמו אמרו או גם באין אשתו עמו

תשובה הנה הגאון בעל שב יעקב בתשובה האריך להוכיח כפי' שהביא הרמ"ע מפאנו בת' סי' ג' שהביא המג"א שם שהפי' הוא שרוחב המטה תהיה בין צפון לדרום וארכה ממזרח למערב ע"ש באורך. ולפענ"ד יש לדון בקרקע לפניו שברור אצלי כי נהפוך הוא דהנה מ"ש דבדברי אבא בנימין אין הכרע אם כוונתו על אורך המטה בין צפל"ד או רחבה הנה כל מבין אתו המדע דפשטי' דלישנא דבין צפון לדרום פירושו ודאי על אורך המטה כפי' רש"י ובדוחק יש לפרש על רחבה אמנם באמת דברי הזוהר שלפי פירושו ופי' כל המקובלים שפי' כונתו בפשיטות על רוחב המטה שצ"ל בין צפל"ד. הוא שדחקו להגאון הנ"ל לומר שבד' אבא בנימין אין הכרע כדי להשוותו עם דברי הזוהר לפי פירושם אמנם לפי פירושנו בד' הזוהר להלן שכונתו ברור ג"כ על אורך המטה בין צפל"ד אפס מקום כלל לדחוקי נפשין בפי' דחוק בדברי אב"ב

ומ"ש דצ"ע בטעמו ש"ד לפי פרש"י דזה שייך דוקא כשאשתו עמו ודברי אב"ב משמע אפי' באין אשתו עמו דסתמא נקט וע"כ דומיא דמטתו דרישא וכו': הנה מד' הזוהר בפ' במדבר קי"ח ב' וקי"ט ב' וק"כ א' נראה בעליל דקאי רק אאשתו עמו דוקא כמפורש להדי' שם ובדקי"ט ב' ודאי שכינתא במערב כו' בגין דליהוי בין צפל"ד ולאתחברא בגופא וכו' בגין לזווגא חד וכו' ודאי מטתו שלשלמה בין צפל"ד ולאתחברא בגופא כו' בגין לזווגא לה להאי תהלה ולאשתכחא בכל יומא בין צפל"ד כו' אשתכחית בכל יומא דא מטה דאיתיהבית בצפל"ד לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות וכו' ר"א שאיל וכו' סימנא לזווגא דיחודא מנין א"ל כו' כדא' וצפונך תמלא בטנם כו' עש"ה וא"כ ודאי גם אי נימא דאין הכרע בד' אב"ב בזה הרי עדיף ומוכרח עכ"פ להשוות בזה ד' אב"ב הסתומין עם ד' הזוהר המפורשין ומבארין באר היטב פנימיות וסוד הדבר באור הבהיר בענין הזיווגא דוקא ועוד דהא הכי מוכחי קראי וצפונך תמלא בטנם כו' וימלאו ימי' ללדת וגו' וכמ"ש התוס' ד"ה כל כו' [ומה שדקדק הש"י ממה שכ' התוס' דבריהם אלו אמימרא דר' יצחק ולא אד' אב"ב. הוא דקדוק קל וקלוש מאד] והדקדוק דדומי' דרישא נקט אינו כדאי להכריע מזה פירושו נגד המפורש ומבואר בזוהר בהיפך כמש"ל. וא"כ הרי ע"כ מוכח נמי ממילא דאין הטעם משום פירוע כמ"ש רש"י. דא"כ גם באין אשתו עמו ליתסר וסותר לגמרי ד' הזוהר הנ"ל שפי' בענין הזיווגא דוקא והגם שזה י"ל גם לפירושם דרוחב המטה צ"ל בין צפל"ד והטעם משום פירוע אלא דבאין אשתו עמו אין הפירוע שלו גנאי כיון שמכוסה בסדין אבל כשאשתו עמו הפירוע דבזווגא הוה גנאי יותר [ואעפ"י דמצינו דאדרבה פירוע דזיווג קל יותר מפירוע דילי' לחוד כמ"ש הרב מנ"ע ז"ל בת' שם וז"ל דהא בבהכ"ס ובהמר"ח אסור להרהר בד"ת ובכ"מ מותר להרהר ולאתויי מטה בשעת תשמיש אתא דמותר להרהר אז בכל כחו לדברים שבקדושה וכ"ש דמצוה קעביד עכ"ל שם אמנם כן אין דבריו מוכרחים בזה כלל וכלל וגם תמוהים באמת דאדרבה הא חזינן דמותר לישן אפי' ערום באין אשתו עמו בבית שיש בו ספרים ותפילין ולשמש צריך להניח התפילין כלי תוך כלי ובס"ת בעי מחיצה וכן להניח התפילין תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו מותר באין אשתו עמו ובאשתו עמו בעי כלי תוך כלי אלא ע"כ ברור ומוכרח דהא דאסור להרהר בבהכ"ס ובהמר"ח לאו משום פירוע הוא דהא אפי' בלבוש ומכוסה אסור אלא משום דמאיסי מהטינוף ורחיצה שהי' שם פ"א אפי' עתה הוא נקי אבל ודאי פירוע דשעת זיווג או זיווג גופי' הוא יותר גנאי מפירוע דילי' באין אשתו עמו וכמש"ל] ולפי"ז יהי' רק כטעמי' דהש"י ולא כדיני'. דאלו לדידי' גם באין אשתו עמו אסור אבל לפי"ז לא יאסור אלא כשאשתו עמו אמנם גם זה לא יתכן דהא להדיא מפרש הטעם בזוהר שם משום דהאי בן דכר איהו בין צפל"ד ולאו משום פירועם דלטעם זה אין שייכות לדברי הזוהר שם בזה לא מינה ולא מקצתה וגם דלטעם זה השכר דהוין לי' בנים זכרים הוא מדה כנגד מדה וכמו שביאר שם בזוהר. משא"כ לפי' הש"י שהטעם משום פירוע דאסור גם באין אשתו עמו לא שייך בזה מדה כנגד מדה בנים זכרים

והנה מה שכל המקובלים בסגנון א' מתנבאים שלפי ד' הזוהר פירושו דבין צפל"ד היינו רוחב המטה: לא בינת אדם לי לידע הכרח לפי' זה בזוהר רק מ"ש המקדש מלך שם ממ"ש הזוהר דהא בן דכר איהו בין צפל"ד וידוע שהת"ת שהוא בן דכר ראשו למזרח שהוא אבא ורגליו למערב שהוא מ"ל וצדדיו בין צפל"ד עכ"ל. אמינא אנא משום הא לא אריא כלל דאטו משום דהבן דכר ראשו למזרח וכו' מטעם זה גם מ"ש שהמטה תהי' בין צפל"ד יהי' פי' ג"כ ממזרח למערב והרוחב בין צפל"ד וברווחא י"ל דהמדה כנגד מדה הוא שכשנותן אורך המטה מבריח ומכריע בין צפל"ד בשכר זה זוכה לבן דכר שהוא המכריע ומשלים בין צפל"ד שהם ב' הפכים אש ומים והוא המשלים ביניהם והוא מ"ש הזוהר דהא בן דכר איהו בין צפל"ד וכמ"ש בפ' בראשית (י"ז א') בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא וכו' עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סתרין וכו' עש"ב ובע"ב שם עד סיום כל המאמר וכמבואר עוד בהרבה מקומות בזוהר ורמוז במאמרם ז"ל ע"פ המשל ופחד וגו' המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל עושה שלום וגו' ותדע דהא אמרו בזוהר במדבר הנ"ל ובש"מ דמטתו שלשלמה איהו מערב שהוא בצל"ד וכידוע בענין הפסוק ויאסוף רגליו אל המטה דיעקב דאיהו שמשא איתכניש למערב שהיא המטה הנ"ל אז ויגוע וגו' והנה רוח מערב הלא ארכו הוא מבריח בצפל"ד.